יום שישי, 20 בינואר 2012

משה, שמואל וה'נעלם'


משה, הזועם על קורח ועדתו שמרדו בו, מצביע בפני האלוהים על כפיות הטובה שלהם: "... לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם" (במדבר טז, טו). מילים אלה, שבהן מעיד משה על צדקתו וניקיון כפיו, שלא נטל מבני ישראל דבר שאינו שלו, מוצאות את מקבילתן בנאומו האחרון של הנביא שמואל אל העם: "הנני, ענו [=העידו] בי נגד ה' ונגד משיחו, את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי ואת מי רצותי ומיד מי לקחתי כופר ואעלים עיני בו ואשיב לכם" (שמואל-א יב, ג). הדמיון הענייני והלשוני שבין שני הפסוקים הוא שהביא לבחירת דברי שמואל (שמואל-א יא, יד - יב, כב), על פי מנהגי כל העדות, כהפטרה לפרשת קורח. לא פעם די בדמיון שכזה כדי לקשר בין פרשת השבוע לבין הפטרתה.


נתעכב כאן על שלוש מילים בדברי שמואל: "ואעלים עיני בו". משמען: אסתיר עיני מן הפשע בשל הכופר - השוחד אשר לקחתי. והשוו על הקשר שבין לקיחת כסף או נתינתו לבין העלמת עיניים, התעלמות, בדברי אבימלך לשרה, כאשר הוא מבקש לפצותה על אי הנעימות שנגרמה לה כשנלקחה אל ביתו: "הנה נתתי אלף כסף לאחיך [=לאברהם] הנה הוא לך כסות עיניים..." (בראשית כ, טז), וראו עוד: "כי השוחד יעור עיני חכמים" (דברים טז, יט). 
והנה, התרגום היווני לספר שמואל, תרגום השבעים, גורס במקום "[ומיד מי לקחתי] כופר ואעלים עיני בו" - "[ומיד מי לקחתי] כופר ונעלים, ענו בי". (המילים "ענו בי" חוזרות לפי נוסח זה אל ראשית הכתוב, ויוצרות יחד עמו מסגרת ספרותית). המלה "ונעלים" מעוררת את זכר דברי הנביא עמוס המדבר על פשעי ישראל: "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" (ב, ו), היינו האשמה בנכונות לעוות משפט בעבור רווח של מה בכך, זוג נעלים. (ופסוק זה נדרש כמדבר במכירת יוסף בידי אחיו תמורת מחירן של נעליים. ראה כבר בספר החיצוני צוואת זבולון ג, ב ומאוחר יותר בתרגום הארמי המיוחס ליונתן לבראשית לז, כח ובמדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק לז.) גירסה שונה של הכתוב בשמואל ידועה היתה לבן סירא, בעל הספר החיצוני הקרוי על שמו. בפרקים הסוגרים את ספרו, המכונים "שבח אבות עולם", הוא הולך ומונה את שבחיהם של גיבורי ישראל לדורותיהם, ובין השאר הוא אומר על שמואל: "ועת נוחו על משכבו העיד ה' ומשיחו 'כפר ונעלם ממי לקחתי‘" (מו, לא). והנה, אין להוציא מכלל אפשרות שבן סירא משמר גירסה קדמונית של הכתוב בספר שמואל, ומשיב למילון המקראי מילה אבודה, "נעלם", שמשמעה שוחד, מתן בסתר שתכליתו להשפיע על השופט לעוות משפט.
אפשר ששכחת המילה "נעלם" אף הביאה ליצירת הגירסה "נעלים" בדברי עמוס, אשר התלונן על מכירת צדיק, על עיוות משפטו, בעבור כסף, היינו בעבור שוחד, נעלם. ומעניין כי תרגום השבעים לבן סירא, אשר לא ידע עוד "נעלם" מה הוא, תרגם "כופר ונעלם" על ידי "רכוש ועד נעלים", וכך דימה את הכתוב בבן סירא לכתוב בעמוס כצורתו בנוסח שלפנינו. 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, קורח, (תשס"א 2001)

2 comments:

  1. התרגום הארמי הגיע לפני תרגום השבעים ?

    חברת תרגום

    השבמחק
  2. תרגום השבעים קדום בהרבה לתרגום הארמי.

    השבמחק