יום רביעי, 1 במרץ 2017

מי את אסתר? שייכת? זרה?

הצצה לספרה של ד"ר אורית אבנרי, עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילת רות ואסתר, יהדויות, מכון שלום הרטמן, ירושלים תשע״ה. 

מכון שלום הרטמן

לא רק "העיר שושן נבוכה" במגילת אסתר; גם הקורא מסיים את המגילה נבוך, שכן שתי אפשרויות קריאה סותרות מונחות לפניו, ביניהן הוא מיטלטל. ניתן להציע שתי פרשנויות שונות ואף הפוכות זו מזו ולהתלבט בין אימוצה של זו ובין אימוצה של זו. הנתונים לכאן או לכאן, אותם אוסף הקורא, שלובים זה בזה ואף חופפים זה לזה לאורך המגילה. תנועת המטולטלת התודעתית- פרשנית נעה בין שני קטבים מנוגדים, בין הכרה ביכולת המעבר של אסתר במרחב החברתי, מגדרי ואתני, ובין התחושה הקשה שהגבולות נוקשים ואין יכולת תזוזה משכבה חברתית אחת לשנייה. בין דמותה של אסתר כ"אחר" מושלם אשר הטמיעה לתוכה את אפשרויותיה המוגבלות ואת מקומה השולי בחברה, לבין צעידה עימה בתהליך מרשים של לקיחת אחריות ומנהיגות עד כדי הובלת מהלכים לאומיים. מסיום המשמר את ההגדרות ההירארכיות של החברה, הן ביחסה לנשים והן ביחסה ליהודים, לעבר סיום הירואי המעצים את חלקה של אסתר כמו גם את התערותם המוצלחת של היהודים בחברה הפרסית. מיכולת שינוי וגמישות חברתית בשני המישורים – המגדרי והלאומי ואפשרות לפרימת החוטים המשרטטים את הגבולות, אל נוקשות חברתית והכרה בנוכחותם של חומות בלתי ניתנות להזזה וודאי שלא לבקיעה או לניתוץ. בין פחד מתמיד והכרה באיום קיומי המרחף תדיר מעל קבוצות מוחלשות בחברה – לעיתים הנשים ולעיתים היהודים כקבוצת מיעוט, ובין תקווה וחזון (אולי מעט אוטופי) לקיום משותף בו מטשטשים ההבדלים, הן המגדריים והן הלאומיים, ובו החברה מנסה להעניק לכל יחיד את מרחב האפשרויות בהם יוכל לפעול ולהשפיע ללא קשר למוצאו, למינו או לדתו. ניתן להתייהד כמו שניתן ל"התפרס", אישה יכולה להנהיג וגבר יכול להיות מונהג. ניתן לנוע בין ובתוך, לחיות על קווי התפר העבים או אפילו להתערסל בין הקבוצות, שכן ההבדלים ביניהם הולכים ומצטמצמים.
הספר "עומדות על הסף" מציע שעל הקורא להיות קשוב, לאורך כל המגילה, לשני הקולות ולא לנסות להכריע ביניהם. תחושת הטלטול וחוסר היכולת להשתלב בטקסט ולנוע איתו בכיוון ברור וחד משמעי, אינהרנטית לנושא הטעון בו עוסקת המגילה. מגילת אסתר נכתבה כנראה בין השנים 200-400 לפנה"ס, בשלהי תקופת פרס או בתחילת התקופה היוונית. נוכחות היהודים בגולה זוהי עובדה מוגמרת אשר יש להתמודד איתה. מתוך תובנה זו נכתבת המגילה, ומספרת את סיפור העם היהודי הגולה. זהו סיפור של גלות, בו העם היהודי הוא ה'אחר' אל מול השלטון הזר, וכך נבנה מתח בין זהותו הייחודית כיהודי ותחושת הארעיות המלווה ייחודיות זו מחד, לבין הרצון להיטמע בסביבה על מנת להבטיח את קיומו ותחושת אובדן הזהות מאידך. דיכוטומיה זו מהווה את הקרקע הפורייה לכתיבת ספר כמו מגילת אסתר. 
אמת, ישנם עוד סיפורים מקראיים אשר ניתן לקרוא בהם קריאה כפולה אך דומה שבכל אחד מן המקרים נוכל להצביע על מוטיב של סיפיות, של לימינליות אשר טבוע בגיבורים או באירוע עצמו.  מצבי קצה מזמנים את הרגע בו ניתן להניח רגל אחת מעבר מזה ורגל אחת מעבר מזה ולקרוא קריאה דיאלקטית. כך ניתן לעמוד על פניה הכפולים של המציאות ועל התמונה הגדולה בה נשזרות הקריאות המגוונות והזיקות ביניהן. 
אחת הדמויות המובהקות לשניות וכפילות הנובעת ממצבה הלימינלי, היא האישה. הייצוג הכפול של האישה הוא ייצוג מרכזי בתרבות, המוצא את ביטויו בהגות וביצירה האנושית לדורותיה. אישה במהותה חיה את השניות וניתן לומר שאת השניות המיוחדת שבין פנים וחוץ, בין זרות לשייכות, בין הדרה להכלה. שניות זו נשזרת היטב במוטיב הקריאה הכפולה העולה ממגילת אסתר. מכיוון שמוקד העלילה הוא סוגיית הזרות למול שייכות, ואתגר הזהות והגבולות  - אין מתאימה יותר מאישה לשאת על גבה את הסיפור – שכן במהותה מוטבעים השניות והמתח בין פנים לבין חוץ. מגילת אסתר מספרת את סיפורה באופן דואלי ומורכב דרך דמותה הדיאלקטית של האישה שעמדה במרכזה. הנושא סביבו נעה המגילה קשור בעולמה של האישה שכן השניות הטבועה בה קשורה וחופפת לשאלת מיקומה החברתי והתרבותי.
במגילת אסתר הדיאלקטיקה הציבה את המתח היומיומי והקיומי בחיים המורכבים של העם היהודי בגלות, ובחייה הסבוכים של האישה בחברה פטריארכאלית (כמסמלת את העם). מצד אחד אסתר הצליחה לנוע בין ובתוך שכבות החברה השונות אך מצד שני היא נותרה לעד בעמדה הראשונית של 'האחר', ללא יכולת שינוי ותזוזה. הקריאה הכפולה טלטלה אותנו, הקוראים בטווח הזה שבין גמישות לנוקשות. הקורא מוצא עצמו מתחבט כל העת בשאלת אפשרות הקיום היהודי מחוץ לארץ ישראל, לצד ההתחבטות הסימלית בשאלת יכולתה, הן הנפשית והן הטכנית של אסתר, האישה, להתקיים כסובייקט בתוך החברה הפטריארכאלית המתוארת. שתי השאלות ניצבות זו ליד זו ומזינות זו את זו לאורכה של המגילה.

תגובה 1:

  1. סוגית הזרות מול שיכות היא לדעתי מוטיב החוזר הרבא פעמים במקרא. לדוגמא ספור הגר כנגד שרה , ספור רות המואבייה , לאה ורחל, אפילו המלכה וושתי שנמנת עם השיכות הופכת לפתע לזרה.
    נושא הזרות והשיכות לגבי העם היהודי קיים לדאבוננו גם בישראל של היום שהיא מדינת היהודים, העם מורכב מקבוצות רבות שבניהם קיים מתח תמידי של זרות ושייכות

    השבמחק