יום ראשון, 22 במאי 2016

חג השבועות הנעלם

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

חג שבועות הנעלם – מברית הקשת בענן ועד ברית סינימהעלייה לרגל למקדש ועד מראה המרכבהמברכת הביכורים ועד ברכת הכוהנים ומתיקון ליל שבועות ועד גילוי השכינה* 

                                                                                           
חג השבועות הוא הרביעי בין שבעת מועדי ההמפורטים בחומשהוא אחד משלושת מועדי העלייה לרגל והוא נודע בחומש בארבעה שמותהוא נזכר במפורש בספר שמות כאחד משלושת הרגלים המכונה חג הקציר (שמות  כגיד-טז), והוא מכונה חג שבעות בכורי קציר חטים (שמות לדכב). החג  נזכר בפירוט כיום הקרבת מנחה חדשה להבספר ויקרא כגטו-כב בזיקה לספירת שבע שבתות תמימות ממחרת השבתאחרי מועד קציר העומר (שםי-יא). בספר דברים החג מכונה חג שבעות בעקבות הפסוקים: "שבעה שבעות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבעותועשית חג שבעות  להאלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך האלהיך... ושמחת לפני האלהיך...במקום אשר יבחר האלהיך לשכן שמו שם" (טז ט-יא ). שמחת החג קשורה בעליה לרגל למקום המקודש כאמור בספר דברים והמועד מכונה יום הבכורים בספר במדבר כחכו,  על שם ביכורי קציר חטים שהביאו למקדש ביום זה הבאים להיראות בפני האל שהתברכו בברכת הקצירקרבנות החגאותם היו מעלים הכוהנים במקדשהכוללים 'מנחה חדשה להבשבעתיכם מקרא קדש יהיה לכם' (שם), נזכרים שם בפירוט.

אולם למרבה התמיהה החג המרכזי הנודע כחג הקציר וכחג ביכורי קציר חיטיםכיום הבכורים וכחג השבועותכחג החל אחרי ספירת שבע שבתותביום החמישים,  אחרי 49 ימיםאחד משלושה רגליםחג ברכת הקציר וחג המנחה החדשהאיננו נזכר בשם זה או באחד משמותיו המקראיים האחרים במסורת חכמים הקדומה במשנהאין במסורת חכמים מצווה ייחודית התלויה בחג השבועותהמיוסד על ספירה מדוקדקת של שבע שבתות או שבעה שבועותהנודעת כספירת העומרהמקדימה את העלייה למקדשואין מסכת המוקדשת לו הקרויה בשם מסכת שבועותבדומה למסכתות המוקדשות למועדי ההאחריםכגון סוכהפסחיםיומא.  תמיהה זו על העדרו ממסורת המשנה ועל אזכורו החטוף אגב אורחא פעם אחת בתוספתאמצטרפת לתמיהה הכרוכה בהשכחת המועד המפורש לחגיגתו הנקוב במסורת הקדומההתמיהה מתעצמת לאור העובדה שחג זה נודע במסורת הכוהנית העתיקה מלפני הספירההמצויה בספר היובליםכיום העדותכחג מתן תורהכחג הבריתותכחג אותו שומרים המלאכים וכחג הקשור בחזון יחזקאל ובמסורת המרכבהחג שבועות מתואר במגילת המקדששנמצאה בין מגילות מדבר יהודהבצורה המצרפת מסורות מקראיות שונות ומדגישה את מקום החג במקדש ובעבודת הכוהנים מניפי העומר ביחס למחזור שבע השבתות בין ביכורי שעורים לביכורי חטים
"וספרתם לכם שבע שבתות תמימות מיום הביאכמה את העומר התנופה תספורו עד [...] ברובע היום יקריבו את עולת הבכורים [...] והניפו הכוהנים אותמה תנופה על לחם הבכורים לכוהנים יהיו ואכלום בחצר הפנימית עם לחם הבכורים ואחר יואכלו כול העם לחם חדש אביבות ומלילות והיה היום הזה להמה מקרא קודש חוקת עולם לדורותם כול מלאכת עבודה לוא יעשו בו חג שבועות הוא וחג בכורים לזכרון עולם". (מגילת המקדשטורים 18-19)
ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והביאותמה מנחה חדשה ליהוה ממושבותיכמה חלות לחם חמץ חדש בכורים ליהוה לחם חטים שתים חלות לחם שני עשרונים סולת תהיה החלה האחת והביאום ראשי המטות לשבטי ישראל ויקריבו אחר עולת הבוקר.

קטע ממגילת המקדש
חג השבועות נודע בעת העתיקה כחג החמישים כדברי ספר טוביה המתאר את העלייה לרגל ואומר "בחג החמישים הוא חג קדש לשבעה שבועות" (ספר טוביהנוסח קצרא 6-8; ב, 1) וכאמור במקבים ב יבלב ובספרי יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים יג, 252 ובמלחמות היהודים א, 253). החג נודע כיום החמישים (פנטקוסט ביוונית), וכחג בו נחה רוח הקודש על השליחים בירושלים בזיקה לחידוש הברית בספר מעשה השליחים (הברית החדשהמעשה השליחים ב, 1--4). חג השבועות  נודע במדרש הארץ ישראלי הקדוםבזיקה למלאכים ולמסורת המרכבה הקשורה במעמד סיני: "שירד הקב"ה בסיני בעשרים ושנים אלף כתות של מלאכי השרתד"א רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהלים סחיח), מלמד שירד עם הקב"ה עשרים ושנים אלף מרכבות וכל מרכבה ומרכבה כמראה שראה יחזקאל" (פסיקתא דרב כהנאבחודש השלישיק"ז ע"ב). החג נודע כבר במסורת היהודית-נוצרית הקדומה בהקשר לקבלת התורה מידי מלאכיםכעולה מדברים שאמר סטפנוסראשון המרטירים הנוצרים שנרגם למוות בירושליםבלשון תוכחה לכוהן הגדול בשנות השלושים של המאה הראשונה לספירה: 'אתם שקבלתם את התורה באמצעות מלאכים' (מעשה השליחים ז, 53). חג השבועות הוא חג חזון המרכבההקשור בעולם הכרובים והמלאכיםעוד קודם לכןבמסורת המיסטית הקדומה במגילות מדבר יהודהוהוא המועד הקשור בחידוש ברית סיני בחודש השלישי בראשית האלף הראשון לפני הספירה (דברי הימים ב טוי-טו). במסורת הקבלית המיוסדת על מסורות עתיקותנודע החג המחדש את מתן תורה ואת ברית סיניכמועד ברית הכלולות בין הקב"ה לשכינהמועד הידוע כ'תיקון ליל שבועות', שבו מתקינים את הכלה לכלולותיהתיאור זה מיוסד על תיאור ברית סיני כברית נישואים בין האל לכנסת ישראלהקשור בתיאורי יום החתונה בשיר השיריםשעל פי מסורת תנאים נאמר במעמד סיני (שיר השירים רבה פ"אב), ונקרא קודש קודשים בפי רבי עקיבא האומר: "שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראלשכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים" (משנהידיםפרק גה).  השיר שניתן במעמד סיני מוסב על יום מתן תורה כיום הכלולותעל החתן נותן התורה ועל כנסת ישראל כלתו
"צאינה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבוביום חתונתו זה זמן מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש" (משנהתענית דח). "ביום חתונתו זה סיני חיתוניו היושנאמר וקידשתם היום ומחרוביום שמחת לבו זה מתן תורה שנאמר ויתן אל משה ככלותו וגוככלתו כתיב" (במדבר רבה יבח).
אולםמטעמים שיתבררו להלןהתנאים בעלי המשנההעדיפו להבליע מסורותבין מתן תורה לגילוי המרכבה ובין מעמד סיני ליום העדות ויום חידוש הברית במועד קציר חטיםולעבור בשתיקה על מסורות כוהניות מיסטיות הקשורות בשבועהבברית ובחידוש הבריתבמתן תורהובגילוי אלוהי במעמד סיניבמלאכים ובמסורת המרכבההם השכיחו מכלול עשיר זה של זיכרונותבשעה שמחקו את השם 'חג שבועות', וקראו למועד המקודש בשם חסר ההקשר, 'עצרת', התעלמו מחידוש הברית ואסרו לדרוש ולהפטיר במרכבהחכמים בדורות הראשונים אחרי החורבן דחקו את מסורת השבועות והבריתות לתהום הנשייה בשעה שהתווכחו עם הצדוקים על המועד הראוי לחוג אותוקבעו ספירת שבעה שבועות ממוצאי יום טוב ראשון של חג הפסחבמקום ספירה של שבע שבתות ממחרת השבת שאחרי תום שבוע הפסחובשעה שאסרו לקרוא בחזון המרכבה של יחזקאל שנקשר לחג השבועותכשקבעו ש'אין מפטירין במרכבהבחג השבועות, (משנהמגילה די).  חכמים  הקדישו למצוות החג של הבאת הבכורים רק שורות ספורות  במשנה ביכוריםהנמצאת בסדר זרעים ולא בסדר מועד כשאר המועדיםלא ייחדו דיון לקציר חטים אלא ערבוהו עם ביכורי הפירות השייכים לחודש השביעילא הזכירו את השם חג שבועות אלא כינו את החג בשם עצרתולא כתבו על משנה זו גמרא ולא ייחדו לחג שום מנהגיתר על כןבמשנה לא נזכרים כרובים ומלאכים ואת המסורות הקשורות לחג השבועות בזיקה לחזון המרכבה ולמלאכיםהפכו למסורת סוד כשקבעו: 'אין דורשין במרכבהו'אין מפטירין במרכבה', ובשעה שהפכו ל'ספרים חיצוניםשנאסר לקרוא בהם  את המסורות הכתובות הדנות במרכבההקשורה לקודש הקדשיםומרחיבות על 'מרכבות השמים', הקשורות ללוח המשמרות במקדש.  דומה שהעדרו הבולט של חג השבועות מזיכרונם של חכמים ואי רצונם לדון בו כחג מתן תורה וכחג המעבר בבריתכחג התורה שבכתב וכחג המרכבהכחג אותו שומרים המלאכים  וכחג המנחה החדשה ותנופת עולת הבכוריםהקשורה בספירת שבע שבתותכ"מקרא קודש חוקת עולם לדורותם..חג שבועות הוא וחג בכורים לזכרון עולם" (מגילת המקדשלעיל), קשורים כולם בעובדה שבמסורות כוהניות שנכתבו לפני הספירה ונמצאו במגילות מדבר יהודה ובספרות החיצונית המקבילה אליהןנודע לחג השבועות מקום מרכזי כחג חידוש הברית אשר נשמר בידי המלאכים בשמים  (היובלים ויחובידי הכוהנים בארץ
עתיקות אלה ולא לקשור במפורש בין חג השבועות ליום מתן תורה כך למשל נאמר בספר היובלים שנכתב במאה השנייה לפני הספירה על הברית שנכרתה עם נוח בחודש השלישי בתום המבול: "את קשתו נתן בענן לאות ברית עולם...על כן הוקם ויכתב בלוחות השמים כי יעשו את חג השבועות בחודש הזה פעם בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנהויעש כל החג הזה בשמים מיום הבריאה עד ימי נוח.." (היובלים וטז-יז). בנוסח המקביל בספר בראשית טטז-יז לא נזכר תאריך ולא נזכר חידוש הברית: "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ".  מלבד בברית הקשת בענן נזכרת הקשת במקרא רק בחזון יחזקאלשאף הוא שייך למסורת הבריתות בחודש השלישי כפי שיתבאר להלןבספר היובלים מכונה החג  חג חידוש הבריתשם הנגזר מהציווי לעיל: "כי יעשו את חג השבועות בחודש הזה פעם בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה". עוד הוא מכונה יום העדות ויום קודש היובלים ויבלו-לזומשנה חג (שםוכאומסורות רבות מחיי האבות בזיקה לבריתות ולמלאכים כורתי הברית בחודש השלישי קשורות בו (היובלים יד יח-כטו א-טוטז יג-יד). 
חג השבועותמלשון שבועה ובריתהקשור בברית שנכרתה בין אלוהים המשחרר משעבודלבין יוצאי מצרים שזכו בחירות משעבודבהר סיניבתום שבעה שבועות מראשית המסע במדבר שהחל ב-כ"ו בחודש הראשון, 'ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה' (שמות יב ב). 
חג השבועות הוא החג הנודע בספר היובלים כמועד חידוש הבריתות הקודמות שנכרתו במועד זהברית הקשת בענן שנכרתה עם נוח בחודש השלישי כאמור לעיל  וברית בין הבתרים שנכרתה עם אברהם במחצית החודש השלישי (היובלים ידי). המלאכים הם כורתי הברית כאמור בפי מלאך הפנים: "וביום ההוא [בחצי החודש השלישיכרתנו ברית את אברהם כברית אשר כרתנו בחודש ההוא את נוח ויחדש אברהם את החג ואת החוקה לו עד עולם" (היובלים ידיח-כ).  ככל אחד משבעת מועדי ה', חג השבועות הוא צומת של זיכרון ונשייהקאנון וצנזורהזיכרון הגמוני וזיכרון חלופיהנחלה והשכחהחג הקשור במאבק על הזיכרון ושזור בתמורות ההיסטוריה מהעת העתיקה ועד ימינו וקשור בפולמוסים ובמחלוקות שמיעטו לתת את הדעת על מהותם והעדיפו לעבור עליהם בשתיקה

