יום שישי, 19 בספטמבר 2014

צר או ציר?

על ישעיה סג 9
מלאך

השבת הזו היא השביעית והאחרונה בש"שבעתא דנחמתא" ואף הפטרתה לקוחה מדברי הנחמה שבספר ישעיה (סא, י-סג, ט), וראשיתה במילים: "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוהי..." (יהודי תימן מתחילים פסוק אחד קודם לכן.) הקטע המסיים את ההפטרה (סג, ז-ט) סוקר את היחסים ששררו בין ה' לעמו במהלך ההיסטוריה. הוא פותח בכותרת כללית, המביעה את כוונת הסקירה ההיסטורית לתאר את חסדי ה': "חסדי ה' אזכיר..." וכו' (פסוק ז). לאחר מכן בא קטע קשה להבנה, העוסק בבחירת עם ישראל על ידי ה' ובדאגתו להם: "ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע. בכל צרתם לא (הקרי: לו) צר ומלאך פניו הושיעם, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, וינטלם וינשאם כל ימי עולם" (פסוקים ח-ט).
בפסוק זה ישנו הבדל בין נוסח ”הכתיב“ לנוסח ה"קרי", כלומר בין הדרך שבה נכתבת מילה כלשהי לבין המסורת הקריאה שלה. לפי נוסח הקרי יש לקרוא את המילה "לא" בפסוק ט כאילו נכתבה "לו", כלומר: "בכל צרתם לו צר". לפי גירסה זו עולה מן הכתוב שבכל עת שישראל נתונים בצרה, כאילו ה' עצמו נמצא איתם בצרה. וכך הובן הכתוב על ידי חז"ל (כגון בבלי, תענית טז ע"א). רעיון זה היה בעל חשיבות רבה בייחוד בעידנים של גלויות, כאשר נדרשה התפיסה לפיה ה' סובל יחד עם עמו גם בעת צרה. המשך הכתוב הובן לפי זה כמציין את דאגתו של האל לעמו על ידי “מלאך פניו" שנשלח להושיעם.

והנה בתרגום היווני למקרא, תרגום השבעים, השתמר נוסח אחר לפסוקים אלו. מן התרגום היווני עולה שהנוסח העברי שעמד לפני המתרגם היה כעין זה: "...ויהיה להם מושיע בכל צרתם, לא ציר ומלאך, פניו הושיעם, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם..." וכו'. ההבדל המרכזי בין הנוסח המשתקף בתרגום השבעים לבין נוסח המסורה הוא בניקוד המילה "צר". בנוסח המסורה המילה מנוקדת בקמץ, וכך מתקבל הצירוף "בכל צרתם לו צָר", כפי שהסברנוהו לעיל. אך בתרגום השבעים השתמרה קריאת מילה זו בחיריק ("צִיר") במשמעות של "שליח". לפי תרגום השבעים יש לראות את המילים ”בכל צרתם“, הפותחות את פסוק ט, כסיומו של הפסוק הקודם (”ויהי להם מושיע בכל צרתם“), ואת ההמשך יש לקרוא לפי הכתיב: "לא ציר ומלאך". בדרך זו עולה מן הפסוק הזה רעיון אחר: אין מדובר בו על תפקידו של המלאך בתולדות העם, אלא, להפך, הכתוב מדגיש את השתתפותו הבלתי אמצעית של האל בגאולה, ללא צורך במתווכים: "לא ציר ומלאך" הם אלה אשר הושיעו את ישראל אלא האל בעצמו: "פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם".
הדגשת השתתפותו הבלעדית של ה' ביציאת מצרים נובעת כנראה מתנגדות למעמדם של המלאכים כמתווכים, ומרצון לקירבה ישירה בין ה' ועמו. מגמה זו מופיעה במקורות נוספים וידועה במיוחד מן ההגדה של פסח: "‘ויוציאנו ה' ממצרים' - לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו ... אני ולא מלאך ... אני ולא השליח...".


מתוך: א‘ שנאן (עורך), י‘ זקוביץ, ד‘ פרוינד (מערכת), נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, ניצבים (תשס“א 2001)

תמונה: An angel swooping in to save the day.
http://www.eyehook.com/free/angels.html

אין תגובות:

פרסום תגובה