יום חמישי, 18 בספטמבר 2014

מתחם מרשים מהתקופה הביזנטית ובו בית בד גדול, גת ופסיפסים נחשף בבית שמש

רשות העתיקות חשפה בשבועות האחרונים ברמת בית שמש מתחם גדול ומרשים מהתקופה הביזנטית, ובו בית בד גת ופסיפסים. את החפירות מימן משרד הבינוי והשיכון, והן נעשו כחלק מהרחבת העיר בית שמש.
 במרכז הפסיפס אשכול ענבים הנתון בתוך זר פרחים.
צילום: אסף פרץ, בדיבות רשות העתיקות
סקר ארכיאולוגי רגלי שנערך בגבעות שמדרום לבית שמש, הביא לחשיפת ממצאים המרשימים. במהלך הסקר נראו על פני השטח בורות מים סתומים, פתח למערה, ומעט ראשי קירות. רמזים אלה, לעולם החבוי מתחת לפני הקרקע, הביאו לקיום חפירה ארכיאולוגית מקיפה במקום, אשר חשפה חיים עשירים מהתקופה הביזנטית שעד עתה לא היו מוכרים.
צילום אוירי של המתחם.
 צילום: חברת 'גריפין צילום אוירי', באדיבות רשות העתיקות


המתחם מוקף בקיר חיצוני, ומחולק בפנים לשני אזורים: אזור תעשייתי ואזור פעילות ומגורים. באזור התעשייה נחשף בית בד לייצור שמן זית, מרשים בגודלו ונדיר בהשתמרותו. מחוץ למתחם הבנוי נחשפה גת גדולה, המורכבת משני משטחים לדריכת ענבים, משם זרם התירוש אל בור איסוף גדול.
צילום אוירי של המתחם.
 צילום: חברת 'גריפין צילום אוירי', באדיבות רשות העתיקות
מן הממצא עולה, כי תושבי המקום עסקו לפרנסתם בייצור יין ובהפקת שמן. במתחם אף נחשפו בשלמותם שני תנורי אפיה גדולים. גודלם המרשים של המתקנים מלמד כי באלו ייצרו והפיקו תוצרת ומוצרים בהיקפים תעשייתיים, ולא רק לצרכים ביתיים.
צילום אוירי של המתחם.
 צילום: חברת 'גריפין צילום אוירי', באדיבות רשות העתיקות

באזור המגורים שבמתחם נחשפו מספר חדרים, שבחלקם השתמרו רצפות של פסיפס צבעוני. החדרים הרחבים היו בני שתי קומות לפחות, הם נבנו מאבני גזית נאות, כותליהם היו טוחים בטיח משובח, והרצפות רוצפו בפסיפסים צבעוניים: אחד מהם יפה במיוחד, הוא מעוטר באשכול ענבים שסביבו זר של פרחים הנתון בתוך מסגרת גיאומטרית. 
אירנה זילברבוד ותהילה ליבמן מנהלות החפירה מטעם רשות העתיקות משערות שמדובר במתחם ששימש בתקופה הביזאנטית כמנזר. "אמנם לא מצאנו באתר כנסייה, כתובת או כל עדות פולחנית מובהקת אחרת, אך הבניה המרשימה, התאריך לתקופה הביזאנטית, רצפות הפסיפס המפוארות, ממצאי חלונות ורעפים ומתקני הייצור החקלאיים בתוך מתחם המגורים, מוכרים לנו ממנזרים רבים נוספים בני התקופה. אם כך הוא, אזי ניתן לשער כי במנזר זה התגוררו נזירים שהתקיימו והתפרנסו מהמתקנים החקלאיים". 
בשלב מסוים, שאותו ניתן לתארך לראשית התקופה המוסלמית (המאה השביעית לספירה) יצא המנזר מכלל שימוש, ובהמשך הוא אוכלס בתושבים חדשים. אלה, ערכו בתכניתו שינויים, והתאימו אותו לצרכיהם. 
ד"ר יובל ברוך, ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות, מציין כי לאחר חשיפת המתחם והכרה בחשיבותו החלו רשות העתיקות ומשרד הבינוי והשיכון בנקיטת האמצעים הנדרשים לשמירת האתר ופיתוחו כאתר ארכיאולוגי פתוח בלבה של השכונה החדשה שאמורה להבנות במקום.
:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה