יום שני, 5 ביוני 2017

היכרות עם התנהגויות של צדיקים בעתות צרה היא נתיב הכרחי בהבנתו של ספר איוב

 ד“ר יוספה רחמן, מכללת לוינסקי, סמינר הקיבוצים והמכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון




הטענה הקשה ביותר כנגד אלוקים בסיפור המסגרת של ספר איוב נאמרת על ידי לא אחר מאשר הא-ל בכבודו ובעצמו:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל-עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי- אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ  תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם (א, ג).
ה' מודה שהשטן הצליח להסית אותו לבלע ולפגוע קשות באיש תם וישר ירא אלוהים וסר מרע. ואם ה' מודה בכך, מה כי נלין על אותם קוראים שדעתם איננה נוחה מדמות האלוהים בספר? 
במסכת בבא בתרא דף טז עמוד א "אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כאדם שמסיתין אותו וניסת." לפי אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים בעריכת ד"ר מרדכי מרגליות, "תורת רבי יוחנן נעשתה לחוט השדרה אשר עליו היו בנויים שני התלמודים, הבבלי והירושלמי". יחד עם זאת, "פרשת חייו הייתה פרשה ארוכה של סבל ויגון. הוא נולד יתום מיותם, שלא הכיר מעולם את הוריו: כשעברתו אמו – מת אביו, ילדתו –מתה אמו (קידושין לא, ב)...". מאוחר יותר "באו עליו אסונות אחרי אסונות. כל עשרת בניו מתו עליו בחייו והאחרון, הצעיר שבהם, נפל ליורה רותחת ומת אף הוא…”[1]. והנה, רבי יוחנן שמקטנות חווה יגונות, ניסח בצורה מופלאה את יחסו אל הפסוק הקשה באיוב מבלי לכחד, כאומר: אני לא הייתי כותב דבר כזה, אבל אי אפשר להכחיש שזה כתוב.
לפני שהתוודעתי לסיפורו הקשה של רבי יוחנן שהיה ידוע לא רק בחוכמתו אלא גם ביופיו הנדיר, נהגתי במסגרת הוראת איוב להזכיר מדי פעם סיפור דומה מחייו של רבי אריה לוין זצ"ל (תרמ"ה-תשכ"ט), הצדיק הנודע המוכר בשמו "רב האסירים". שמחה רז, הביוגרף החשוב שכתב ספרים רבים על תולדות צדיקים, מספר כי בשנות מלחמת העולם הראשונה איבד רבי אריה שתי בנות, ומאוחר יותר, בשנות הרעב איבד גם שניים מבניו (איש צדיק היה: מסכת חייו של רבי אריה לוין, עמ' 37 וכן 43). מי שניחם אותו בסיטואציה הקשה לאחר מות בנו השני, היתה אשתו...(שם, עמ' 45).
ננסה לתאר מה היה קורה אילו כל הסביבה של אז בירושלים שסבלה עד מאד, הייתה יודעת שכל צאצאיהם של רבי אריה ואשתו חיים, שעה שצאצאים של לא מעט אחרים שבקו חיים. ללא ספק היה נמצא מי שהיה אומר שרבי אריה ואשתו מחזיקים בתומתם ובצדיקותם רק משום שכל צאצאיהם נותרו בחיים: הם טובים כי טוב להם! לפי התפיסה הסבורה שיש בורא ומשגיח לעולם, תפיסה שהייתה גם מנת חלקו של איוב, דומה כי צריך להגיע אל המסקנה הקשה והכואבת שאסונם של הרב ואשתו בא לכפר מראש על חלק מהאנשים על מנת שלא ייכנסו חס וחלילה לנעליו של השטן... לרעיון שמיתת בנים מכפרת הסכים גם רבי יוחנן (ברכות ה, עמוד ב). [2] ועדיין קשה.
לעניות דעתי, היכרות עם התנהגויות של צדיקים בעתות צרה ומצוקה היא נתיב הכרחי בהבנתו של ספר איוב. השקפה זו נובעת מיחסי אל מושג השטן. באחת משיחות הנפש בין מורי הגדול למקרא, אבי גדליהו רחמן זצ"ל, וביני, הוא פנה אלי תפוס הרהורים וכאוב כי הגיע אל המסקנה ש"השטן הוא כלל האנרגיות השליליות הקיימות בעולם", כלומר השטן הוא נציגות הרוע האנושי עלי אדמות שיש לה פתחון פה בפמליה של מעלה. זוהי נגזרת קשה של הבחירה החופשית לרעה. תפיסה זו עולה  בקנה אחד עם הרעיון הקבלי לפיו כל מעשה טוב בורא מלאך טוב, ולעומת זאת, כל מעשה רע בורא  מלאך רע, מלאך חבלה. המלאך הוא מעין שליחו של האדם לעבר העולמות העליונים, והוא יכול לשנות מאזנים גם בעולמות העליונים וגם בעולם החומר. .. מעצם מהותו, מסביר שטיינזלץ,  קשור האדם למערך העולמות העליון (אף כי אין הוא מודע לכך). [3]
לאור תפיסה זו דומה כי אחד הלקחים העיקריים של סיפור המסגרת ושל השיחות לאורך הספר כולו, שייך לשדה החינוך. 

ח וַיֹּאמֶר ה' אֶל-הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל-עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:

ט וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-ה' וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים:

י הֲלֹא (אַתָּ) [אַתָּה]  שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד-בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ:

יא וְאוּלָם שְׁלַח-נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ אִם-לֹא עַל-פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ: 
השטן לא היה מוכן בשום פנים ואופן לאפשר לאיוב ליהנות מהספק, אומנם הבלתי מוכח, שטובו הוא תוצאה של טובו; שסיבת טובו איננה תלוית האינטרס, שיהיה לו טוב. הוא חוזר על כך גם בפרק ב פסוק ה "אוּלָם שְׁלַח-נָא יָדְךָ וְגַע אֶל-עַצְמוֹ וְאֶל-בְּשָׂרוֹ אִם-לֹא אֶל-פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ". דמותו מצטיירת כדמות של מתעלל סדרתי. לפיכך, כך נדמה, כל מי שנמשך אל הטוב ולא אל הרשעה, צריך לקבל על עצמו לא ללכת בדרכיו של שטן, ולא להטיל דופי במניעי הזולת על סמך חשדות בלתי מבוססים. עליו לאפשר לזולת ליהנות מהספק. נכון יהיה לומר שכאשר אדם מתאמץ לדחוק ממוחו הטלת דופי על סמך חשדות בלתי מבוססים, חברו עשוי לחוש בהתכוונות הזאת ולקלוט את האנרגיות החיוביות כלפיו. כתוצאה מאינטראקציה זאת קיים סיכוי לא קטן שהיחסים בין השניים יעלו מדרגה. אכן ייתכן שבמהלך החיים, שמא גם במהירות, יוכח חשדו כאמת לאמתה. מכל מקום, עד לאימות בשטח, עדיף לנטות אחר אותה התנהגות המזכה את האדם מחמת הספק.
ומה עם אלוקים? מדוע הוא החליט לאפשר לשטן לפתוח מיד בוועדת חקירה כנגד איוב? האם הרעיון שייסורים מכפרים מוציא את הקב"ה נקי מכל הסיפור?
בהמשך לגישתי שיש ללמוד את איוב לאור הנהגותיהם של גדולי ישראל, הבה נתבונן בסיפור נוסף מחיי רבי אריה לוין המלמד כיצד התמודדו הוא ואשתו, ואם תרצו אשתו והוא, עם גורלות קשים המעוררים מעצם טיבם שאלות על ההשגחה העליונה. הסיפור מספר על יחסו של אחד מאנשי ירושלים לרב אריה לוין בשנות הרעב:
"ואדם אחד היה בירושלים, שר' אריה גמל עמו חסד בעבר ובימי המלחמה היה נוהג אדם זה להלוות כסף לנצרכים. לבקשת אשתו נטל ר' אריה כמה ספרים יקרי ערך שהיו עִמדו וסר לביתו של אותו אדם וביקשהו כי על סמך רכוש זה, ילווה לו כסף. סירב אותו אדם להלוותו, בפירוש סירב. שְאָלו ר' אריה על שום מה מסרב הוא להלוות לו שעה שמלווה הוא לאנשים אחרים? [שימו לב שהוא לא שאל אותו מדוע הוא גומל לו רעה תחת טובה – י"ר]השיב לו אותו אדם: לאחרים חייב אנכי להלוות שיודעים הם כי עשיר אני ואם אסרב להלוותם יקפידו עלי וישמרו לי טינה, אולם אתה, יודע אני בך שלא תיטור לי איבה גם אם אסרב להלוות לך... " (עמ' 43-42). 
כאשר שב רבי אריה לביתו, אכול יאוש, בכה בכי קורע לב ואמר לאשתו: "מכיוון שלא אטור איבה, יסרבו להלוות לי כסף ואהיה נידון לרעב?". אך אשתו שכנעה אותו ואמרה: "חייבים אנו לדון כל אדם לכף זכות, אך מה נעשה ואין אנו מוצאים צד זכות במעשה הזולת. הווי אומר, משהו חורג כאן מדרך הטבע. נמצאת למד שמן השמים מעכבים בידי אותו עשיר מלהלוותך, כדי שתשועתך תבוא ממקור אחר. אריה, הַשלך על ה' יהבך והוא יכלכלך." ואומנם תוך זמן קצר מאד, באמצעות הדואר, הגיעה אל רבי אריה המחאה ובה נאמר במפורש שהיא נשלחת לרבי אריה מתוך הכרת הטוב. ואם כן, כדבריה של לאה פרנקל, תלמידתה של נחמה ליבוביץ, גורל מיוסר של צדיק משול לאנייה שנתקלה בצור, בסלע גדול: הצור הוא שפגע באנייה, אולם על מנת להינצל, יטפסו הנוסעים בדיוק על אותו צוק. 
אל פן אחר לגבי ייסוריהם של צדיקים התוודעתי כשקראתי באופן בלתי תלוי את ספרו המרתק של אותו ביוגרף, שמחה רז, על הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. מצאתי שדבריו של הרב ניסן זק"ש על הרב קוק המובאים בספר, מתאימים להפליא לסיפור המסגרת באיוב. אלה דבריו: [4]
"פעם אחת קָבַל הרב ואמר: "כשמקטרגים על אדם והקיטרוג נובע ממקור שאינו טהור – מסבבים מהשמיים שהקיטרוג יהיה במקום החזק ביותר של האדם, במקום שאין שייך בו כל קיטרוג עליו... -"כך" אמר הרב – "חושדים בי באמונה,  בנקודה החזקה ביותר שבי...". [5]
כמדומני שבין היתר הרב התכוון לומר שכאשר לקיטרוג אין כל בסיס במציאות, יש לצדיק יותר תעצומות נפש וכוח נפשי לעמוד כנגדו, גם אם הדבר נמשך זמן רב. 
אכן גם השטן בסיפור איוב ניסה לשבור את איוב בנקודה הכי חזקה שלו -  בברכת ה'. הרי האקספוזיציה מלמדת שלאיוב הייתה רגישות גבוהה תמידית לחטא של ברכת ה'. הוא חשש שבניו ברכו אלוהים בסתר לבבם, אפילו לא בפיהם, ולפיכך  "והִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה  עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל-הַיָּמִים:"(א, ה), אך השטן התעקש:" שְׁלַח-נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ אִם-לֹא עַל-פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ..."(א, יא). 
לעניות דעתי, המגבלה שהטיל ה' על השטן לא לפגוע בנפשו של איוב מרמזת שבעומקם של דברים, השטן רצה להמית את איוב. לכן אסור בשום פנים ואופן לדבוק ולו אף בקצות דרכיו. 
על מנת להקיף את מלוא ההיבטים הקשורים בשאלת צדיק ורע לו, מומלץ אפוא להתמחות בקריאת סיפורים על גדולי ישראל שחוו נוראות. אלה צריכים להיות מורינו בקריאתו של ספר איוב על כל היבטיו, גם כאלה שלא נדונו כאן. כמה טהורה היא תפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק (תעז" – תקמ"ז) מגדולי החסידות, שנאמרת לפני ברכות השחר:

" אַדְּרַבָּא, תֵּן בְּלִיבֵּנוּ, שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵנו וְלֹא חֶסְרוֹנָם,

ושֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ,

וְאֶל יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ, חָלִילָה.
וּתְחַזֵּק אוֹתָנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ,
שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. “

הערות
[1]  לפי ההסברים בתלמוד בבלי מהדורת שטיינזלץ, ברכות ה ע"ב  היו לו בנות. כמו כן יש מסורת אגדה של הגאונים כי נותר לו בן אחד, רבי מתנה שהיה מאמוראי בבל.

[2]   לדיון הקשה שם עיינו מהדורת שטיינזלץ "עיונים", ורש"י מסביר שלאדם בסדר גודל של רבי יוחנן לא היו ייסורים שלא היו ייסורים מאהבה.

[3]   הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), שלושה עשר עלי השושנה : תפיסת היסוד של היהדות לאור הקבלה והחסידות, מהדורה שנייה מתוקנת,2010, עמ' 12 , 22. לפי הקבלה, העולם הפיזי שאנו חיים בו, כל הקוסמוס מסביבנו הוא רק חלק ממערכת גדולה של עולמות (עמ' 2).

[4]   שמחה רז, מלאכים כבני אדם: הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ירושלים תשנ"ד, עמ' 212.

