פרופ' משה צפור, אוניברסיטת בר-אילן, וראש התוכנית לתואר שני בתנ"ך במכללת גבעת וושינגטון
 |
| חלונות שאגאל המתארים את השבטים, הדסה עין-כרם |
ברכת יעקב לבניו העמידה קשיים רבים בפני מתרגמים ובפני פרשנים. היא עמוסה במילים חידתיות, בצירופים לא-מוכרים ובהיגדים סתומים. המתרגמים והפרשנים מנסים לפתור את הכתוב, איש-איש על-פי דרכו. בעלי המדרש – שאינם עוסקים בתרגום צמוד של הטקסט – נוהגים ביתר חרות, אך גם התרגומים הארמיים, ובתוכם אונקלוס הפשטן לכאורה, נוהגים כך ביחס לשירות המקראיות בכלל ולפרשה זו בפרט.
מקום מיוחד יש לתרגום השבעים (להלן: תה"ש), בהיותו קדום ביותר: הוא נוצר במצרים במחצית המאה השלישית לפנה"ס – הרבה לפני ראשוני התנאים ולפני התרגומים האחרים שבידינו. וזאת לדעת: מתוך קריאה פנימית של התרגום מוכח שהתרגום נוצר בתוך קהילה יהודית, וקהל היעד שלו היה הקהילה היהודית שבקרבה חי, [1] שכן יש בתרגומו ניבים הרבה והיגדים הרבה, הכתובים אמנם יוונית, אבל אדם מן החוץ יתקשה להבין. חשוב לזכור, כי היה זה מפעל ראשון מסוגו, אולי בעולם כולו; ספק אם היה למתרגם ממי ללמוד, הן אשר לדרך העבודה, הן אשר לדרך מסירת הטקסט שבו הוא עוסק לקהל קוראיו, ואולי גם לא הייתה בידיו מסורת פרשנית של כל מילה וכל ביטוי. גם יש להניח, שספר בראשית היה הראשון שתורגם, בעוד שלמתרגמי הספרים האחרים כבר היה דגם מסוים ללכת בעקבותיו – או לסטות ממנו. היה עליו לסלול את דרכו בכוחות עצמו.
פרשה זו – ברכת יעקב – הייתה לו אתגר קשה במיוחד. וכאן ננסה להציץ אל תוך בית היוצר, העושה מלאכתו על האבניים.
כאן נביא דברים אחדים מתוך התרגום הזה. [2]
 |
| שמעון ולוי אחים |
בדברי יעקב המופנים אל שמעון ולוי (והמילה "ברכה" אינה מתאימה לכאן), מופיעה גם התקבולת הזאת:
כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר (פס' 6).
המתרגם היווני תופס את המילה "איש" כשם קיבוצי, ומכאן שפירש זאת על ההרג שעשו באנשי שכם. "עקרו" תורגם: 'חתכו-את-הגידים' ראו שמ"ב ח 4 || דה"א יח 4, שם עיקר דויד 'את הרכב' – משמע, את הסוסים. 'שור' תורגם כמשמעו (ובלשון יחיד). אבל בתרגומים היווניים המאוחרים – עקילס וסימכוס – בתרגום הלטיני ובתרגום הסורי קראו: 'שור', חומה; ראו פס' 22. בוודאי קראו כך בשל ההקשר של קרב; ראו גם שמ"ב כב 30 || תה' יח 30. [3]
במסורת המדרשית על שבעים הזקנים, ש'כתבו' את התורה לתלמי המלך, נאמר כי במספר מקומות שינו מן הכתוב (ברייתא בבבלי מגילה ט ע"א, ומקבילות); [4] כגון "ויכל א-להים ביום הששי" (ראו בר' ב 2; נוסח אשר אימצו השומרונים בחומש שבידיהם, וכן בספר היובלים ב 6). לא את כל ה'שינויים' הללו שמונה מסורת זו ולא את הצורך בהם קל לנמק. בין השאר מוזכר שם, שאת פסוקנו שינו ללשון: 'כי באפם הרגו שור, וברצונם עקרו אבוס' (מעין תקבולת שור || אבוס יש בישע' א 3; אך ברוב המקבילות של המדרש: 'הרגו איש', כבנוה"מ). כאמור, בנוסח תה"ש שלפנינו אין זכר לתיקון מעין זה. ואכן, רק חמישה מתוך רשימת ה"שינויים" מופיעים בנוסח היווני שלנו. כבר העניין הראשון, שתיקנו ל"א-להים ברא בראשית" (שנהוג לבאר, שבדרך זו מנעו אפשרות להבין, ש"בראשית" הוא הנושא ו"אלהים" הוא המושא) – אין זכר בתרגום שבידנו, שבו הנוסח היווני זהה עם סדר המילים שבנוה"מ, ו"א-לוהים" מופיע בייחסת הנושא. כך גם במקרה האחר, של בר' א 26, אשר המדרש מספר שתיקנו ל"אעשה אדם בצלם ודמות" (כדי לסלק הן את לשון הריבוי והן את המשמעות האנתרופומורפיסטית העולה מלשון הפסוק); אך בנוסח של תה"ש אשר לפנינו נאמר "נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו" – כלשון נוה"מ, הפועל בריבוי, ועם סיומות הקניין.
טוב (עמ' 383 -284, 391) מנסה לשחזר את מה שמצאו בעלי המדרש הזה בטקסט היווני שבידם. ביחס לפסוקנו הוא משער, שהכוונה לתואר 'אָבוּס' (דהיינו: מפוטם), כמילה נרדפת ל'שור' (מעין תקבולת שור || אבוס שיש בישע' א 3). על פי זה הוא משחזר את המילה היוונית שעמדה כאן לפניהם: steutos, וזאת על-פי שימושה של המילה הזאת בכמה מקומות בתה"ש. לדעתו, הערה זו של המדרש באה להוציא מן המסורת האחרת, שקראה כאן 'שוּר', בשורוק.
בקטעים שונים בפרק זה קשה לדעת אם המתרגם, יושב מצרים, ניסה בכל כוחו לבאר קטעים שהתקשה בהם, ותרגומו הוא תרגום חופשי, האם קרא בדרך שונה את הטקסט, או שמא היה בידו נוסח השונה בכמה פרטים מן הנוסח המקובל. חלק מן הקושי הוא בזה, שמילים יווניות מסוימות יכולות להתבאר בדרכים שונות.
 |
| גור אריה יהודה |
בברכה ליהודה, המתואר כגור אריה, נאמר: "מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ" (מט 9), ולפי פשוטו: אתה, בני, כאריה העולה מטרף והוא רובץ בנחת וללא חשש. וכך גם בפיסוק הטעמים. כידוע, המדרש רואה במילים הללו רימוז למעשה מכירת יוסף, כאשר יהודה הציל אותו ממוות בטוח בבור על ידי כך שהציע במקום זאת למכור אותו לישמעאלים (בר' לז 21 -22). [5] תה"ש, לעומת זאת, קרא כאן, כפי הנראה, "טָרָף", ותרגם: ענף, פרח, ופירש את העניין מילולית, מבלי להתעמק.
"לא יסור שבט מיהודה" מתורגם: לא יכלה נשיא (archon) מיהודה. המילה הזאת משמשת לתרגום המילה "מלך" בפס' 20, ו"שליט" בפרק מג 6, במגילה הקומראנית 4Q252, שהיא מעין עיבוד או "שכתוב" של המקרא, נמצא כאן כך: "[לו]א יסור שליט משבט יהודה"; וזה נראה כצירוף של "שבט" ושל "שליט". המשך הפסוק, "ו(לא יסור) מחוקק מבין רגליו" עשוי להתפרש כתקבולת לחלק הראשון של הפסוק, ו"מחוקק" (בתה"ש: מנהיג) – מקביל ל"שבט", ואולי זה הביא למצוא בתחילת הפסוק משהו המציין מושל, "שליט". מהו "מבין רגליו"? תה"ש מתרגם "מן ירכיו', באופן דומה לדרך התרגום של "(ובשליתה היוצת) מבין רגליה" (דב' כח 57), דהיינו: לא יחדלו שליטים, צאצאיו של יהודה.
 |
| נפתלי אילה שלחה |
מלשון הברכה לנפתלי, "אילה שלוחה, הנותן אמרי שפר", לא ברור, אם שתי הצלעות בפסוק שייכות לתמונה אחת (וכיצד יובן הקשר שבין שני חלקיה), או יש צורך לבאר כל צלע בנפרד. מיהו "הנותן"? אל מה מרמזים הדברים? פתרונים שונים ניתנו בדרכים מדרשיות, שאינן ממש קרובות למילות הכתוב. ויש שרואים במילה "אילה" צורת-משנה ל"אֵלָה", דוגמת התקבולת "יחולל אילות || ויחשף יערות" (תה' כט 9), ואף תומכים יתדותיהם בתה"ש, המתרגם את המילה הזאת: 'חוטר' או 'גזע', ואת הצלע השנייה מתרגם: 'נותן ביבול יופי'. ו"אמרי" מתבאר כ'פרי'. [6] על פי זה יש בפסוק תמונה אחת, המתארת את ברכת ארצו של נפתלי, בדומה לברכתו של אשר. פתרון כזה לצלע השנייה של הפסוק נמצא גם באונקלוס (אך את הצלע הראשונה 'תרגם' בצורה חופשית).