ההיסטוריה של חג השבועות הנעלם קשורה  בשלוש מחלוקות בשלהי העת העתיקהבמחלוקת בין  כוהני בית צדוק וכוהני בית חשמונאי במאה השנייה לפני הספירהבמחלוקת בין צדוקים ופרושים במאה הראשונה לפני ואחרי הספירה,  ובמחלוקת בין חכמים ליהודים-נוצרים במאה הראשונה והשנייה לספירההכוהנים לבית צדוקייחסו לחג השבועות מעמד מקודש ומרכזי כחג הבריתות והשבועות שנכרתו בחודש השלישי וכחג חידוש הברית במועד זה כעולה מספר היובליםממגילת המקדשמתיאור מתן תורה במגילותמהלוח שבראש איגרת 'מקצת מעשי התורהומפתיחת 'סרך היחד', שהתחברו כולם במאות האחרונות לפני הספירה.  ואילו חכמיםשפעלו אחרי חורבן בית שניביקשו להשכיח את המסורות התלויות בחג כוהני זהחג הברית והעדותחג המלאכים והמרכבהחגם של הכוהנים בני צדוק וחג העלייה לרגל למקדשבמאות הראשונות אחרי חורבן המקדשחורבן שהיה כרוך באופן בלתי נמנע בביטול עבודת הקודש ובדחיקת מסורת הכהונה הפולחנית והמיסטיתשהייתה כולה כתובה בתורה שבכתב ובהרחבותיה במגילות מדבר יהודהשכולן ללא יוצא מן הכלל הן כתבי קודש ורבות מהן קשורות לכוהנים לבית צדוק ולבני בריתם המלאכים.
*
כוהני בית צדוק אשר היו  שושלת הכהונה הגדולה שכיהנה בקודש קרוב לאלף שנהמימי אהרון הכוהן ועד שנת 175 לפני הספירהנודעים במסורת חכמים בשם צדוקים ובייתוסיםנודעים בספרות ההלניסטית בשם בית חוניו על שם הכוהן האחרון מבני צדוקחוניו בן שמעון השלישישכיהן במקדש בירושליםונודעים בכתביהם שנמצאו במגילות מדבר יהודה בשם הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם על שם צדוק בן אחיטוב הכוהן שכיהן 'ראשון מבני פנחסבירושלים בימי דודכנזכר באפוקריפון יהושע במגילות מדבר יהודהצדוק הוא הכוהן שכיהן בימי דוד (שמואל ב חיזשמואל ב טוכד-כטומשח את  שלמה למלך (מלכים א אלדלט-מה ). בשלהי ימי בית ראשון הם מכונים בני צדוק הכוהנים על שם דברי הנביא הכוהן יחזקאל: "הכוהנים שמרי משמרת המזבח המה בני צדוק הקרבים מבני לוי אל ה'" (יחזקאל ממומגיטמדטומח יא). ייחוסו של צדוק בן אחיטוב נמשך מאהרון הכוהן אבי הכהונה הגדולה  (עזרא זב-ה;  נחמיה יאיאדברי הימים א טזלט;)  וצאצאיו כיהנו במקדש שלמה עד לימי שריה כוהן הראש שהלך בגלות יהויכין מלכים א דבדברי הימים א הכט-לדלחטיאדברי הימים ב לאי), וצאצאיהםבני נכדו של שריה,  יהושע בן יהוצדקכיהנו בבית שני מימי שיבת ציון ועד ימי אנטיוכוס  אפיפאנס שכבש את ירושלים בשנת 175 לפני הספירההפולמוס בין כוהני בית צדוק לחכמים בעניין מועד קציר העומר ומועד חג השבועות התלוי בונודע כמחלוקת שבין צדוקים ופרושיםאולם קדמה לה המחלוקת העזה בין כוהני בית צדוק המודחים שהחזיקו בלוח שמשי,  לבין כוהני בית חשמונאיהמדיחיםשהחזיקו בלוח ירחיותפסו את מקומם במשך מאה ועשרים שנהממחצית המאה השנייה לפני הספירה ועד לזמנו של הורדוס בשליש האחרון של המאה הראשונה לפני הספירהמהותן של מחלוקות אלוהקשורות לחג השבועותחג חידוש הברית ומועד ברכת הכוהניםוקשורות למחלוקת על לוח השבתות הקבוע  לעומת לוח החודשים המשתנהולמחלוקת על מועדי הקציראינה נידונה בדרך כללהן בשל הסבך ההיסטורי הכרוך בהןהן בשל התפיסה האנכרוניסטית הרווחת הקוראת את ההיסטוריה העתיקה  רק מבעד למסורת חז"לוהן בשל מאבקים על זיכרון ונשייה שהתחוללו במשך הדורות מהעת העתיקה ועד ימינו.

