יום ראשון, 27 בספטמבר 2015

ליקוי מאורות בנבואות יום ה׳

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הירח יממה לפני הליקוי של סוכות תשע״ו
צילום: יואב מזור


ליקויי מאורות (חמה/לבנה) הם ארועים אסטרונומיים שמשכו אליהם מאז ומעולם את תשומת הלב האנושית. 
בתרבויות המזרח הקדום לא הכירו, כמובן, את ההסברים הפיזיקליים המודרניים לתופעות האסטרונומיות הללו. הם ראו בליקויי המאורות אות מבשר רעות. הם נהגו לשבור כלי חרס ולעורר רעש כדי לגרש שדים ומזיקים.
החל מהמאה ה-8 לפנה"ס התבצע בבבל רישום מדויק של כל ליקויי החמה והלבנה. במאות ה-7-8 לפנה"ס נשלחו אשפים להגן על המלך האשורי. המלך היה יורד למחתרת ותחתיו הושיבו על כסאו אדם שנידון למוות, כדי שהוא יספוג את הנזק. בתום הליקוי היה המלך חוזר לכסאו והמחליף היה מוצא להורג. בשנת 763 לפנה"ס התרחש ליקוי חמה (15 ביוני) שצויין ברשימת האפונימים של ממלכת אשור. הרישום מאפשר ליצור כרונולגיה של העולם העתיק. 
ובמקרא? במקרא משתקפת תפיסה עממית לפיה ׳יום ה׳׳ באחרית הימים יהיה יום טוב לישראל. יום שבו ה׳ יעשה שפטים באויבי ישראל. באו הנביאים והיפכו את הרעיון הזה. עמוס אמר:
הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת־יוֹם יְהוָה לָמָּה־זֶּה לָכֶם יוֹם יְהוָה הוּא־חֹשֶׁךְ וְלֹא־אוֹר
כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל־הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ
הֲלֹא־חֹשֶׁךְ יוֹם יְהוָה וְלֹא־אוֹר וְאָפֵל וְלֹא־נֹגַהּ לוֹ (ה 20-18).
ובפרק ח פסוק 9 מופיע אצלו תיאור קרוב למציאות של ליקוי חמה:
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר.

ליקוי לבנה וליקוי חמה
ליקוי המאורות עתיד להיות חלק מזוועות יום ה׳ שתתרגשנה על העולם כולו בגלל חטאי האדם. במשא בבל בישעיה יג נאמר: ‏הִנֵּה יוֹם־יְהוָה בָּא אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה. ‏כִּי־כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא־יַגִּיהַ אוֹרוֹ (פסוקים 9-10) וראו גם: ‏אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם (נ 3). לפי צפניה (א 15) יום ה׳ הוא יום הדין לא רק על הגויים. הוא יתרגש על העולם בגלל חטאי ישראל. יהיה זה יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל.
ביחזקאל לב 8-7  נאמר: ‏וְכִסֵּיתִי בְכַבּוֹתְךָ שָׁמַיִם
 וְהִקְדַּרְתִּי אֶת־כֹּכְבֵיהֶם שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן אֲכַסֶּנּוּ וְיָרֵחַ לֹא־יָאִיר אוֹרוֹ
 כָּל־מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ
 וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל־אַרְצְךָ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
בנבואת יואל (ג 4-3) יש איום בשינוי סדרי שמים וארץ ביום ה׳:
וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן
הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם
לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא (וראו גם ב 10; ד 15).








3 תגובות:

  1. קהלת מזכיר הרבה את השמש בהקשר רע ואת השמים בהקשר טוב. חקרתי ומצאתי כי קהלת אינו אלא חוניו השלישי, הכהן הגדול בירושלים, אשר הודח בידי אנטיוכוס ("הרשע") אפיפנס. בין יתר הפסוקים המבססים את השערתי: "אני הייתי מלך בירושלים", מלך בלשון עבר. הכהן הגדול בעת ההיא היה מתמנה לתפקיד למשך כל חייו ומעמדו היה הגבוה ביותר בהנהגה - מלך.
    חוניו השלישי ובנו, חוניו הרביעי, הוזמנו בידי תלמי מלך מצרים להקים מקדש כדוגמת זה שבירושלים. חוניו האב מתנגד, מחשש (שמתברר בדיעבד כמוצדק) שבמקדש המבוקש יעבדו לאל השמש. ספר קהלת מכיל מונולוגים תיאולוגים שלו בהם הוא מציג את האיוולת והרוע שבעבודה לאל השמש רע לעומת העבודה הנכונה לאל השמים. הוא מבין את הצורך לשמור אמונים לפנתיאון המצרי הכוזב ובראשו אל השמש רע בד בבד עם העבודה לאל האמת של השמים, אך הוא מביע חשש כי הכוהנים שיבואו אחריו עלולים לשכוח את האמונה הנכונה.
    ולעניין ליקוי החמה:
    עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים (קהלת, יב, ב)
    עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרוּץ גֻּלַּת הַזָּהָב (קהלת, יב, ו)
    זה חלק ממטאפורה שעניינה הוא כביכול זקנתו ומותו של בן תמותה, אך למעשה מובלעת בתוכה קריסתו של כל הפנתיאון המצרי.

    השבמחק
  2. מענין לצין שבספרו , זיגמונד פרויד מיחס את המונותאיזם לפרעה Akhenaten מהשושלת ה18 של מצרים העתיקה ולפי פרויד משה היה ממשיכו. לפי פרויד
    Akhenaten worship the Sun (Aten) לאחר שהושפע ליקוי חמה מלא

    השבמחק
  3. אני מסכים עם פרויד שמייחס את הופעת המונותיאיזם לפרעה אחנתון. אך לא האמונה באל אחד היא המאפיינת את המונותיאיזם של אחנתון ושל משה, אלא חוקי המוסר הנלווים אליה. זמן קצר אחרי מהפכת אחנתון פרצה מהפכת נגד של תות ענך אמון, וכוהני אחנתון נאלצו לצאת בגלות והגיעו, בין היתר, לארצות כנען בחסות האימפריה החתית

    השבמחק