 |
| מברכת ה' ארצו |
נחתום בתרגום של ברכת יעקב ליוסף, הרצופה אף היא פרטים לא ברורים, שנתפרשו באופנים שונים. בחלקה האחרון בתה"ש יש קרבה רבה לברכת משה לשבטים (דב' לג 13 -15). על פיו ניתן להעניק לכתוב פירוש מעניין על דרך הפשט. בבר' מט 28 נאמר: "בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל-בִּרְכֹת הוֹרַי עַד-תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם". לפי תה"ש לא מדובר כאן ב'הורים', אב ואם, אלא בהרים, הררי עד. ומה גם שהמילה הנפוצה 'הורים' אינה מופיעה במקום אחר במקרא, ואף לא במקורות אשר קודם ימי הביניים (תמיד משתמשים בצירוף 'אב ואם'); ולעומת זאת מוצאים אנו את הצירוף "הֹר הָהָר" (ובניקוד זה, 5 פעמים במקרא); ובצלע המקבילה נמצא "גבעות עולם". ראו גם התקבולות "הררי קדם || גבעות עולם" (דב' לג 15); וכמו כן חבקוק ג 6 (תה"ש קרא "הררי עולם" במיכה ב 9). בדרך זו בחר גם רשב"ם לבאר את פסוקנו. ומעניין שתה"ש בחר לתרגם את סיומה של הברכה ליוסף: "ולקדקוד האחים שהוא מנהיג" ("נזיר" כאן מתורגם שלא כדרך שמתורגם כרגיל המונח הזה בתה"ש: 'מקודש', או במילה הקשורה עם 'נדר', אלא בדרך שמתורגם "נגיד" פעמים הרבה בנ"ך). יש כאן ראִייה מעניינת: יוסף אינו פרוש מאחיו, אלא דווקא המנהיג העומד בראשם.
שערי פירוש לא ננעלו, אבל מן הראוי גם להטות אוזן למה שאומר לנו תרגום השבעים.
הערות
1 מדובר בתרגום היווני אשר בידינו; וראו להלן.
2 בפירוט ובהרחבה: מ' צפור, תרגום השבעים לספר בראשית, עמ' [598] – [615]; וראו הספרות המובאת שם.
3 רס"ג אף הוא תפס את המילה כחומה, והגן על פירוש זה ראב"ע, באומרו: "כי החלם והשרק יתחלפו בפעלים ובשמות"; ראו י' אושרי (מהדיר), ר' אברהם אבן עזרא, ספר ההגנה על רב סעדיה גאון (המכונה 'שפת יתר'), רמת-גן תשמ"ח (בשכפול), עמ' 102*, סעיף קס.
4 ראו בהרחבה: ע' טוב, "מסורת חז"ל על ה'שינויים' שהוכנסו בתרגום השבעים לתורה ושאלת הנוסח המקורי של תרגום זה", בתוך: י' זקוביץ וא' רופא (עורכים), ספר יצחק אריה זליגמן, מאמרים במקרא ובעולם העתיק, ירושלים תשמ"ג, עמ' 371 -393. קיימים הבדלים בין נוסיו השונים של הסיפור, גם מספר ה"תיקונים" אינו זהה בכל המקורות. הרשימה המורחבת ביותר כוללת בסך הכול שלושה עשר מקרים כאלה.
5 הקישור דווקא לאותו מעשה הוא בשל המילים "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף" (לז 33, ושוב מד 28) – אלו היו מילותיו של יעקב, המסכמות את מה שלדעתו אירע את יוסף. וכך האמין כל הימים, עד שנודע לו כי יוסף חי.
6 אם כי במקומות אחרים היא מתורגמת terebintos.
* מפורסם באדיבות: הדף השבועי, תשע"ג, אוניברסיטת בר-אילן.
הצעת תיקון קטנה לברכה של יוסף: "ולקודקד[ו] נזר אחיו" (קי, על ראשו כתר השלטון על אחיו)...
השבמחק