יום שבת, 10 ביוני 2017

שני סיפורים ועוד אחד: עיון בפנים אחרות לש"י עגנון

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות


אני שבה וקוראת ביצירת ש"י עגנון. אין כמוהו מספר סיפורים. 
כל סיפוריו יפים וסיפורי האהבה שלו מופלאים.
סיפורי אהבה רבים כתב ש"י עגנון. אחדים מהם נכתבו בין השנים 1949-1932: פנים אחרות, פרנהיים, והרופא וגרושתו. 
שלושה אלה מתרחשים במרכז אירופה, גיבוריהם יהודים מתבוללים ושלושתם עוסקים באהבה שלא צלחה.
פרנהיים (1949) שב מהמלחמה, מלחמת העולם הראשונה. הבית נעול, אשתו ובנו אינם. השוערת מבשרת לו, לחייל ששב מן הקרב שהילד מת. "הוסיפה השוערת ואמרה, לאחר שמת התינוק באה אחותה הגברת שטיינר ועמה האדון שטיינר ונטלו עמהם את הגברת פרנהיים לדירת הקיץ שלהם." פרנהיים נוסע, בעקבות אשתו, לבית הקיץ. שם הוא למד שאינגה אשתו, בת העשירים, חזרה לאהבתה הראשונה, קרל נייס, שחזר "מן המתים". שלא כמו בסיפור אודיסאוס ,שבו פנלופה מחכה לבעלה ודוחה את מחזריה, אינגה איננה מחכה לוורנר בעלה וחוזרת לחיקו של קרל נייס. ללא בן וללא אישה, רק עם כרטיס לרכבת ביד, סוגר פרנהיים אחריו את דלת בית הקיץ. 
בסיפור הרופא וגרושתו (1941) הרופא מתחתן עם אחות מבית החולים. הוא מאוהב בה. אולם ברגע שהוא מגלה שהיה לה אהוב לפניו, עסוק הרופא אך ורק במחשבות אובססיביות על דינה, אשתו, ועל אהובה. במקום לאהוב את אשתו הוא מציק לה ולעצמו. הרופא וגרושתו הוא סיפור על חולי ועל פרימיטיביות. בסיפור העוסק בקנאה אובססיבית, הרופא הוא החולה. החולי מחלחל ומקלקל עד כדי כך שלא נותר לו ולאשתו אלא להתגרש. ״אשתי נהגה עמי כאילו נעשיתי לה זר… עכשיו אמרתי על כרחי אין לנו תקנה אלא גט… בנים לא היו לנו שמא חששתי להוליד בנים שיהיו דומים לו [למאהב הקודם. ההוספה ממני ע. א]… כך נפטרנו זו מז… אבל בלבי שמור חיוכה שבשפתיה”.
במשפט נוקב מתאר עגנון ומבקר את ה"כביכול" אנשים נאורים מסוגו של הרופא טרוף הקנאה: "אנשים משכילים אנו, בני אדם מודרניים, מבקשי חופש, לנו ולכל באי עולם ולמעשה גרועים אנו מכל מחזיקי נושנות.”
השלישי מבין הסיפורים הוא פנים אחרות (נכתב לראשונה בשנת 1932 ופורסם בעתון דבר), ועליו אעמוד יותר בהרחבה.

פנים אחרות נפתח בתמונת הגירושין של בני הזוג הרטמן וטוני. הסיפור מתרחש במשך יום אחד, מרגע היציאה מבית הדין והגט בידה של טוני ועד הלילה ושעת השינה, כאשר בני הזוג ישנים בנפרד בפונדק. הסיפור מבוסס על הכתוב בספר דברים: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָה, וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (כ"ד 1). אלא שלא ברור מה בדיוק הוא הפגם שמצא הרטמן באשתו. "ומאחר שלא נתן לבו לידע מה עונג שלה ומעונג שלו לא היה מרוצה נכנסה מהומה בלבו והתחיל מקנא לה מכל איש, מכל אשה, מכל תינוק, מכל דבר... מפני שנתמעטה בעיניו."
הרטמן יזם את הגירושין.
כאשר טוני יוצאת מבית הדין וגיטה בידה, כבר מחכים לה שני מחזרים: סווירש וטנצר. טוני איננה מעוניינת בהם. הרטמן ניגש אליה ובני הזוג שזה עתה התגרשו מהלכים יחדיו, יוצאים מן העיר לפאתיה, סועדים יחד ומגלים פנים אחרות זה בזו:

• טוני מבינה כמה קשה לו להרטמן ועד כמה הוא, האדם הסגור והקשה, מאד בודד.
• הרטמן מבין ש"אילו לא היה נוזף בה כשהיתה מבקשת לדעת את ענייניו אפשר שהיה מקרב דעתה לדעתו ולא היו רואים את עצמם זרים זה לזה..." [1] בלכתם פוגשים בני הזוג שזה עתה נפרדו דמויות שונות: מוכרת פרחים וזוג צעיר והאוויר מתמלא תשוקה. טוני והרטמן מגיעים לבית אוכל במוצאי העיר. שם הם סועדים את ליבם. הרטמן, שעובר במהלך היום הראשון לגירושין תהליך של שינוי, מתרכך ומספר לטוני חלום שחלם. מן החלום עולה שהוא איננו מעוניין באישה אחרת (דירה חדשה).
עם סיום הארוחה מנסים בני הזוג לחזור העירה אבל אין דרך חזרה. "הביט אילך ואילך, שמא נמצאה כרכרה לחזור בה לעיר... לא נשמע קול גלגל עגלה ולא רעש אבטומוביל."
הרטמן, שבינתיים מתחיל להתאהב מחדש באשתו, מציע לשוב לפונדק כדי למצוא מקום לישון. בפונדק, במצוות בעל הפונדק, ישנים בני הזוג בנפרד: האם יוכלו טוני והרטמן לחזור זו לזה? האם הקרע שנוצר הוא בר איחוי?
במקום אחר ביצירת עגנון, באורח נטה ללון מסופר לנו כך: "אדם אחד יש הרטמן שמו, יום אחד נתן גט לאשתו, כשיצאו מבית הרב נכנסה בו אהבתה והחזירה.” 
האם זאת התשובה?

לא, אין הדברים כל כך פשוטים.
בדיקת הציר הלשוני [2] של הסיפור מלמדת שגילוי הפנים האחרות בא באיחור, והאדם שהיה בן זוג הופך לאורח. [3] 
להלן נעקוב אחר הציר הציר הלשוני בסיפור : אחר- מאוחר- אורח (רשימה חלקית) 

•דרך הילוכם החזירו פניהם לאחוריהם והביטו אחריו, אחר מי שהיה בעלה של טוני. 
• טוני הביטה אחריה מתוך חיבה ועל שפתיה שחוק נוגה. 
•אמרה טוני בלבה, הרי הוא אומר מעסק זה יצאתי בשלום, משמע שמעסק אחר לא יצא בשלום. 
•... אדרבא היה מחזיק טובה לעצמו שיושב ודומם ואינו מבקש מאחרים כלום. כל אדם עונג שלו. עונג שלי זה עישון ועונג שלה ממקום אחר. ומאחר שלא נתן לבו לידע מה עונג שלה... 
•… היה אומר וכי בעל אין לה, וכי תינוקות אין לה, שמחזרת אחר אחרים
•בא מלצר... הביא כוס מים ונתן את הפרחים בכוס והמתין עד שיבחרו להם האורחים מזונותיהם. ראה הרטמן שרוב המאכלים שכתובים בתפריט העבירו עליהם קולמוס… הביט המלצר מאחורי כתפיו של הרטמן ואמר, מיד אני מביא אחרים… שחה המלצר ואמר, מאכלים שהעברנו עליהם קולמוס נאכלו ובישלנו אחרים ולא הספקנו לרשום אותם.
•אותה נערה... עברה עליהם. דרך הילוכה הביטה באורחים כאילו מכיריה הם.
• אם משום שהיה שתוי או אם משום שמתנתו של האורח גדולה היתה. 
•אני הרי דירה נאה יש לי ואני מרוצה ממנה, ואיני רוצה להחליפה באחרת.
•עכשיו כשעמד האורח בלא אשה מצאו הגון. שאל את האורח על כמה כרים הוא רגיל לשכב. 

עיון בציר הלשוני מלמד על כך שטוני והרטמן, ובעיקר הרטמן, שהרי הוא זה שיזם את הגירושין, אחרו את המועד. מה שמלמד יותר מכל על כך, שהדרך חזרה איננה אפשרית, אלה הארמזים לטקס ההבדלה, ההפרדה שבין קודש [הקידושין] לחול [הגירושין], המצויים בסיפור:

להלן רכיבי ההבדלה - שתִיית יין, הרחת בְּשָמִים והדלקת אש - והופעתם בסיפור:
-בגבהו של רקיע נראה כוכב קטן כראשה של סיכה. אחריו חלחל כוכב מבין העבים והבהיק, ואחריו יצאו שאר כוכבים. 
-ריח של חרולים חרוכים עם ריח של בקר עלה מן המרעית.... טוני פתחה את נרתיקה, הוציאה צלוחית של מי בשמים וזלפה על ידיה. 
-תינוק רץ ובידו קיסם דלוק. 
ואיזו יינות מצווה האדון להביא. יין, אמר הרטמן בשמחה, ... בדק את רשימת היינות ואמר לו. 
עמד בעל הבית והדליק נר... 
העמיד הפונדקאי את הנר לפני המטה המוצעת

 לבסוף נתן לו נר דלוק וגפרורים ויצא. 

כיבה את הנר ועצם את עיניו... 
זהו. הטקס הסתיים. ההבדלה בוצעה. תמו הקידושין ומעכשיו רק חולין.

מיכאל הרטמן אחר את המועד משום שבאותה שעה שהוא החל לראות את טוני בפנים אחרות, מתגלה טוני בפנים אחרות ככתוב:
"טוב היה לו למיכאל שנמצאה לו טוני בעולם זה ובשעה זו. אבל מה שהיה טוב לו לא היה טוב לה." 

ומה נותר לו, למיכאל הרטמן? מה שנותר לו הוא עולם החלומות שבו אין מחיצה בינו ובין טוני, אשתו שגרש. 
שלשה סיפורים. שלשה סיפורי אהבה שכשלה ושלשה גברים בודדים.
מה שנשבר לא יתקון…

הערות
[1] כל המובאות מ"פנים אחרות" מתוך ש"י עגנון,(תשכ"ז)  על כפות המנעול, תל-אביב-ירושלים:שוקן
[2] השורש המנחה –מתהפך[ צלילי רעיוני] בסיפור פנים אחרות [ רשימה מדגימה וחלקית]
[3]  ניתוח הציר הלשוני: עדנה אפק, 1979, מערכות מלים בסיפורת: עיונים בסגנונו של ש"י עגנון, תל-אביב: הוצאת דקל. הבדיקה על פי ש"י עגנון תשכ"ז, על כפות המנעול, תל-אביב וירושלים:שוקן.


אין תגובות:

פרסום תגובה