המחלוקת על חג השבועותעל שמו ועל מועדועל המצוות התלויות בו ועל הזיכרונות הקשורים בוקשורה בפולמוס על לוח השנהבמאבק על השאלה בידי מי הייתה נתונה הסמכות לקביעת הלוחומי הוא זה המכריע מה הוא עיקרון חישובובתורהבנוסח המסורה שנערך בידי חכמים אחרי חורבן המקדשאין מספר קבוע לימי השנה או לימי החודשאין יום קבוע הקשור בתאריך ידוע מראש לשבעת מועדי הואין מועד ידוע לחג השבועותלעומת זאת בנוסחים מקבילים וקדומים של התורה שנמצאו במגילות מדבר יהודהשנכתבו בידי 'הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם', לחג השבועות היה מועד קבועידוע ומחושב מראשביום ראשון ט"ו בחודש השלישישבע שבתות אחרי יום הינף העומרשחל תמיד ביום ראשוןכ"ו בחודש הראשוןההבדל בין שתי ההשקפות נבע מכך שלדברי כוהני בית צדוק ואנשי בריתם במקדש נהג לוח שבתות שמשי קבועמחושב וידוע מראש בן 364 ימיםשנודע מפי המלאכים לחנוך בן ירדהשביעי בדורות האדם, (בראשית הכא-כדהיובלים דטז-כה ונקשר במאורעות שונים במסורת ספר בראשית וספר היובליםלוח זה החל ביום הראשון בחודש הראשון (שמות יבב), שחל תמיד ביום רביעייום בריאת המאורותהחל באבניסןיום השוויון של האביבהשנה החלה ביום בריאת המאורותבחודש הראשון הוא חודש האביבממנו מתחילים למנות את הזמן היהודי המחזורי הנצחי  המציין מחזורי שביתה משעבודזמן המכונה בלשון המקרא מועדי ה', הקשור בספירה במחזורים שביעוניים המכוננים בריתבספר שמות החודש הראשון הוא חודש המעבר מעבדות לחרותממנו מתחילים את מניין השבתות ושבעת מועדי ה'. הזמן המחזורי השביעוני  מצוין בשבתות ובשבעה מועדיםבשמיטות וביובליםהמציינים את הברית במחזורים שביעוניים מקודשים.  מחזור שביעוני זה נודע כ'אלה מועדי המקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם' (ויקרא כגד ומפורט בפרק כג  של ספר ויקרא ונודע במגילות כ'מועדי דרור'. שבעה מועדים אלה ומחזורי השמיטות והיובלים הכרוכים בהם במחזורי השבתה שביעוניתקשורים במצוות שנודעו בברית שנכרתה בחודש השלישיבחג השבועותבמעמד סיני
ספר מהלך מאורות השמיםהמצוי בספר חנוך הראשון שנמצא במגילות מדבר יהודההמספר על קבלת הלוח מידי המלאכים (פרקים עב-פב),  וספר היובלים המספר את סיפור המבול כסיפור חישוב לוח שנה (פרק ו), מלמדים שהשנה התחלקה לארבעה רבעים שוויםבני תשעים ואחד יום כל אחדהיום הפותח של כל רבעון נקרא יום זיכרוןראשיתה כאמור הייתה ביום רביעייום בריאת המאורותיום זיכרון בראשון בחודש הראשוןכל אחד מארבעת הרבעוניםהמקבילים לארבע עונות השנההחל אף הוא תמיד ביום רביעיאבניסןיום השוויון של האביבאתמוזהיום הארוך בשנה;  אבתשרייום השוויון של הסתיוו-אבטבתהיום הקצר בשנהכל אחד מהרבעונים שהחלו ביום רביעי הראשון לחודששנקרא כאמור יום זיכרון,  מנה 13 שבתות מתוארכות ונמשך במשך 13 שבועות חופפיםהשבת הראשונה חלה תמיד ברביעי לחודש הראשוןוהשבת האחרונההשלושה-עשר ברבעוןחלה תמיד ב-28 לחודש השלישי.  
חג השבועות חל תמיד ממחרת השבת האחת-עשרהוהוא נחוג ביום ראשוןט"ו לחודש השלישיחלוקה דומה לשלוש עשרה שבתות שתאריכן קבוע וידוע מראשחלה דרך קבע בכל אחד מהרבעוניםהשבת הראשונה ברבעון חלה ברביעי בחודש הראשוןהרביעיהשביעי והעשיריוהשבת האחרונה חלה תמיד ב- 28 בחודש השלישיהשישיהתשיעי והשנים עשרכל חודש מנה 30 יום ומדי חודש שלישי ברבעוןשהסתיים תמיד ביום שלישיהוסיפו יום נוסףשנקרא "יום פגוע", ה-31 בחודשהוא היום ה-91 ברבעון. פעם בשבע שניםבשנת השמיטה,  הוסיפו ככל הנראה שבוע לא ספורכדי להשלים את היום החסר לשנה שמשית בת 365 ימים ורבע שמספר ימיה היה ידוע היטב בעת העתיקה ונזכר בספר חנוך השניואולי הוסיפו שבועיים מדי עשרים ושמונה שנים כדי להשלים את רבע היום החסרהסיבה לבחירה בלוח שבתות שמשי של 364 ימים ולא של 365 ימים ורבעכנדרש על פי החישוב האסטרונומיהייתה נעוצה בעובדה שהלוח הכוהני היה לוח שבתות קבוע וידוע מראש שהתבסס על חלוקה שביעונית שווה  וסימטרית של ימי השנה וארבע תקופותיה . הלוח היה שביעוני-רביעוני סימטרי וחופף שהתחלק לחמישים ושתיים שבתות בשנהכמפורט במגילת תהילים בנוסח קומראן מן המערה האחת –עשרה, והתחלק לארבע תקופות שוות בנות 91 יום כמפורט בספרי חנוך והיובליםבלוח מתמטיסימטרי ומחושב מראש זהשהיווה תשתית לעבודת הקודש הכוהנית והיה מעוגן בשבועה ובבריתלכל שבת ולכל מועד משבעת מועדי ה'  היה יום קבוע ותאריך קבוע ומרחק קבוע מהמועד שקדם לושלושת הרגלים חלו במחצית החודש הראשוןהשלישי והשביעיחג השבועותמועד ביכורי קציר חטיםהתלוי על פי המקרא בספירת שבע שבתות ממועד קציר השעוריםהנודע כיום הינף העומריחול לעולם ביום ראשון ט"ו בחודש השלישישבע שבתות אחרי מועד הינף העומרהחל תמיד על פי הלוח הכוהני ביום ראשוןממחרת השבת שאחרי תום חג הפסחבכ"ו בחודש הראשון.
במגילות מדבר יהודה לוח 364 הימים ו-52 השבתותהפותח בחודש האביב ומחולק לארבע תקופות שוות בנות 91 ימים  (היובלים וכג-כטהמכונות מועד קצירמועד קיץמועד זרע ומועד דשא (מגילת סרך היחד, 10, 7), נידון במסורות שונות החל מספר חנוך וספר היובליםעבור במגילת תהילים המכונה מגילת המזמורים ובלוח בראש איגרת 'מקצת מעשי התורה', וכלה במגילת המקדשבמגילת המשמרות ובסיפור המבול בנוסח קומראןשהוא כאמור סיפור חישוב לוח השנהכל המסורות של הכוהנים לבית צדוק שבות ומדגישות את המספר הקבוע של ימי השנה 364, שהתחלקו כאמור ל-52 שבועות אשר נשמרו בידי 24 משמרות הכוהנים (דברי הימים אפרק כדששירתו במקדש בסדר עוקב במשך שבוע לפי סדר המשמרותושבועות המועדים נקראו על שמםבקומראן נמצאו מגילות משמרות המונות את מחזורי השירות של הכוהנים במשך מאות שניםבמהלך שש השנים שבין שמיטה לשמיטה כל אחת מ-24 משמרות הכוהנים שירתה 13 פעמים במשך שבעה ימים ושמרה רישום כתוב של מועד השירות לפי סדר מחזור המשמרותמשמרות הכוהנים שומרי משמרת הקודששבידיהם הופקדה ברית כהונת עולםשמרו את הסדר הרצוף של חמישים ושתיים השבתות ושבעת מועדי ה', לצד המחזורים השביעוניים של השמיטות והיובלים.  מחזורים אלה היו מהות העדות הנצחית על המחזורים המקודשים של ההשבתה (מועדי המקראי קודש') השומרים את הבריתועל כן חג השבועות המעיד עליהם נקרא יום העדות,  והיוו את עיקר השבועה שנודעה במעמד סיניהשבועה שחג השבועות בא לשמור ולחדש מדי שנה בשנהכאשר כל המשמרות שירתו 13 פעמים  במשך שש שניםהוכרזה השנה השביעית כשנת השמיטהשבה שובתים ממלאכה,  בדומה למחזור ששת ימי השבוע המסתיים ביום השביעישבתשבו נאסרה כל מלאכהלאחר חלוף שבע שבתות שניםארבעים ותשע שניםהוכרזה שנת היובלכ"ד משמרות הכהונה היו לוח ליטורגי חי שכן חילופן מדי יום ראשון ציין את חילוף השבועוחילופן מדי חמישים ושתים שבתות ציין את חילוף השנההשלמת שלושה עשר מחזורי שירות של עשרים וארבע המשמרות ציין את מועד השמיטה והשלמת תשעים ואחד מחזורי שירות של כל המשמרות ציין את מועד היובלהשמירה הקפדנית על מחזורי השבתה שביעוניים מקודשים ונצחיים אלההקבועים ומחושבים מראש כמחזורי  שביתהשמיטהשוויוןדרור וחירותשנודעו משמים בשבועה ובברית במעמד סיניהייתה לפי השקפתם של הכוהנים בני צדוקמהות השבועה והברית הנשמרת בחג השבועותונכתבת בלוחות הברית
*
על פי ההיסטוריוגרפיה הכוהנית לוח שבתות שמשי זה נהג במקדש מימי בית ראשוןמאז ימי  הכהן הגדול צדוק בן אחיטובשצאצאיו מכונים בפי הנביא הכוהן יחזקאל  ה"כוהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרובים אלי נאום הלשרתני" (יחזקאל מגיט). תוקפו של לוח שמשי מקודש זהשהיה לוח מתמטימחושב ידוע וקבוע מראששמניינו החל תמיד בחודש האביבהסתיים בשנת 175 לפני הספירהבשנה זו עלה לשלטון המלך הסלווקי  אנטיוכוס אפיפאנסבנו של אנטיוכוס השלישי, (מצאצאי יורשי אלכסנדר מוקדון),  אשר כבש את ירושלים והחיל על המקדש כמו על כל ממלכתואת הלוח הסלווקי-היווני (דניאל זכהדניאל יאלא). לוח זה שהוחל מטעמים אדמינסטראטיביםהיה לוח ירחישהחל בסתיו ומניינוהמבוסס על תצפית אנושיתהיה טעון עיבורמושג שאינו מוכר במקראהכוהן הגדול ששירת במקדש ירושלים בתקופה זוחוניו בן שמעוןהאחרון בכוהנים מבית צדוקסירב לתביעת המלך אנטיוכוס להחיל את הלוח הירחילוח שמספר ימיו משתנהואמר שהלוח השמשי המקודש בן 364 הימיםהמיוסד על חשבון קבוע שנודע משמיםומתחיל בחודש האביבהלוח שכל עבודת הקודש של משמרות הכהונה מבוסס עליואיננו ניתן לשינוי.  הכוהן הגדול חוניו בן שמעון הודח מכהונתו בידי אנטיוכוסכתוצאה מסירובו לציית לפקודת המלך ונרצח בשנת 171 לפני הספירה בידי אנדרוניקוסשליח של הכוהן המתיוון מנלאוסשמינה אנטיוכוסבין השנים  175 ל-164 לפני הספירה אנטיוכוס מינה שורה של כוהנים מתיוונים אשר רכשו את הכהונה הגדולה בכסף וצייתו לפקודת המלך בדבר החלפת הלוחשלושת הכוהנים המתיוונים יאזוןמנלאוס ואלקימוס כיהנו במקומם של  הכוהנים המודחיםהכוהנים בני צדוקבין השנים 175—159 לפני הספירהבעקבות מלחמת החשמונאים נגד אנטיוכוס ונגד סדרי הלוח והפולחן המשובשים והמטמאים שכפה על המקדש (דניאל יאלא-לבמקבים ב וא-ז), מלחמה שנערכה בשנים  167--164 לפני הספירה,  עלתה השושלת החשמונאית שכיהנה בין השנים 152 לפני הספירה ועד 37 לפני הספירהבמשך תקופה ארוכה זובני צדוק המודחים ואנשי בריתםכינו את עצמם בני אורשכן נאבקו על לוח השבתות השמשי המקודש שבו חג השבועות יחול לעולם ביום אבט"ו בחודש השלישיאחרי השבת האחת עשרה ברבעון התקופה,  ככתוב באיגרת 'מקצת מעשי התורהשנמצאה בקומראןשכותביה קבעו בתיאור לוח השבתותהפותח את האיגרתהמתייחס לחודש השלישי:"בשבעה  בשלישי שבתבארבעה עשר בו שבתבחמשה עשר בו חג שבועות בעשרים ואחד בו שבתבעשרים ושמונה בו שבתעליו אחר השבת ויום השני והשלישי נוסף ושלמה התקופה תשעים ואחד יום."  
את יריביהם הכוהנים החשמונאיםשלא נמנו עם שושלת הכהונה הגדולה לפי הסדר המקראיאלא נטלו את הכהונה הגדולה בכוח הזרוע (מקבים אפרק י), וקבלו את לוח החודשים הסלווקיהוא הלוח הירחי המשתנההתלוי בצפייה בעליית הירחשאי אפשר לקבוע בו מועדים מתוארכים מראשכינו בשם בני חושךהכוהנים החשמונאים עלו לשלטון בתוקף מינוי של יורשי אנטיוכוסהמלך אלכסנדר באלאס והמלך דימיטריוס השניבשנות החמישים והארבעים של המאה השנייה לפני הספירה (מקבים אפרק ייח-כאפרק יאכז-לזנז-נחפרק יגלו-מבפרק ידלח) , ומלכי בית סלווקוס שחיו על פי הלוח הסלווקי הירחיכפו לוח זה על בית חשמונאי שכיהן ומלך בחסדםהחשמונאים זכו לכינוי בני חושך לצד כינויי גנאי נוספים כ'כוהן רשע' (היפוך של כוהן צדקו'בני עוול' (היפוך של בני צדקוממשלת זדון ומשטמהמשום שגזלו את הכהונה הגדולה מבני צדוקומשום שבכהונתם חיללו וטמאו את המקדשמשום שקבלו עליהםמחוסר ברירה ככל הנראה,  את הלוח הירחי הסלווקי של המלכים שמינו אותם לכהונה ומלוכהלעומת בית חשמונאי שדבק בלוח החודשים הירחי המשתנה של ממליכיו הסלווקיים ונקרא על שמו בני חושך ובני עוול מפרי הברית,  כינו כוהני בית צדוקשדבקו בלוח השבתות השמשי הקבוע והמקודשאת עצמם בשם בני אור ובני צדק שומרי הבריתהם ראו עצמם כנאמני הברית שנבחרו בבחירה אלוהית להיות שומרי דרכי הצדק ומועדי הקודשברית המושתתת על שמירת מחזורים שביעוניים קבועים ומתוארכים מראש.  עוד ראו עצמם כשומרי משמרת הקודשמזרע אהרון קדש קדשים מאז ימי דור המדברו'מזרע צדוק הקרובים אלי' (יחזקאל מגיטמאז ימי מלכות דוד ושלמהמגילת פשר חבקוק שנכתבה בחוגי 'אנשי האמת עושי התורה' (שםעמ' 172, 175) המונהגים בידי מורה הצדק (שם, 171, 175) , מספרת על מאבק בין שני בתי הכהונהנאמני 'ברית  אלההולכים בדרכי אור, (שםעמ' 152) הלא המה בית צדוקו'עריצי הבריתאשר  'בדרכי חושך יתהלכו', (שםעמ' 152), הלא הם בית חשמונאיבדבר מועד צום  יום הכיפוריםהמגילה  מתארת כיצד הכוהן הרשע (מבית חשמונאי), (שםעמ' 177-178, 183) רודף את כוהן הצדק (מבית צדוקביום הכיפורים שחל בעשור לחודש השביעיביום ששילפי הלוח המקודש של בית צדוק
"פשרו על הכוהן הרשע אשר רדף אחר מורה הצדק לבלעו בכעס חמתו אל בית גלותו ובקץ מועד מנוחת יום הכיפורים הופיע אליהם לבלעם ולהכשילם ביום צום שבת מנוחתם"  (שםעמ' 190).
יום הכיפורים וחג השבועות היו שני החגים הכוהניים המרכזיים שבהם לעבודת הכוהן הגדול נודע מעמד ראשון במעלה.
חג השבועות היה החג שעמד במוקד עולמם של בני צדוק שכן את שמו של החגהקשור בספירה של שבע שבתותפירשו מלשון שבועה וברית כדברי הנביא הכוהן ירמיהו "שבעת חוקות קציר ישמר לנו" (ירמיהו הכד) (יחזקאל טזח)  וכהוראת המילה שבע במקרא הקשורה בשבועה ובברית (בראשית כולא-לג). כאמורעניינה של השבועה היה שמירת מחזורי ההשבתה השביעוניים הקרויים "מועדי המקראי קודשו"מועדי דרורבסדר מחזורי קבוע נצחי  ומחושב מראששנודע בברית סיני בחג השבועותמשמעותם של מחזורי השבתה אלההשומרים את מחזורי ימי החירות והדרור המונחים ביסוד הברית שבין האל ועמוהיא  שהאדם מושבע בשבועה לוותר על ריבונותואחיזתו ובעלותו מדי שבעה ימיםמדי שבעה מועדים החלים כולם בשבעת החודשים הראשונים של השנהמדי שבע שנים ומדי שבע שביעיות שניםהאדם מצווה לשבות מכל מלאכהמשעבוד עצמו וזולתוולחדול מעשיית רווחים ומשינוי הבריאה לתועלתובמחזורים שביעוניים של מקראי קודש הנקראים במועדםעניינה של השביתה ממלאכה היא הליכה בדרכי צדק המפסיקות את השעבוד לחולין ומשוות את כל חברי העדה השובתת ומתקדשת במועדי קודשדרכי צדק אלההמותנות בשמירת 'מועדי המקראי קודשוקשורות ב"רוחי דעת אמת וצדק בקודש קודשים", כפי שנאמר בשירת עולת השבת האחת עשרהשנמצאה בקומראןהיא השבת החלה בי"ד בחודש השלישיהצמודה לחג השבועותהחל תמיד ביום ראשון ט"ו לחודש השלישידרכי הדעת האמת והצדק היו מותנות במחזורי שביתה ושמיטה או בשחרור אחיזה על ריבונותבעלותרכוש ושיעבוד במקצב מחזורי שביעוני קבועמחזורים רצופים אלה של "מועדי המקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" (ויקרא כגד)  שהם מחזורי צדק חברתי הנספרים במחזורים שביעוניים מקודשים הנשמרים בשבועה ובבריתנגזרים מויתור מחזורי על ריבונות ושמיטת בעלותשחרור אדמות ושחרור עבדיםמחזורים אלההנמנים כולם במניין שבע/שבועהכוללים חמש חלוקותחמישים ושתיים שבתותושבעת מועדי השאסורה בהם כל מלאכההחלים כולם בשבעת החודשים הראשונים של השנה, (ויקרא כג), העולים יחד עם השבתות לשבעים יום מדי שנהעוד הם כוללים את מחזורי השמיטות מדי שבע שנים ואת מחזורי היובלים מדי שבע שבתות שנים (ויקרא כהא-יד)מחזורים אלה מתנים את ברכת שבעת המינים שארץ ישראל התברכה בהם בשבעת חודשי השנה הראשונים שבהם חלים שבעת 'מועדי האשר תקראו אותם במועדם'.
סבינה סעד, שבעת המינים
הברית  והשבועההמכונה כאמור בדברי הנביא הכוהן ירמיהו "שבועות חוקות קצירמבוססת על ההבטחה האלוהית לשומרי הברית המיוסדת על שביתה אנושית במחזורים שביעוניים,  מכאן ועל ברכה אלוהית במחזורי יבול שביעונייםמכאן:  הברית נכרתת עם אלו המושבעים על שמירת מחזורי ההשבתה השביעונייםהנודעים כמועדי המקראי קודש.  השומרים מחזורים שביעוניים של השבתה הנמנים ונשמרים בידי משמרת הקודש,  יזכו להתברך משבעת היבולים שמצמיחה הארץ בשבעת החודשים הראשונים של השנה ולאכול לשובע משבעת המינים הצומחים כולם בארץ ישראל בין ניסן לתשריכדברי האל המסכמים את פרשת הר סיני ופותחים את פרשת בחוקותי: "[אםאת שבתותי תשמרו ומקדשי [מועדי קודשי (ר.א)] תיראו... אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותםונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריווהשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכםונתתי שלום בארץ ושכבתם באין מחריד...והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם" (ויקרא כוב-ט). הדיש מתייחס לקציר שעורים ולקציר חיטים הרחוקים זה מזה מרחק שבע שבתותאו מרחק שבעה שבועות קציר השעוריםהוא העומרחל כאמור ביום א-כ"ו בניסןוקציר החטים חל ביום אט"ו בסיוןשבע שבתות לאחר מכןהבציראו מועד התירושהוא זמן קטיף ענבי היין שראשיתו חלה שבע שבתות או שבעה שבועות לאחר תום קציר חטיםביום אגבחודש אבגם מועד היצהרזמן ראשית מסיק הזיתיםחל שבע שבתות לאחר מכןביום א', כ"ב לחודש אלוללאחר שנאספו ארבעת המינים בין החודש הראשון לחודש השישיבמרחק שבע שבתות כל אחד ממשנהו השעורה נקצרה ביום אבכ"ו בניסן (במגילת המשמרות נקרא החג מועד שעורים), והחיטה נקצרה ביום א בט"ו בסיוןיבול התירוש נבצר ביום א גבאבוהיצהר נמסק ביום א', כ"ב באלול,- מסתיימת השנה בחג בן שבעה ימיםהוא חג הסוכותהחל במחצית החודש השביעיחודש תשרישבו גודדים את התמריםאורים את התאנים וקוטפים את הרימוניםתאריכי הקצירהבצירהמסיקהגדידהאריה והאסיף של שבעת המיניםמפורטים במגילת המקדש שנמצאה בין מגילות מדבר יהודה. ומצויים במרומז גם במקרא כפי שיעלה חיפוש הביטוי 'דגןתירוש ויצהר'.
דוגמה למניין שביעוני זה של מחזורי שבע השבתות בין ארבעת היבולים הראשונים של שבעת המינים [שעורהדגןתירוש ויצהר],נמצא בדברי מגילת המקדש על מועד התירוש החל שבע שבתות אחרי מועד המנחה החדשה של לחם הבכוריםמועד הדגןהוא חג השבועות
'וספרתמה לכמה מיום הביאכמה את המנחה החדשה ליהוה את לחם הבכורים שבעה שבועות שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספורו חמישים יום והקרבתמה יין חדש  לנסך' (מגילת המקדשטור יטשורות 11-14). שמירת מחזור השביעיות  המקודש של ההשבתה  בשבתות ושבעת מועדי ה', בשמיטות וביובליםהמפורט בדברי האל בפרשת אמור ובפרשת בהר סיני (ויקראפרקים כגכהומפורט בדברי האל הנמסרים בגוף ראשון במגילת המקדשמבטיחה את מחזורי שבועות חוקות קציר של היבוליםאו את המחזור השנתי של שבעת המינים המבטיחים את  הברכההפריון והחייםכמפורט בפרשת בחוקותי (שםכו). 

