יום שישי, 1 בנובמבר 2013

שמואל ורגון, שמואל דוד לוצאטו: ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא

שמואל ורגון, שמואל דוד לוצאטו: ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשע”ג, 530 עמודים
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
שמואל דוד לוצאטו (= שד“ל), איטליה 1865-1800, היה מראשי ’חכמת ישראל‘ במערב אירופה במאה התשע-עשרה ונחשב לראשון הפרשנים היהודים המודרניים. ספרו של פרופ‘ שמואל ורגון, ’שמואל דוד לוצאטו: ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא‘, הוא ספר שמכנס תחת כנפיו את פירות מחקריו ארוכי השנים של המחבר על שד“ל, תוך סיגול המאמרים המקוריים למתכונת של ספר רצוף וקוהרנטי. הספר תורם תרומה רבת ערך לחקר פרשנותו של שד“ל למקרא ולהבנת מקומה בתולדות הפרשנות היהודית.

הדרך שבחר ורגון בחקר מפעלו הפרשני הגדול של שד“ל מוכרזת בכותרת המשנה של ספרו: ’ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא‘. ביקורתיותו של שד“ל נדונה בספר מזוויות הראיה של ביקורת הנוסח, של הביקורת הספרותית-היסטורית, ושל יחסו של שד“ל לפרשנות חז“ל. את הדיונים על ביקורתיותו של שד“ל מקדימים שני פרקים שמספקים את הרקע להבנתה ולהערכתה: הפרק על האיש ויצירתו על רקע תקופתו, והפרק על דרכו כפשטן. הספר נחתם בנספח על ’הפולמוס בין שד“ל לשי“ר (שמואל יהודה רפפורט) לגבי הערכת אישיותו ומפעלו של ראב“ע‘. את הספר מלווים עשרות עמודי ביבליוגרפיה (עמ‘ 490-428) ומפתחות מועילים. 
התפיסה האידאולוגית המנחה את ורגון היא, שאין לנתק את הפרשנות מנסיבותיו האישיות, התרבותיות, האידאולוגיות, החברתיות וההיסטוריות של הפרשן. מטעם זה, הוא פורש בסיס נרחב ביותר למחקריו והוא כולל בו, בנוסף לפירושי שד“ל למקרא, גם את שפע איגורתיו, מאמריו וחיבוריו התיאולוגיים הכלליים; את המקורות הרלוונטיים מהפרשנות היהודית והנוצרית ששד“ל ניזון ממנה והתייחס אליה בפירושיו; ומקורות המלמדים על אידאולוגיות והלכי הרוח בזמנו של שד“ל.
שד“ל ראה את עצמו כחלוץ חקר הנוסח אצל היהודים, והמציא מעין שיטה של ביקורת הנוסח. הספר מציג אותה על כל הסתעפויותיה, ותוך מיון תיקוני הנוסח של שד“ל על פי המיון הנוהג בחקר הנוסח בן זמננו. מניתוח הביקורת הנמוכה (ביקורת הנוסח) עובר הספר לדרכו של שד”ל בתחום ביקורת הגבוהה (הביקורת הספרותית-היסטורית של המקרא). הוא מציג ומנתח את גישתו של שד“ל לחיבור התורה, הנבואה (שאלת אחדותו של ספר ישעיה), המזמורים (שאלת איחורם של מזמורי תהלים) והחכמה (שאלת זמן חיבורו של ספר איוב ושאלת זהותו וזמנו של מחבר קהלת). 
שד“ל האמין בתורה מן השמים והסתייג באופן מוחלט מדרכיה וממסקנותיה של הביקורת הספרותית-היסטורית של התורה. הוא הגן בקנאות על קדמות התורה, אחדותה ושלמותה ודחה את הסברה שהתורה כללה מקורות שקדמו לה או שחדרו אליה תחיבות מאוחרות. הספר דן בהרחבה ביחסו של שד“ל לפרשנות חז“ל למקרא, ובעיקר לפרשנות ההלכה שלהם כשהיא עומדת בניגוד לפשוטו של מקרא.
הנספח של הספר עוסק בוויכוח שהתנהל בין שד“ל לבין שי“ר ורנ“ק (נחמן קְרוֹכְמַל) בעניין זמנו של ספר הנחמות בישעיה, ובעניין הערכת מפעלו, כתביו, אמונתו ואישיותו של ראב“ע. ’ויכוח זה זורע אור על הלכי הרוח בין הפעילים שבין ”חכמי ישראל“ באירופה במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה. האישים שנטלו בו חלק ייחסו לנושאים אלה חשיבות רבה וראו בדיון שביניהם מאבק על מהות היחס לכתבי-הקודש. הוויכוח, שנסב על עניינים מהותיים ועקרוניים, גלש עד מהרה לסכסוך אישי בין גדולי חכמה אלה‘ (עמ‘ 425). 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה