פרופ‘ יואל אליצור, מכללת הרצוג
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים
כשחקרתי את שם אדנות והיקרויותיו הגעתי למסקנות מפתיעות. מצאתי שכפי הנראה בחלק הראשון של תקופת המקרא לא היה זה שם א-לוהי אלא מילת פנייה של הכנעה כמו הפנייה אֲדֹנִי לבני אדם, וכל המאפיינים הטיפוסיים שלה זהים למאפיינים של אֲדֹנִי (אֲדֹנִי 194 פעמים במקרא: תמיד בציטוט דיבור, או אדם המדבר בפנייה אל מי שגדול ממנו או אשה או עבד המדברים עם אחרים על אדוניהם, המילה 'בי' מצטרפת ל'אֲדֹנִי' ב-7 כתובים ול'אֲ-דֹנָי' ב-4 כתובים). שימושו של שם אדנות כשם א-לוהי 'רגיל' נכנס לשימוש באופן מסיבי בספרים הושע, עמוס, ישעיהו ומלכים, כך שאפשר לתארך אותו יפה. סברה היא שכל עצמו של הניקוד בתנועת a שהיתה לקמץ (כנראה על בסיס 'אדונים') היא מאוחרת ובטקסט העיצורי של ספרי המקרא הקודמים הקריאה היתה אֲדֹנִי. ראיה לדבר: אין בכל המקרא הצירוף המתבקש 'אֲדֹנִי ה''.
לממצאים אלו יש השלכות עקרוניות על תאריך כתיבתם המשוער של ספרי התורה ונביאים ראשונים. נראה שאפשר להשתמש בהם גם ככלי לתארוך מזמורי תהלים.
For English press here.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.