[5]   החושדים היו חרדים קיצוניים.


5 תגובות:

  1. ד"ר יוספה מאמרך מעורר תהיות ומחשבות :
    האם אדם שטוב לו לא יוכל להגיע לשלמות באמונה ללא סבל? (איוב וגדולי הדור )
    האם הסבל שאנו מבינים אותו כרע הוא טוב?(כדוגמת האוניה והצוק)
    דמותה של אשתו של אריה לוין הרשימה אותי מאוד!באומרה:"אי מציאת צד זכות בזולת חורגת מדרך הטבע וחייבים לדון כל אדם לכף זכות"
    הרע כפי שאנו מבינים אינו רע כלל!!
    מתוך חווית הסבל והייסורים גדולי הדור (ואנו פשוטי העם)מגיעים להבנות עמוקות לחשיבות חיינו בעולם הזה!
    תודה על מאמר מרתק!








    השבמחק
    תשובות
    1. תשובה ל-unknown5,
      שאלת שאלות כבדות משקל, אך במסגרת זו אשיב בקצרה: בעולם רווי רוע וסבל, לא ייתכן שצדיק גדול (= השלם באמונתו או המתקרב לשלמות באמונה)יעמוד מנגד נוכח הסבל האנושי ו/או העוולות הקיימות. לפי מה שקראתי על חיי צדיקים ועל דבריהם עולה שבנשמותיהם גנוזה האופציה להתוודע אל מכלול רחב של ניסיונות אנושיים אפשריים, גם קשים, שאם לא כן לא תהיה להם היכולת להיחלץ לעזרתם של האחרים. צדיק אמתי אמור להזדעזע ולכאוב תדירות אם לא גם לבכות אל מול הרע/ הרוע הקיים, ולמחות נגדו מתוך מטרה לתקן ככל יכולתו ולסייע במלוא תעצומות כוחו.

      שאלת האם הסבל שאנו מבינים אותו כרע הוא טוב. בלי להיכנס למיון של סוגי הסבלים, נראה שהקביעה מהו טוב ומהו רע תלויה בנקודת התצפית ובזמן. דומני שאי אפשר להתכחש לסבל אדיר ולומר מתוך ההוויה הנפשית הכואבת באותו רגע שהוא טוב, אולם במבט לאחור מתבהרת לא אחת תחושה קשה(ואפילו קשה עד מאד) בזמן נתון, כחלק ממערך כללי שתכליתו טובה. אחד מיסודות האמונה היא היכולת לצפות לישועה, לצפות ולצפות... אכן כפי שכתבת בעצמך בסוף, בעולם היחסי והכואב שאנו חיים בו, תובנות עמוקות נובעות לא אחת מהתחברות אל מוקדי הייסורים, ולא מבריחה מהם.


      ומעניין לעניין באותו עניין. צדיקות גדולה אמורה לנבוע מתוך מחשבה מורכבת ולא פשטנית על יחסי טוב ורע בעולם. מורכבות כזאת מצאתי למשל בימים שלפני מות אמי ז"ל. ראיתי שאבי מתפלל עבורה בדבקות גמורה גם על סף מותה, והעזתי לשאול אותו,מדוע הוא ממשיך להתפלל כאשר ברור שעוד מעט קט היא עומדת להיפטר מהעולם. הוא השיב לי: אני חייב להמשיך להתפלל, אינני יכול לפטור את עצמי מתפילה, והקב"ה יעשה הטוב בעיניו.
      לסיום אעיר ברשותך, שאשתו של הרב לוין אמרה ההיפך. היא אמרה שחייבים למצוא זכות בכל אדם, אולם מכיוון שבמקרה הספציפי אי אפשר היה למצוא זכות, היא טענה שמדובר במשהו שהוא מעל הטבע. כמו כן, אינני בטוחה מדוע הזכרת את משל הצוק. על כל פנים, נראה להדגיש שבמשל זה, הצוק הוא הסיבה גם לרע וגם לטוב. לא שהרע הוא טוב.

      תודה על התגובה המעניינת.

      יוספה רחמן

      מחק
  2. החיבור בין רבי אריה לאיוב מעניין מאד. רבי אריה היה בעל ייסורים. 17 שנים היה חולה בסרטן (אף אחד לא ידע), מלבד מה שציינת שאיבד כמה מילדיו. אוי, כמה הוא חסר. המאמר מאד מרגש.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לתגובתך. אם כך, איך אתה יודע על הסרטן של רבי אריה? זו לא שאלה רכילותית. מטרתה אך ורק לדעת את מקור האינפורמציה.

      יוספה רחמן

      מחק