מעמד סיני במחצית החודש השלישי (שמות יט אהיובלים אא), הוא מועד חג הביכוריםהוא מועד קציר חטיםהוא חג השבועותהוא מועד "שבעת חוקות קציר ישמר לנו" (ירמיהו הכד), הוא מועד כריתת הברית והשבעת השבועה על מחזורי ההשבתה השביעוניים המצווים משמים,  ששיאם הוא חג השבועותהוא יום העדותוהחג אותו שומרים המלאכים בשמיםהידוע כחג מתן תורהדהיינו מצוות האל בדבר השביתה המחזורית בשבתות ובשבעת מועדי קודשבשמיטה וביובלשנודעו כולן בהתגלות אלוהית בזמן כריתת הברית במעמד סיניוהבטחותיו לשומרי הברית,  שנודעו במועד זהחוזרות ומועדות מחדש (מלשון עדותבאופן מוחשימדי שנה בשנהמזמן הכניסה לארץ ביובל החמישים (ספר היובליםנ), עם חידוש מחזורי 'שבעת חוקות קציר', ומחזורי  הבצירהמסיק והאסיףשל שבעת המיניםהתלויים בברכה אלוהיתהמותנית בשמירת דרכי הצדק בשבועהבשביתה ושמיטת ריבונות מדי שבעה ימיםמדי שבעת מועדי ה', מדי שבע שנים (שמיטהומדי שבע שבתות שנים (יובל). 
סבינה סעד, שבעת המינים
מחזורים שביעוניים מקודשים אלה של הזמן המקודשנשמרו במקדש בידי שומרי משמרת הקודשהכוהנים בני צדוק והכוהנים בני אהרון ששירתו בקודש על פי בחירה אלוהית (שמות כזכאכחאכטמדבמדבר ג לח דברי הימים א כג יג), ונשמרו על פי השבועה והברית המתומצתת בלוח השבתות השמיטות והיובלים של מועדי המקראי קודששנזכר לעיל
לעםשכל בניו מלבד בני שבט לויהיו עובדי אדמה ורועים התלויים בתנובת הארץ וביבוליההיו ימי הקציר ימי שבתוןששון ושמחה ('ושמחת בחגך'). הזורעים והקוצרים שראו ברכה בעמלםהיו מביאים למקדש בשמחה ובתודה את ביכורי קציר השעוריםלצד  ביכורי הדגןהתירוש והיצהר מדי שבעה שבועות בשבעת החודשים הראשונים של השנה. (דברים כח נאדברי הימים ב לאהשםלב כחהושע  בינחמיה ימ).
בספר דברי הימים ב בפרק ט"ומתוארת שמחת עולי הרגל העולים לירושלים בחודש השלישיבחג השבועותחג ביכורי קציר חטיםבימי מלך יהודה אסא בן אביםשמלך בירושלים בין השנים 908—867 לפני הספירהעולי הרגלשהיו אסירי תודה  על ברכת הקצירהיו  באים  כדי לעבור בבריתלחדש את הבריתל'דרוש אלולהישבע להבקול גדול ובתרועה ובחצוצרות ובשופרות  המזכירים את מעמד סיני (דברי הימים ב,  טוי-טו). התרגום הארמי של ספר דברי הימים נוקב במפורש בשם חג השבועות בתרגום פרק זה.

בסרך היחד שנמצא בין מגילות מדבר יהודהמתואר טקס המעבר בברית בחג השבועות של אלה השומרים את שבועת ההשבתה  השביעונית הכוהנית ואת לוח השבתות השמשי:  
"ל[כול הנדבים הנג]שים לחיי [נצח כסר]ך היחד
 לדרוש אל [בכול לב ובכול נפש
לעשות הטב והישר לפניו כאשר צוה אל ביד מושה 
וביד כול עבדיו הנביאים  [...] 
ולהביא את כול הנדבים לעשות חוקי אל בברית חסד 
להיחד בעצת אל 
ולהתהלך לפניו תמים כול הנגלות למועדי תעודותם [...]
וכול הבאים בסרך היחד יעבורו בברית לפני אל לעשות ככול אשר ציוה
ובעוברם בברית יהיו הכוהנים והלויים מברכים את אל ישועות
ואת כול מעשי אמתו וכול העוברים בברית אומרים אחריהם אמן אמן". 
(סרך היחדדף שורות 1--20) 
סרך היחד
תיאור המעבר בבריתשרק מקצתו מצוטט לעילמסתיים בתיאור הברכה שהיו אומרים הכוהנים לכל אחד ואחד מהעוברים בברית:

"והכוהנים מברכים את כול אנשי גורל אל ההולכים תמים בכול דרכיו ואומרים:
 יברככה בכול טוב 
וישמורכה מכול רע 
ויאר לבכה בשכל חיים
 ויחונכה בדעת עולמים
 וישא פני חסדיו לכה לשלום עולמים". 
(סרך היחדדף 2 , שורות 2-4; ליכטעמ' 69-68) 

ברכה זו היא גרסה כוהנית מעניינת של ברכת כוהנים מספר במדבר פרק וכד-כזהנאמרת כאן ליחיד ללא הזכרת שם האללעומת הגרסה בספר במדבר המזכירה את שם האל שלוש פעמיםעוד  מצאנו במגילות מדבר יהודה את נוסח הברכה לכלל  העדהשהיה אומר הכוהן הגדול לעולי הרגלהבאים לחדש את הברית לנוכח האל והמלאכיםבנוסח זה  נזכר שם האלמקור ברכת מחזורי ארבע תקופות השנההמכונות בספר חנוך 'מרכבות השמים' (חנוך-א עהד), ומקור אוצרות גשמי הברכההמתנים את מחזורי היבול והפריוןמספר פעמים
[                                                   וברכם בשם אל ישראל וענה]
[ויאמרלפני [כול בני י]שראל [ברוכים אתם בשם אל עליון          ]
[     ובר]ו[ך שם קודשו ל]ע[ו]למי עד וברוכים       [משר]תו וברוכים]
[כול מלאכי קודשו יברךאתכם אל ע[ליון ויאר פניו אליכם ויפתח]
[לכם את אוצרו ה]טוב [אש]ר בשמים ל[הוריד על ארצכם גשמי ברכה]
[טל ו]מטר יו[ר]ה ומלקו[שבעתו ולתתלכם פרי תנובות דגן]
[תירוש וי]צהר לרוב והארץ [תנו]בב ל[כם פרי עדנים ואכלתם]
[והדשנת]ם ואין מְשַׁכְּלָה [ב]א[רצכםולואמחלה שדפון וירקון]
לוא יראה בתבוא[תיה ואי]ן כול נגעומכשול בעדתכם וחיה רעה שבתה]
מן הארץ ואין דב[ר בארצכ]ם כיא אל ע[מכם ומלאכי קודשו מתיצבים בעדתכם ושם]
קודשו נקרא ע[ליכם
ל[י]חד ובקרבכם.

ברכת הכוהן הגדול לעולי הרגלשנאמרה במקדש לנוכח האל והמלאכיםולנוכח ארון הברית והכרובים (השוו בבלייומאנד ע"א),  הייתה בבחינת חידוש הברית  והשבועה שנכרתה במעמד סיני בחג השבועות חג מתן תורהעוד הייתה זו ברכת הודיה על השובע והשפע שנפלו בחלקם של שומרי הברית שאספו זה עתה את יבול קציר החטים אל הגורןבמעבר בבריתשהיה האירוע המרכזי בעולמם של הכוהנים בני צדוקהואיל והיה עדות בלתי ניתנת לערעור על הקשר בין השביתה במחזוריות שביעונית בשבעת מועדי הקודש לבין ברכת שבועת הקצירהייתה גם הבטחה לחידוש ברכה זו בשנה הבאה לשומרי הברית השובתים בשבתות ובמועדים בשמיטות וביובליםבכתביהם של כוהני בית צדוקשהכריזו בשבת הצמודה לחג השבועות על אמונתם ב'רוחי דעת אמת וצדק בקודש הקודשיםכאמור בשירות עולת השבתוהאמינו בכל לבם ב'צדק צדק תרדוף'  ושבו ודברו על 'ברית חסדועל המצווה לתמוך בגרביתום ובאלמנה וללכת בדרכי צדק נלחמו בהולכים בדרכי חמס ורשע שבראשם עמד הכהן הרשע מבית חשמונאי אשר לדבריהם בפשר חבקוק  על הפסוק 'מדמי אדם וחמס ארץ קריה וכול יושבי בה' (חבקוק ביז)  "פשרו הקריה היא ירושלים אשר פעל בה הכוהן הרשע מעשי תועבות ויטמא מקדש אל וחמס ארץ המה ערי יהודה אשר גזל הון אביונים" (מהדורת ניצןעמ' 194). 
בכתבי כוהני בית צדוק ואנשי בריתםחג השבועותהנקרא גם  'חג השבועים',  'יום העדותו'משנה חגומתואר כחג שאותו חוגגים המלאכים בשמים מן הבריאה ועד מעמד סיניהוא חג מתן תורהחג שבועות הוא חג מתן תורה לפי ספר היובלים אאלפי מגילות מדבר יהודהכמו גם לפי מסורת השומרוניםהמסורת האתיופיתמסורת הבבליפסחים סח ע"בתפילת העמידה לשבועות קובעת במפורש: "את יום חג שבועות הזה זמן  מתן תורתנו" (השוו שולחן ערוךאורח חייםסימן תצדסעיף א). אולם זיהוי זה בין חג שבועות לבין מועד מעמד סיניזמן מתן התורה הכתובהאיננו כתוב  במפורש בתורה בנוסח המסורהשנערכה בידי חכמי התורה שבעל פהאחרי החורבןואין הוא כתוב במפורש במשנה או בתוספתא.
מסורת מקוטעת שנמצאה בין מגילות קומראן מתארת את חג השבועות ואת מעמד כריתת הברית בהר סיני הקשור במתן תורה הנקרא חוקות מושהבלשון המשמרת את מהותו הנשגבת של מעמד ההתגלותאת האימה וההתפעמות הכרוכות בשגב האלוהי ובקולות הפלאואת הדיבור המלאכיהקושר בין שמים וארץהנשמע מפי משה המתקדש לנוכח כבוד אלוהים:

[...] ומופתיכה...[...] יבינו בחוקות מושה ויען אליו [וי]אמר ש[מעי ]עדת יהוה והקשיב כול הקהל... [...] לכ[ול] [דב]ריו ומשפ[ט]י[ו]     ארור האיש אשר לוא יעמוד וישמור ויע[שהלכול מצ[ות י]הוה בפי מושה משיחו וללכת אחר יהוה אלוהי אבותינו המצו[הלנו מהר סינ[יוידבר ע[םקהל ישראל פנים אל פנים כאשר ידבר איש עם רעהו וכא[ש]ר יראה איש א[ו]ר הראנו באש בעורה ממעלה [מ]שמים ועל הארץ עמד על ההר להודיע כיא אין אלוה מבלעדיו ואין צור כמוהו [וכולהקהל {...}[...]ענו ורעדודיה אחזתם מלפני כבוד אלוהים ומקולות הפלא ויעמודו מרחוק    ומושה איש האלוהים עם אלוהים בענן ויכס עליו הענן כיא [...] בהקדשו וכמלאך ידבר מפיהו כיא מי מבש[ר ]כמוהו איש חסדים ויוד[ע ...]ם כאשר לוא נבראו {ל}מעולם ולעד ...[...]...

כריתת הבריתאו מתן החוק האלוהי שנודע במעמד סיניהייתה כרוכה בהתגלות אלוהית רבת הוד במועד זההתגלות המתוארת בפסוק "ומראה כבוד הכאש אוכלת בראש ההר לעיני כל ישראל" (שמות כדיז), ונודעת במסורת בפסוק: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחוק" (שמות כיד), שכן כידוע אין מתן חוק דתי ללא אפיפניהבנוסח המגילות  מצוות המהר סיני היו כרוכות באש בעורה משמים וברעדודיהאו בחיל ורעדה האוחזים בנוכחים מפני "קולות הפלאומפני כבוד אלוהים המדבר "ע[םקהל ישראל פנים אל פנים". גם מסירת חוקות משה לעדת הוהאדרת דמותו של משהבן שבט לויכרוכים בברית סיני בנוסח זההמהווה תיאור של התגלות אלוהית נשגבת שהתרחשה  במחצית החודש השלישיההתגלות היוותה תבנית נומינוזיתמלאה יפעה ושגבלטקס המעבר בברית במחצית החודש השלישישנערך בידי הכוהנים לבית צדוק במקדש בירושלים.  התיאור בפתיחת סרך היחד שמקצתו צוטטה לעיל והתיאור בדברי הימים בפרק ט"ומעידים על חשיבותו של טקס חידוש השבועה והמעבר בברית בחג השבועות במחצית החודש השלישי ועל זיקתו למתן לוחות הברית במעמד סיני
*
שמירת מחזורי הזמן המקודש הנשמרים בשבועה ובבריתומבטיחים את המחזוריות המדויקת של מחזורי קציר שעורים ביום אכ"ו בחודש הראשוןוקציר חטים ביום אט"ו בחודש השלישיהרחוקים זה מזה שבע שבתותקשורה גם בתבנית המקום המקודששם נשמר החוק המקודש הכתוב על לוחות הבריתבארון הברית עליו סוככות כנפי הכרוביםכאמור מתן לוחות הברית ביום אט"ו בחודש השלישיהיה קשור בהתגלות אלוהית בחג הברית והעדותוהתגלות זו של יושב הכרובים (שמואל א דד;  שמואל ב ובתהלים צטאנקשרה במקום המקודש שבו היו כרובים בקודש הקודשים (שמות כהיח-כבמלכים א וכג-כחדברי הימים ב גי-יג). הכרובים נבנו על פי תבנית שמימית שהוראתה למשה בהר סיני (שמות כהמ), בזמן הקמת המשכןבדור המדברונבנו על פי תבנית שהוראה דוד משמים: "ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה'; הכל בכתב מיד העלי השכיל כל מלאכות התבנית" (דברי הימים א כחיח-יט), בעת הקמת המקדש בירושליםהמקדשבתקופת  כהונתם של הכוהנים לבית צדוקהיה המקום בו נשמרו  להלכה ולמעשהלפחות באופן אידיאלי,  המחזורים השביעוניים של השבועה והברית במחזורי הקרבנותבתפילות ובברכות ובהקראת מקראי קודשבידי שומרי משמרת הקודשלפי ההיסטוריוגרפיה המקראית  הכוהנים לבית צדוק כיהנו בקודש ברציפות קרוב לאלף שנהמימי אהרון בן עמרם ועד ימי חוניו בן שמעוןשנרצח בידי מדיחיו ותופסי מקומו בשנת 171 לפני הספירה.
  
כזה היה הסדר האידיאלי של מחברי מסורות כוהניות אלה ששילבו בין מסורת המקום המקודש המתייחסת למרכבת הכרובים בקודש הקודשיםומסורת המרכבה השמימית המתוארת בשירות עולת השבת: "מרכבות כבודו ...כרובי קודש אופני אור בדביר,  רוחות אלוהי טוהר.." (4Q405), לבין מסורת הזמן המקודש היא מסורת 'מרכבות השמיםבספר חנוךשביטאה את נצחיות מחזורי הזמן הנראים לעין שנודעו מן המלאכים (חנוך–א עהד). על 'מרכבות השמים', שהם מחזורי הזמן הטבעי הרציף של מאורות השמים ותקופות השנהשאינם תלויים במניין אנושי אלא בחסדי האל והמלאכיםהניתנים בשווה לכל באי עולם (ראו ספר מהלך המאורות בתוך חנוך אפרקים עב-פב), נוספים 'מועדי דרורהלא הם המחזורים השביעוניים הנודעים למשמע אוזן במעמד סיניהתלויים במניין אנושי משבית ונשמרים בברית ובשבועה בידי העוברים בבריתמטבע הדבריםתמורות ההיסטוריה העמידו סדר אידיאלי זה שאותו בקשו להנחיל נביאים וכוהניםבפני אתגרים חוזרים ונשנים
*
בימי חורבן בית ראשוןבראשית המאה השישית לפני הספירהמסורת הכרובים ותבנית המרכבה בקודש הקדשיםנקשרה בחזון המרכבהשבו הנביא הכוהן יחזקאל בן בוזיראה מראה כרוביםיחזקאל מרבה לדבר בשבחם של  הכוהנים בני צדוק בחזון המקדש העתידי שראה, (יחזקאלפרקים מ-מחורבות מנבואותיו היו קשורות במקורן במועדים ובמקדשהמסורת המיסטית קובעת את מועד חזון יחזקאל לחג השבועות ומבארת את הפסוק הפותח את ספר יחזקאל: "פתח רבי אלעזר ואמר ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמישה לחדש  ואני בתוך הגולה על נהר כבר...בחמשה לחודש הא אוקמוה אבל יומא דא יומא דשבועות הוא יומא דקבילו ישראל אורייתא על טורא דסיני" [תרגוםבחמשה לחודש כבר ביארנו אבל יום זה יום שבועות הוא היום שקבלו ישראל תורה על הר סיני] (ספר זוהר חדשפרשת יתרולז ע"ג (מהדורת ראובן מרגליותירושלים תשל"חעמ' 74).  חוקר הזוהריהודה ליבסקבע שכינוס האדרא רבאהמתואר בזוהרומושווה פעמים רבות בטקסט עצמו למעמד סיני ולמתן תורהאינו אלא תיקון ליל שבועות שכן ספר הזוהר קבע את מועד אידרא רבא לחג השבועות. המחקר המדעי הגיע באופן בלתי תלוי למסקנה אליה הגיעה המסורת המיסטית  שכן על פי חישוב המחזור המטוני (העורך סינכרוניזציה בין תאריכי לוח השמש לאלה של לוח הירח), חזון יחזקאל התרחש בחג השבועותחג המקדש הארצימקום הכרובים בקודש הקודשיםשהפך בחזונו של הכוהן הגולה המתנבא בזמן החורבן,  למרכבה שמימיתאו למקום הכרובים במרכבה השמימיתהתאריך התמוה הנזכר בפתיחת חזון יחזקאלשאינו מסתבר כפשוטו - 'ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמשה לחדש... בחמשה לחדש היא השנה החמשית לגלות המלך יויכין' (א 2-1) - נבחן בידי החוקר מיכאל חיוטין בין שאר התאריכים המובאים בספר יחזקאללדבריויש לבארם על פי התאמה ללוח השמש ביחס למחזור המטוני: 'ראשית נבואת יחזקאל (אאעל פי חישובי לסינכרוניזציה עם הלוח השמשיהיא בערב שבועות ב-14/3 או בחג השבועות 15/3, כפי שחשבו בני כת קומראן'.  בני כת קומראןביטוי שגוי שהמציאו החוקרים בטעותאינם אלא 'הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתםשכתביהם נמצאו בתשע מאות ושלושים שרידי מגילות באחת עשרה מערות בקומראןבמצדה ובגניזת קהיר.  כאמור כל המגילות הן כתבי קודש וכותביהם קוראים לעצמם 'הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם'. 
[image] יתכן שהדיסוננס הקוגניטיבי בתודעתו של יחזקאלהנביא הכוהן מבני צדוק ששירת בקודש בסוף ימי הבית הראשון,  בין זיכרון החג הכוהני המרכזיחג השבועותחג הבריתותיום המעבר בברית ויום העדות על רגע התגלותה של התורה שבכתבשהיה נחוג ברוב פאר במקדש בירושלים בעלייה לרגל של החוגגים שהביאו את  ביכורי קציר החטים ובברכת כוהנים חגיגיתלבין חווית חורבן המקדש וחורבן ירושליםהמתוארים בכל זוועתם בפי בן זמנו הנביא ירמיהו במגילת איכהועוצמת חווית הגלות והאבל שחווה הנביא הכוהן הגולה ביום החג שהפך ליום אבל  במחצית החודש השלישיבבבלביום שאסור להתאבל בוהם שהעלו את חזון המרכבה במקדש השמימי בתודעתו של יחזקאל.  כשם שצירוף דומה של חורבן נוראמכאןוחג שאסור להתאבל בומכאןהעלה אלפיים שנה מאוחר יותראת חווית גילוי השכינה בליל שבועות בחוג המקובלים של ריוסף קארו באדריאנופול ב-1533.  במועד זה הגיעה הבשורה המרה על המקובל המשיחישלמה מלכושנשרף חי על המוקדלחבריו המקובלים שעסקו בתיקון ליל שבועות כליל כלולות על פי מסורת הזוהר.  עלייתו של מלכו על המוקד במנטובה באיטליה בנובמבר 1532 (בשל העובדה שנולד כאנוס ב1500, חי כנוצרי עד לשנות העשרים לחייועלה לגדולה בחצר מלך פורטוגל וחזר ליהדותו בפומביבחר בשם מלכו  על יסוד הפסוק 'מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו' (שמואל ב כב נאניסה לקדם מהלך פוליטי משיחי ונתפס בידי האינקויזיציה שהוציאתו להורג בגיל 32)  שהגיעה לאדריאנופול  רק בליל חג שבועות 1533 , גילמה את אבדן הסיכוי לגאולה פוליטית שמלכו ניסה בה את כוחו בשל עברו כשר בחצר מלך פורטוגלודור מגורשי ספרד ופורטוגל ייחל לה והאמין בסיכוייההניגוד בין שמחת חג חידוש הברית ומתן תורהשחוו העוסקים בתיקון ליל שבועותלאבל הכבד על מותו הנורא של המקובל המשיחי האחרון שגילם תקוות גאולה ריאלית בשליש הראשון של המאה הט"זאבל שאסור היה לתת לו ביטוי בשל קדושת החגהעלה בתודעתו של ריוסף  קארו את קולה של בת ציון הגולה במגילת איכהשנגלתה לו בליל שבועותבדמות התורה/השכינה/העטרההמשנה/ואמרה לו ולחבריו בקול הבוקע מגרונושדבר בגוף ראשון נקבהואמר בקול דרמטיהמשלב את החורבן בקול ממגילת איכה ואת הגאולה הקשורה במעמד סיניאת הדברים הבאים:
"אשריכם ואשרי יולדתכם ...אשר שמתם על נפשיכם לעטרני בלילה הזה אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי ואני מושלכת בעפר חובקת אשפתותועתה החזרתם עטרה ליושנה. ..וזכיתם להיות מהיכלא דמלכא וקול תורתכם והבל פיכם עלה לפני הקדוש ברוך הוא ובקע כמה רקיעים וכמה אוירים עד שעלהומלאכים שתקו ושרפים דממו והחיות עמדו וכל צבא מעלה והקדוש ברוך הוא שומעים את קולכם...והנני המשנה..באתי לדבר אליכם...ועל ידיכם נתעליתי הלילה הזה...ואתם נדבקתם בהוהוא שמח בכםלכן בני התחזקו אמצו ועלצו באהבתי בתורתי ביראתי...לכן חזקו ואמצו ועלצו בני ידידי ואל תפסיקו הלימוד...לכן עמדו על רגליכם והעלוני ואמרו בקול רם כביום הכיפורים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועדואמרנו בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כאשר נצטווינוחזר ואמר אשריכם בני שובו אל לימודיכם ואל תפסיקו רגע ועלו לארץ ישראל...ודעו כי אתם מבני עליה...ואתם מתדבקים ביוחוט של חסד משוך עליכםואלמלא נתן רשות לעיןהייתם רואים האש הסובבת הבית הזאת.".  
הניגוד רב עוצמה בין השמחה על התקדש ליל חג מתן תורהמועד הברית בין האל לעמוהזכור בזיקה להר סיני הבוער באש ולאש המלהטת סביבותיולבין האבל על החורבן הנורא של עולם התורה וכיליונם של בני הברית באש ההשמדה הסופיתשנודע בליל חג השבועותהעלה חוויה מיסטית עזת מבע גם בתודעתו של שמואל יוסף עגנון.  לעגנון נודע על החורבן הנורא של עירו בוטשאטש שבגליציה בליל חג השבועות 1943, כפי שהוא מספר בסיפורו "הסימן", שנדפס לראשונה  בכרך יד של כתב העת מאזניים בשנת תשי"ד (1944). דן לאורחוקר עגנוןכותב: "באמצע יוני 1943 חוסלו סופית אחרוני הגיטו בבוצ'אץ שהוצאו להורג בבית העלמין היהודי בעירסמוך למועד זה חוסל גם מחנה העבודה הסמוך לעיר... יהודים מסתתרים שנמצאו הן בגיטו והן ביערות הסביבה הובאו בקבוצות לבית העלמין ונרצחו שם... כשחזרו הסובייטים לעיר ביולי 1944 נמצאו בה פחות ממאה ניצולים". סיפורו של עגנון על חזון שנגלה לו בליל חג השבועותנדפס לראשונה במהלך מלחמת העולם השנייה  במאזנים באביב 1944, בסיפור שכותרתו 'הסימן', בהיקף של עמוד אחדהסיפור נדפס שנית בשנת 1962 ובמהדורות חוזרותכסיפור רחב היקף
"לא עשיתי מספד על עירי ולא קראתי לבכי ולאבל על עדת השכילה האויבשאותו היום שנשמעה השמועה על העיר ועל הרוגיה ערב שבועות היה ואחר חצות  היום היה והעברתי את אבלי על מתי עירי מפני שמחת זמן מתן תורתנו(הסימןהאש והעציםתל אביב 1974, עמרפג)  עגנוןהמתאבל על חורבן עירוחייב לעצור באבלו מפני קדושת החג ולשמוח בשמחת החג גם אם בלב אבלחווה דיסוננס קוגניטיביבסיפורו הוא חוצה את גבולות הזמן והמקום ורואה בחזונו את גדול משוררי ספרדרשלמה אבן גבירול (1021--1058) מחבר פיוט האזהרות לחג השבועותהשוזר בחרוזים את המצוות שעליהן נכרתה הברית 
"פעם אחת בליל שבועות ישבתי בבית המדרש יחיד ואמרתי אזהרותשמעתי קול והגבהתי עיניראיתי איש אלקים קדוש עומד עלי...[הסימןמאזניםכרך יחאייר תשי"דעמ' 104]
חזרתי אצל ספרי וקראתי במצוות השםכדרך שאני נוהג כל השנים בלילי שבועות שאני קורא במצוות השם שפייט רבנו שלמה נוחו נפש... נפתחו דלתות ארון הקודש וראיתי כמראה דמות איש עומד וראשו מונח בין ספרי התורה ושמעתי קול יוצא מתוך הארון מבין בדי עצי החייםהורדתי את ראשי והשפלתי את עיני כי יראתי מלהביט אל ארון הקודש. הבטתי במחזורי וראיתי שאותיות הקול היוצא מבין בדי עצי החיים נחקקות והולכות במחזוריוהאותיות אותיות מצוות השםכסדר שיסד רבינו שלמה בן גבירול נוחו נפשוהאיש אשר ראיתי בראשונה בין ספרי התורה עומד עליתוארו כתואר מלך" (ש"י עגנוןהסימןהאש והעצים, 1974,  עמשח).

האיש הנגלה לעיני המספר,  הוא  המשורר המיוסר שלמה אבן גבירולבעל האזהרות לחג השבועותעמו הוא מדבר על חג השבועות ועל חורבן עירועל הזיכרון ועל השכחה,  ומבקש שיזכור את כל אשר כילתה אש האויב ויעשה לו סימן בשמיםשכן כנגד מוראות מעשיהם של בני האדם והכיליון והנשייה הכרוכים בהםאותם מתאר המספר בתמצות מכמיר לבנותר רק להותיר סימן בשמיםבנצחבשירהבסיפור ובזיכרוןהזיכרון הוא המטמורפוזה מן הכיליון אל הנצחמן הנשייה אל העדות הכתובהוהסיפור או השירהם המחוללים את התמורה שבה הופך  האבוד והכלה בארץ [לתהשכחהביווניתלקיים קיום נצחי בשמים [א-לתיאהביווניתאמת נצחית], והופך  את המוות לאלמוות ולברית עולם:

 אמר רבינו שלמהאעשה לי סימן כדי שלא אשכח את שם עירך...נשמע שוב קול כקול חרוז..ואמר ברוכה מערים את בוטשאטש העירוכך היה חורז והולך בכל שבע אותיות שם עירי בשירה שקולה וחרוזים נאמניםנשמטה נפשי ממני ושכחתי את שש השורות משירת העיר ["הסימן", מאזניםכרך יחאייר תשי"דעמ' 104]
לא פה אל פה דיבר בימחשבה במחשבה נחקקהמחשבת קדשו במחשבתי אניוכל מלות הדיבור נתגלפו בסימנים של אותיותוהאותיות נתחברו למלים והמלים עשו את הדבריםהם הם הדברים שאני זוכר אותם מלה במלה...לא במלים דיבר בירק מחשבתו אשר חשב נחקקה לפני והיא עשתה מלים" (הסימןהאש והעצים, 1974, עמשח-שט)....
"...שוב פעם אחת ריחש בשפתיוהטיתי אזני ושמעתי שדיבר בשירשכל שורה בו מתחילה באות אחת מאותיות שם עיריוידעתי שסימן עשה לו המשורר לעירי בשיר שעשה לה בחרוזים שקולים ונאים בלשון הקודש ...
סמרה שערת בשרי ונמס לבי ונתבטלתי ממציאותי והייתי כאילו איניואילולי זכר השיר הייתי ככל בני עירי אשר אבדו ואשר מתו .... אך מחמת גבורת השיר נשמטה נפשי ממני... ואם אני איני זוכר את דברי השיר כי נשמטה נפשי מחמת גבורת השירהשיר מתנגן בשמי מעלה בשירי משוררי הקודש אשר יאהב השם" (שםעמשיאשיב). 
*

מסורת ראיית מראות אלוהים בחג השבועות הקשורים באש מלהטת בכרובים ובמלאכים ושמיעת קולות שמימיםדברי מלאכים או רוח הקודשהיא מסורת עתיקת ימים כפי שנזכר במקורות שונים: "וכול העם רואים את הקולות" (שמות כא); "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" (יחזקאל אא); 'אתם שקבלתם את התורה באמצעות מלאכים' (מעשה השליחים ז, 53). מדרש שמות רבהכטה מציין: "והיו רואים את כבודו ושומעין את קולושנאמר (דברים הכאותאמרו הן הראנו האלהינו את כבודו ואת גודלו." חג השבועותשהיה כאמור חג עליה לרגל שהיה נחוג במקדשנקשר למסורת הכרובים המכונפים שהיו בקודש הקודשים והוראו לעולי הרגל מרחוק: "בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה .." (בבלייומאנד ע"א). שנים רבות קודם לכן נודעו הכרובים בתבניתם השמימית למשה על הר סיני (שמות כהמבמחצית החודש השלישיונודעו לדוד בהר ציון (דברי הימים א כחיח-יט במועד לא ידועונודעו מחזון המרכבה שנראה לנביא יחזקאל בחג השבועות
כידועהקריאה בתורה של חג השבועות היא פרשת מעמד סיני המתחילה בפסוק בחודש השלישי (שמות יטאוממשיכה בהפיכת ההר למקום קדוש שהמגע בו אסור והכניסה אליו אסורה בשל הנוכחות האלוהית הצפויה בו (שםיב-יגכג), ומגיעה לשיאה בקריאת עשרת הדברות המסתיימת בפסוק "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" (שםכא-יד). הפטרת קריאת התורה בחג השבועות היא חזון יחזקאל בן בוזי הכוהן (פרקים אי), המתאר מראות אלוהים שנגלו לנביא על נהר כברהכוללים מראה חיות מכונפות המתוארות ככרובים וקשורות לדמותו של יושב הכרובים בזיקה לתיאור מעמד סיני: "ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות ונגה לאש ומן האש יוצא ברקוהחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" (יחזקאל איג-יד). בהמשך תיאור מראות אלוהים נאמר: "וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה" (יחזקאל אכובזיקה לתיאור בסיום כריתת הברית "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר" (שמות כדי):  בפרק י של ספר יחזקאלהמתאר חזון המתרחש במקדש בירושלים (שםפרק חגומספר מחדש את החזון על נהר כברנאמר במפורש על מראה חיות הקודש בפרק א: "ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם" (יחזקאל יאונאמר עוד פעמיים: "וירומו הכרובים היא החיה אשר ראיתי בנהר כבר" (שםיטו); "היא החיה אשר ראיתי תחת אלוהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה" (שם יכא). מראות אלוהים שנראו לנביא יחזקאל בליל חג השבועותהמתארים חזון מורכב של כרובים ואופניםכנפיים ולפידיםחיות ואבן ספירומסופרים בכמה נוסחיםמכונים בנוסח קומראן: "המראה אשר ראה יחזקאל...נגה מרכבה וארבע חיות ומכונים בראשית המאה השנייה לפני הספירה בדברי הכוהן יהושע בן סירא בשם מראה מרכבה: "יחזקאל ראה מראה ויגד זני מרכבה" (בן סירא מטח). 
בלשון מרכבת יחזקאל שנראתה לנביא במועד ברית סיני במחצית החודש השלישייש אזכורים לבריתות קודמות וזכרי לשון של התגלויות אלוהיות קודמות שאירעו במועד כריתת ברית בחודש השלישי לפי מסורת היובליםבחזון יחזקאל נזכרים בין השאר הקשת מהברית עם נוח והלפידים מברית בין הבתרים וממעמד סיניולבנת הספיר ממעמד סיניהפסוק המקשר בין הקריאה בתורה (מעמד סינילהפטרה (חזון המרכבה של יחזקאלהוא פסוק המשמר מסורת עתיקה הקשורה למעמד סיני לרכב אלוהים [מרכבהולמלאכים: "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקודש" (תהילים סחיח)  : פסוק זה מהדהד את הנאמר בספר דברים: "ויאמר המסיני בא וזרח משעיר למוהופיע מהר פארן ואתה מרבבות [במרכבות?] קודשמימינו אשדת למו" (דברים לגב). 
לעומת מסורות כוהניות שונות הקושרות בין מרכבת הכרוביםחזון המרכבה של יחזקאלומראות אלוהיםלבין מעמד סיני שבו נראו הכרובים למשהכאשר נצטווה לעשות כמתכונתם בקודש הקדשים (שמות כהמ), וקושרות את מסורת הכרובים והמרכבה עם חג השבועותחג חידוש הברית המשחזר את ברית סיני,  וחג המלאכים שנתנו את התורה לישראל במעמד סיניכמתואר במסורות שונותקובעת  מסורת חכמים בקצרה לגבי ההפטרה בחזון יחזקאל בחג השבועות: "אין מפטירין במרכבה"! (משנהמגילה די). דומה שהיה מאבק סביב נושא זה שכן ברייתא בבליתשרשימת ההפטרות נזכרת בה לראשונהמציינת שכן מפטירים במעשה המרכבה של יחזקאל בחג השבועות. (בבלימגילה לא ע"א-ע"ב). למחלוקת זו על קריאת חזון מרכבת יחזקאל בחג השבועותקשורה העובדה שבנוסחי המקרא שנכתבו לפני הספירהשנמצאו בקומראן ובתרגום השבעיםנזכרת המילה מרכבה בחזון המרכבה בפרק א ,כמובא לעיל בנוסח ספר יחזקאל מקומראןהמילה מרכבה  נזכרת גם בתרגום השבעים ליחזקאל פרק מג ג בביטוי 'כמראה המרכבהבמקום שנוסח המסורה שומר 'כמראה המראה', אולם בנוסח המקרא שנערך בידי חכמים אחרי החורבן נעדרת המילה מרכבה ממקומות אלהיתכן שהמסורת על כך שחכמים לא רצו לכלול את ספר יחזקאל בקאנון (בבלישבת יג ע"אקשורה  אף היא למסורת המרכבה ולזיקתו המובהקת של הנביא הכוהן לכוהני בית צדוק.  העובדה שבתיאור מועדי הביחזקאל מהפוסח נוסח המסורה על חג השבועות (ראו שם פרק מהפסוק כא הכותב 'חג שבעות ימים' [בשוא וקובוץעל חג הפסחועובר מפסח לסוכותמעוררת אף היא תהייה לגבי אפשרות קיומו של נוסח קדום של הכתוב לפני נוסח המסורהשאולי דן בחג השבועותלמרות איסור חכמים להפטיר במרכבת יחזקאל בחג השבועותהמשיכו בבתי הכנסת לקרוא את חזון יחזקאל בתום קריאת תיאור מעמד סיני בחג השבועות מן העת העתיקה ועד ימינו.
*
הויכוח בין חכמים לכוהניםהנרמז בציטוטים האוסרים על הפטרה במרכבה ("אין מפטירין במרכבה") ועל דרישה בה ("אין דורשין במרכבה"), קשור לויכוח על מועד החג בין הפרושים לצדוקים/הבייתוסיםהצדוקים והביתוסים הנזכרים במסורת חז"להנודעים כאמור במקרא ובמגילות  ככוהנים לבית צדוקקבעו  תאריך קבוע של מועד ביכורי קציר חטיםויום קבוע יום אט"ו בחודש השלישי,  הקשור במועד קבוע של ראשית מועד קציר השעוריםהינף העומרביום אכ"ו בחודש הראשוןעל פי לוח השבתות השמשי הקבוע והידוע מראש כמבואר לעילואילו הפרושים והחכמיםשאולי המשיכו את הלוח הירחי החשמונאי ואולי בחרו בלוח ירחי משתנה אחרי החורבןכנגד לוח השבתות השמשי של בית צדוק וכנגד לוח השמש היוליאני בן 365 ורבע ימים של האימפריה הרומית שחיו בצילהטענו שהביטוי המקראי 'ממחרת השבת', המוטעם שלוש פעמים בפרשת הנפת העומר (ויקרא כגיאויקרא כגטוטז), מתייחס למחרת יום טוב הראשון של חג הפסח, (משנהמנחות יגספראאמורפרשה יהק ע"ג), שיחול תמיד בט"ז בניסןביום משתנה בשבועהתלוי ביום בשבוע שבו הכריזו על החודש הראשון על פי ראיית מולד הירחלדעת הפרושים/חכמים היום הראשון של חג הפסח מכונה שבת בהוראת יום טוב ששובתים בו ממלאכהשלא כדעת הכוהניםהצדוקיםהביתוסיםהקראיםהיהודים האתיופיםהשומרונים שהבינו כולם שבת כפשוטהדהיינו כמתייחסת לשבת הראשונה בתום חג הפסחהשבת הרביעית ברבעוןהחלה תמיד בכ"ה בניסן.  ביום א אחריהבתום שבוע חג הפסחהחל קציר השעורים בכ"ו בניסן.
מכל מקום  הפרושים והחכמים פסלו את המועד הכוהני המבאר את 'ממחרת השבתכמתייחס  ליום הראשון אחרי השבת שבתום חג הפסח, (כ"ו בניסןוסירבו להסכים עם מועד חג השבועות העתיק במסורת הכוהנית הנגזר ממנו (ט"ו בסיון).  חכמים הביאו בקיצור את דברי יריביהם  הביתוסים על חג השבועותאותו הם נמנעים מלהזכיר בשמו וקוראים לו תמיד עצרת: "אין קצירת העומר במוצאי יום טוב" (תוספתאמנחות י:,23 עמ' 528); "עצרת אחר השבת", שנגדם התפלמסואולם נמנעו מלהזכיר אף פעם את התאריך הקבוע  למועד שעוריםכ"ו בחודש הראשוןשמועד קציר חיטים תלוי בוהנקבע במפורש לפי הנוסח הכוהני למחצית החודש השלישי.  במשנה בכורים לא נזכר מועד בכורי חטים אלא נדונים מועדי בכורי הפירות שאינם קשורים במועד מסויםספר היובלים המעיד על עתיקות מועד חג הביכוריםאומר במפורש: "בחודש השלישי בחצי החודש עשה אברם חג ביכורי קציר הקמהויקרב מנחה חדשה על המזבח ראשית התבואה .." (טו א-ב). גם איגרת מקצת מעשי התורהשהובאה לעיל קבעה במפורש: "ב[חודש ה]שלישי...בחמישה עשר בו חג שבועות". 
*
העובדה שחכמים עשו כל אשר לאל ידם כדי להשכיח את שמו של החגלמחות את התאריך הקדום של החג ולאסור על המסורות הכוהניות השונות של חג השבועות מלפני הספירה ובראשן מסורת מתן תורה וגילוי המרכבהחידוש הברית והמעבר בבריתברכת כוהנים וחזון יחזקאל במועד ברית סיניקשורה בודאי גם לעובדה שחלק ממסורות אלה אומצו בידי הקהילה היהודית-נוצרית שפעלה בירושלים במאה הראשונה לספירה וקבעה את חג השבועותיום החמישיםפנטקוסט ביוונית,  החל בתום שבעה השבועות של ימי ספירת העומרכמועד גילוי רוח הקודש בקול סערה ולשונות אש
בְּיוֹם מְלֹאת שִבְעַת הַשָּבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיופִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּמַיִםכְּקוֹל מַשַב רוּחַ עַזָּהוְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶר יָשבוּ בּוֹאָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁשֶהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶםוְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר. (מעשי השליחיםב:1-4)
חג השבועות הפך למועד כינון העדה היהודית-נוצרית שרוח אלוהים אשר נגלתה בלשונות אש נחה על אנשיהשהחלו להתנבא ולדבר בכל הלשונותקהילה זו ראתה בתיאור גילוי רוח הקודש שצלחה על אנשיה בחג השבועותהחל תמיד ביום ראשוןחמישים יום לאחר תחייתו של ישו בפסחאביום ראשוןבמחצית החודש השלישיבבחינת חידוש הברית עם הקהילה היהודית-נוצרית החדשה הקשורה לנבואת יואל (גא). עוד ראתה העדה בירידת רוח הקודשעדות להגשמת הבטחתו של ישוע שרוחו תשרה על כנסייתושבועות הוא אפוא חג ירידת רוח הקודש ביום ראשון במחצית החודש השלישי של העדה היהודית נוצרית בשנות השלושים של המאה הראשונה לספירה והוא חג ייסוד הכנסייה שנחוג ברוב פאר מאז ועד היום בשם פנטקוסטתיאורים על חגיגתו בירושלים בשירת הללויה לכבוד רוח הקודש ובשירת 'בואי הרוח הבוראת',  מצויים בכתבי עולי הרגל מסוף המאה הרביעית .  אין צריך לומר שהתפתחויות אלה בדבר האדרת חג השבועות כחגה של הכנסייה בעדה היהודית-נוצרית לא תרמו לייצוב מעמדו של החג הכוהני-מיסטי בעולמם של חכמים וקרוב לודאי שהשפיעו באופן לא מבוטל על דחיקת החג בעדה היהודית שהונהגה בידי התנאים אחרי חורבן בית שני בשנת  70 לספירה.  ייתכן שהיו  למהלכים אלה  השפעה גם על התפתחות היבט ליטורגי יהודי של מסורת המרכבה וחג השבועותבמסורת תנאים
לפי מסורת תנאים שיר השירים נאמר במעמד סיני שהתפרש ברוחם של בעלי המדרש  ובעלי הסוד כקשור לברית נישואין ולזיווג מיסטי בחג כלולות בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראלהקישור בין חג השבועות לברית נישואין מצוי במסורת חכמים בהקשרים שוניםהראשון בקשר לתיאור מעמד סיניבמכילתא נאמר: "המסיני בא לקבל את ישראל כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה" (מכילתא דרבי ישמעאלפרשת בחודש השלישיפרשה ג').
 הקשר שני הוא בתיאורי החתונה בשיר השירים שמוסבים על החתן נותן התורה ועל כנסת ישראל כלתו כמובא בראשית המאמרחוקר התלמוד שאול ליברמן העיר על פירוש שיר השירים על דרך הסודהקשור במסורת הכרובים והמרכבה במסורת תנאים  והביא גלגול מאוחר שלה המיוסד על דברי המקובל ריהושע ןשועיב שכתב בימי הביניים: "כי דברי זה השיר סתומים וחתומים מאד ולכן דנוהו קדשי קשים כי כל דבריו הם סתרי המרכבה...כי החתן הוא הקב"ה והכלה כנסת ישראל...ועל דרך הקבלה הם עניינים נעלמים שאפילו מחשבה אסורה בוהם המרכבה העליונה למעלה ממרכבת יחזקאלוהן הספירות  לפי מסורת התלמוד הבבליהיו מראים לעולי הרגל את הכרובים 'המעורים זה בזה',  שהיו על הכפורת בקודש הקדשים והיו אומרים להם ש'חיבתם כחיבת זכר ונקבה' (יומאנד ע"א).
ספר הזוהר שהתחבר בספרד בשלהי המאה הי"גבעקבות החורבן הנורא שהמיטו מסעי הצלב על קהילות אשכנז בין השנים  1096 ל1296, קושר את חג השבועותחג הבריתותלברית נישואין וחג כלולות שמימי בין החתןהקדוש ברוך הוא והכלההשכינההוא מתאר את מקור המנהגהנרמז במקורות מדרשיים שוניםלהיות ניעורים בליל שבועותבזיקה להתקנת הכלה הנכנסת לחופתה: "חסידים ראשונים לא היו ישנים  בלילה הזה  והיו עוסקים בתורה ואומריםנבוא לנחול  ירושה קדושה לנו ולבנינו בשני עולמיםרבי שמעון אמר בשעה שהתכנסו החברים באותו לילה אצלונבוא לתקן תכשיטי כלה למען תימצא מחר בתכשיטיה ומתוקנת למלך כיאות" (זוהרח"גדף צ"חע"א). הזוהר כאמור לעיל קושר את חג השבועות באידרא רבאמועד כינוס רשב"י ותלמידיוהמתפרש כמועד קבלת תורה חדשה וכחג כלולותליל חג שבועות מכונה בזוהר 'ליליא דכלה אתחברת בבעלהומכונה 'תיקון ליל שבועות' (זוהר ח"אדף ח ע"א-ט ע"אח"ג דף צח ע"אוטמונה בו תקוות חידוש הברית וגילוי חדש של תורה משמיםהיא התורה שבכתבלצד חידוש הברית וראשית הגאולההקשורה בתורה שבעל פההיא השכינההכלהלעם שהפר בריתו וגלה מארצו במשך מאות ואלפי שנים
בשלהי המאה השלוש עשרהבתום מסעי הצלבבשעה שחורבן וכיליון פקדו רבות מקהילות אשכנז ועלו שאלות כבדות על מהות השבועה והברית בין האל לעמוההולך וכלה בפרעות וגזירותנכתבה מסורת הזוהר שבקשה ליצור ייחוד חדש בין זיכרון התורה שבכתב (הקב"ההחתןעם הזיכרון היוצר של התורה שבעל פה (הכלהכנסת ישראלונכתב התיאור הבא על תיקון ליל שבועותבידי בעל הזוהררמשה דה ליאוןשהפך את הרוגי המלכות מקדשי השם בני דור התנאיםלחיים חיי נצח אלף שנה לאחר מכןבמסורת הזוהרהחוצה את גבולות הזמן והמקום
סוד חג השבועות...נהגו הקדמונים ז"ל עמודי עולם אותם אשר יודעים להמשיך חן ממרומים שלא לישן בשתי לילות הללו של שבועותוכל הלילה  קורין בתורה בנביאים ובכתוביםומשם מדלגין בתלמוד והגדות וקורין בחכמות בסתרי התורה עד אור הבוקרוקבלת אבותיהן בידיהן... ובהם [בימי ספירת העומרר.אהכלה מתקשטת ונכנסת אצל רום מעלהוליל החמישים ההוא הלילה הזה להלהתחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פהובניה המיוחדין לה בארץ מכניסים אותה לחופה והם רשומים ונכתבין בספר הזיכרונות כי הם מרננים רנה וצהלה של תורה בליל שמחת הכלה ... על כן אין להם לתת דמי לנפשם ברינת התורהכי הם לפני השם רשומים...אזי יקשיב הוישמע ויכתב זיכרון לפניו בצהלה. (כתב יד שוקן  14, דף פז ע"א-ע"במובא אצל י"ד וילהלם, 'סדרי תיקונים', עלי עי"ן ,מנחת דברים לשלמה זלמן שוקן אחרי מלאת לו שבעים שנהירושלים תש"ח-תשי"בעמ' 126 )

המסורת המיסטית שעיצבה את ליל שבועות כליל הכנה לזיווג הקדוש שמתחולל בחג שהוא יום הכלולות בין שמים וארץבין האל לעמובין החתן לכלהבין תורה שבכתב לתורה שבעל-פהבין תפארת למלכותבין קב"ה לשכינהאו בין הבחינה הזכרית והבחינה הנקבית שבאלוהותהמסומלות בתיאור הכרובים המעורים זה בזה  שהיו מראים לעולי הרגל מרחוק בחג השבועות (בבלי יומא נד ע"א-ע"ב)– יצרה שלל סמלים מיסטיים לרעיון  זיווגו של המלך עם המטרוניתא שלו או לייחודו של הקדוש ברוך הוא ושכינתו,  היא הברית שבין החתןנותן התורהלבין הכלהכנסת ישראל המיסטיתמקבלת התורה הנצחית הממשיכה ויוצרת אותההמסורת המיסטית שדנה בדימויי ייחוד וזיווג אלה בין 'הקב"ה ושכינתיהלאורך אלפי עמודים בספרות הקבלית ובפיוטי המקובליםוראתה את נשמות בני ישראל ונשמות בנותיוכפריו של ייחוד מיסטי זהאף יצרה נוסחי כתובה בין 'החתן הקדוש ברוך הואו'הכלה בתולת ישראל' (גרשם שלוםפרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליהירושלים תשל"ועמ'  132) ותיארה טקסי הקראת כתובה מיסטית זו בתיקון ליל שבועות.  
המסורת המיסטית מתארת הזדמנויות שונות שבהן התחוללו גילויי רוח הקודש בחג השבועות אגב קריאת תיאור מעמד סיני בפרשת בחודש השלישי וחזון המרכבה של יחזקאלהחל מתיאור האידרא רבא בזוהר בשלהי המאה השלוש-עשרה עבור בגילוי השכינה/המשנה בחוגו של ריוסף קארו בשליש הראשון של המאה השש-עשרהשהסתיים בעלייה לארץ ישראל בשנת 1535 ובייסוד הישוב הקבלי בצפת ותואר בהקדמת ספרו מגיד מישרים ובספרו של ישעיהו לייב הורביץהמכונה השל"ה הקדוששני לוחות הבריתבפרק הנקרא מסכת שבועותעבור בחוגו של נתן העזתי שבליל שבועות בשנת תכ"ה 1665, נחה עליו רוח הקודש וכשהתעלף התנבא בקולות מוזרים שהתפרשו על ידי שומעיו כנבואה על חידוש הברית ועל מלכותו של המלך המשיח שבתי צבי שיוביל את עמו לגאולה בדומה למשה רבנו.  להתנבאות זו בליל חג השבועות הייתה השפעה מכרעת על הצמיחה של  התנועה השבתאית במאה הי"ז ובמאה הי"ח כמפורט בספרו של גרשם שלוםשבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, (תל אביב תשכ"זאעמ' 178-177) וכמתואר בספר גרשם שלוםמחקרי שבתאות, (ההדיר יהודה ליבס), (תל אביב תשנ"בעמ' 310-320). שם מובא החזון שיש חולקים על זהות כותבו ורואים אותו כפסיאודואפיגרפיה של כתבי נתן העזתיאולם אין חולקים על זיקתו לחזונו של נתן בחג השבועותהמתחיל במשפט המהדהד טקסטים אחרים מספר יחזקאל: "והנה בליל שבועות ואני עם החברים לומדים בביתי בעזה ואחר חצות הלילה שמעתי את הקול מאחרי הפרוכת מדבר אלי  קום צא אל החצר החיצונה ושם אדבר אליךוירגז לבי ויצאתי אל החצר ושם ראיתי איש אחד לבוש אפוד בד ומראהו כמלאך הנורא מאד ויאמר אלי.." (שםעמ' 310).  גילוי רוח הקודש בחודש סיון התחולל גם  בחוג ו של המקובל רמשה חיים לוצאטו בסוף השליש הראשון של המאה הי"ח באיטליה שבו נגלה לרמח"ל מלאך מגיד  בחודש סיוןהמלאך המגיד של רמח"לשהושפע מחזון ליל שבועות של ריוסף קארוהכתיב לרמח"ל  תורה משמים בספר ששמו נקרא זוהר תניינא או  אדיר במרוםרמח"ל מתאר את ראשית הגילוי כך:
 "ביום  ראש חודש סיון התפ"ז, (1727), בהיותי מייחד ייחוד אחדנרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: "יורד הנני לגלות רזים טמירים של המלך הקדושומעט עמדתי מרעידואחר התחזקתיוהקול לא פסק ואמר סוד מה שאמר...אח"כ ביום אחד גילה לי שהוא מגיד שלוח מן השמים ...ואני לא רואה אותואלא שומע קולו מדבר מתוך פי". (אגרות משה חיים לוצאטו ובני דורומהדורת שמעון גינצבורגתל אביב תרצ"זעמלט) . רמח"ל מתאר כאן לא רק את המלאך המגיד שלו אלא גם את המלאך המגיד של  ריוסף קארו שהתגלה בליל שבועותומזכיר הד של  תיאור האיש המופלא  בחזון ליל שבועות של עגנון שהובא לעיל.
החידוש המיסטי במסורת הקבלית היה שהייחוד התרחש בין האלמכונן הברית הנצחיתהקדוש ברוך הואספירת תפארת והתורה שבכתב,  לבין השכינהכנסת ישראלכורתת הבריתספירת מלכות והתורה שבעל פההמקובלים שהשתתפו  בטקסי חידוש הברית שכונו 'תיקון ליל שבועותו'ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה', זכו מפעם לפעם לחווית חידוש הברית בדמות הנכחת הקול האלוהי המדבר ברוחם של אישים כגון בעל הזוהרריוסף קארונתן העזתימשה חיים לוצאטו ושמואל יוסף עגנון.  חלקם הזדהו עם משה והפנימו את דמותו (בעל הזוהרקארורמח"להחוזה מלובליןחלקם הזדהו עם מסורות כתובות אחרות (מלכונתןעגנוןאולם תמיד קודמת לגילוי האלוהי מסורת כתובההעוברת תמורה וגלגול ברוחו של החוזה חזיון חדש באזני רוחוו'רואה את הקולות'.
בפועל הטקסט המקראיהמתאר את כריתת הברית במעמד סינילפני הקמת המקדשואת חידוש הברית בחזון יחזקאלבמהלך חורבן בית ראשוןטקסט שנקרא בקול רם בחוגי המקובלים בתיקון ליל שבועותגרם להתעוררות מיסטית שבה נשמע קולה של השכינה כקול מדבר מעל הכפורת המכסה על לוחות הבריתקול הקורא לשוב ולעלות לארץ ישראל בשעה שהוא מדבר מפיו של הקורא במקרא ובמסורת הזוהר על החתונה המיסטיתהשכינה תוארה בביטוי מלאך המתהפך מזכר לנקבה,  בדומה לתיאורי הכרובים וחיות הקודש שתוארו בלשון דו מינית בחזון יחזקאל ובחזונו של ריוסף קארוולכן לעתים  נשמע קולו של מלאך מגיד שתואר בביטוי 'קול מִדבר' [מ בחיריקבהשראת הפסוק : "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מִדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים וידבר אליו" (במדבר זפטולפעמים נשמע קולה של בת ציון הגולה ולעתים נשמע קול המתואר בביטוי משיר השירים 'קול דודי דופקאו מתואר בביטוי 'מגיד מישריםהנלמד מהפסוק "אני הדובר צדק מגיד מישרים' (ישעיה מ היט). אירוע מעין זה שבו מתחדשת הברית ונשמע מחדש קול אלוהי התרחש כאמור בחוגו של בעל מגיד מישרים,  ריוסף קארו באדריאנופול בליל שבועות של שנת 1533 וגרם לו ולחבריו לעלות לארץ ישראל ולייסד את קהילת המקובלים בצפת בשנת 1535 . קהילת צפת שהקדישה את זמנה לקרב את הגאולה ולייחד את השכינה והקב"ה כדי לחדש את ברית סיניהפיצה את התודעה הקבלית משיחית בתפוצות ישראל והשפיעה השפעה מכרעת על טיפוח הכמיהה לציון ועל השיבה והעלייה לארץ .
הברית או השבועה הנצחיתהמתייחסת לנצחיות ההבטחה האלוהיתהתלויה בשמירת מחזורי הצדק הנצחיים של מועדי קודשהנשמרים במחזורי ההשבתה השביעונית ממעמד סיני ועד חג השבועות הזהמחזור מקראי קודש של הזיכרוןהדעתהאמת והצדקמחזורי הברית והברכה על גילוייהם השונים בתמורות ההיסטוריה ובדפי הספריםקשורה במשפט האחרון שאומר רשמעון בר יוחאי בספר הזוהר בשעת יציאת נשמתו: "כי שם צוה האת הברכה חיים עד עולם" (תהלים קלגג), משפט הקשור להבטחה הנצחית השמורה להולכים בדרכי הצדק כפי שאמר הנביא הכוהן שוחר הצדקירמיהו : "ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן עולם ועד עולם" (ירמיהו זז).  עד עולם הוא שם הסיפור בו חותם שמואל יוסף עגנון את הכרך  האש והעצים שבדפיו האחרונים הוא מעלה את זכרם של עדי הברית המעלים מתהום הנשייה את אשר היה חרות על הלוחותוזוכרים את הנשכחות כנגד כל הסיכויים: "כמה גדולים מעשי סופריםשאפילו חרב חדה מונחת על צווארם אינם מניחים את עבודתם ונוטלים מדמם וכותבים בכתב נפשם ממה שראו עיניהם...ברית כרותה לחכמה שאינה מניחה מחכמיה והם אינם מניחים ממנה... היה יושב ומגלה צפונות שהיו מכוסים מכל חכמי הדורותעד שבא הוא וגילה אותםולפי שהדברים מרובים והחכמה ארוכה ויש בה הרבה לחקור ולדרוש ולהביןלא הניח את עבודתו ולא זז ממקומו וישב שם עד עולם.  (האש והעציםעמשלב-שלד

*ר' אליאור, 'חג שבועות הנעלם', וזאת ליהודה: קובץ מאמרים המוקדש לחברנו, פרופ' יהודה ליבס לרגל יום הולדתו השישים וחמישה, עורכים מ' ניהוף, ר' מרוז וי' גארב, מוסד ביאליק והמכון למדעי היהדות על שם מנדל, עמ' 70--92
                                                                       

8 תגובות:

  1. מאמר מעניין, מושקע, ומחכים ביותר. תודה.

    השבמחק
  2. מרהיב! שאפו לפרופ' אליאור על הוצאת המחלוקות ולוח השנה השמשי לאור, והסרת לוט ההתעלמות וההדחקה וההשכחה על ידי ממסד רומס ודורס כל, הגורס שבידו ורק בידו "האמת".

    השבמחק
  3. שלום רחל,
    מזה זמן רב אני תוהה על הולדתו של חג השבועות, והנה באת ופקחת את עיניי. אני "מינימליסט", והדרך שלי לנתח ארועים ומנהגים היא התאמתם למציאות חיי היומיום. מלכתחילה, למען הסדר הטוב, נקבעו שני מועדי עליה לרגל בתאריכים קוטביים: בחמישה עשר בחודש הראשון ובחמשישה עשר בחודש השביעי. אך מתברר שהעליה לרגל בחודש הראשון אינה משתלמת כלכלית היות שאז הפירות טרם הבשילו על העצים והמשק החי טרם התרבה. ישנו במקרא אזכור לכך שאת קרבן הפסח אפשר להעלות חודש לאחר המועד הרשמי (במדבר פרק ט פסוקים ו-ז, ט-יב). המקרא מביא לפסח השני טעמים פרוצדורליים כלשהם, אך אין לשכוח כי עד אמצע החודש השני הספיקו הרבה פירות להבשיל והבקר וצאן כבר החלו להמליט.
    פרנסתם של הכוהנים היתה תלויה בקרבנות שהעלו העם, והם הנהיגו בעונת השנה החמה מועדי עליה לרגל נוספים על זה של החודש הראשון. אחרי חורבן בית המקדש, דעתי היא כי משבוטלו העליות לרגל, נעשו המועדים הנוספים מיותרים בעיני ההנהגה הדתית הרבנית.
    ===
    סיפרת על חוניו השלישי, הכהן האחרון לבית צדוק. אחרי שהודח בידי אנטיוכוס (הרשע מחנוכה) קנה אחיו, ישוע, את הכהונה וקיבל את השם יסון. גם הוא נרצח בניכר. בנו של חוניו השלישי, חוניו הרביעי, יסד את המקדש בהליופוליס במצרים בו עבדו לאל השמש במתכונת שנקבעה בירושלים ושם המשיכה שושלת בית צדוק להתקיים עד שנת 73 לספירה - שלוש שנים אחרי חורבן המקדש בירושלים. במגרש ברחוב אלפסי 10 בירושלים נמצאו שרידי אחוזת קבר משפחה מן התקופה החשמונאית המוקדמת. המקום מכונה היום "קבר יסון" על שם אחד הנקברים בו. עד כמה שאני יודע לא התעמקו חוקרים בהיסטוריה המשפחתית של אותו יסון. ברם, על אחד מכתלי האתר נמצאה חקוקה מנורת שבעת קנים, וזה סמל מובהק למשפחת כוהנים ששירתו במקדש. הכוהן הגדול היחיד בשם יסון בתקופה ההיא הוא אחיו של חוניו השלישי בנו של שמעון "הצדיק". על הכותל נמצאו חקוקות גם שלוש אניות, שלדעתי מציינות כי ארונותיהם של שלושה מהנקברים הובאו מארץ רחוקה.אלזה מתאימים לחוניו השלישי שנרצח בסוריה, ישוע-יסון שנרצח בספרטה וחוניו הרביעי שמת במצרים. זו היא אחוזת קבר שנקברו בה כמה וכמה דורות, ואם נכונה השערתי זו, הרי שקבר שמעון הצדיק לא נמצא בוואדי ג'וז כי אם בשכונה היוקרתית רחביה.

    השבמחק
  4. להלן גישה אחרת לתיאוריה על הלוח השמשי:
    ttp://www.daat.co.il/daat/ktav_et/maamarim/sarshaliom-elior.pdf

    השבמחק
  5. יצחק עזוז
    מאמר שבא לבסס את הטענה לפיה חכמי המשנה העלימו את חג השבועות והמסרים המרכזיים שלו מהתרבות היהודית.
    ובמילותיה של רחל "העובדה שחכמים עשו כל אשר לאל ידם כדי להשכיח את שמו של החג, למחות את התאריך הקדום של החג ולאסור על המסורות הכוהניות השונות של חג השבועות מלפני הספירה ובראשן מסורת מתן תורה וגילוי המרכבה, חידוש הברית והמעבר בברית, ברכת כוהנים וחזון יחזקאל במועד ברית סיני, קשורה בודאי גם לעובדה שחלק ממסורות אלה אומצו בידי הקהילה היהודית-נוצרית שפעלה בירושלים במאה הראשונה לספירה וקבעה את חג השבועות, יום החמישים, פנטקוסט ביוונית, החל בתום שבעה השבועות של ימי ספירת העומר, כמועד גילוי רוח הקודש בקול סערה ולשונות אש".
    רחל מציינת "בוודאי גם" אך לא מציעה הסברים אחרים. מכאן משתמע כאילו כל האירוע מתמקד בעיקר בקביעת מועדים, והתנגדות למועד זה כיוון שהיהודים נוצרים המשיכו את לוח השנה של הכוהנים.
    למעשה מדובר בשינו תפיסת עולם יסודי של החכמים מתפיסת העולם המקראית, שבצדק הנוצרים רואים עצמם כממשיכה "האמיתיים".
    הרעיון של זמן על פי מתכון קבוע מבטא תפיסת עולם של אמיתות מוחלטות הקבועות מראש - נצחיות/אלוהיות -ושאסור לשנות אותם, שהזמן הוא רק ביטוי דטרמיניסטי אחד שלו. אין זה מקרי שהכוהנים נאבקו על תפיסה זאת כחלק משמירת מעמדם ללא תלות במה שקורה במציאות. רחל מביאה את דברי ירמיהו לגבי רדיפת הצד שלו כאילו הם "והאמינו בכל לבם ב'צדק צדק תרדוף' ושבו ודברו על 'ברית חסד' ועל המצווה לתמוך בגר, ביתום ובאלמנה וללכת בדרכי צדק - נלחמו בהולכים בדרכי חמס ורשע", ובהתאם לכך היא מביאה את פרשנותה לדברי ירמיהו "להבטחה הנצחית השמורה להולכים בדרכי הצדק כפי שאמר הנביא הכוהן שוחר הצדק, ירמיהו : 'ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן עולם ועד עולם' (ירמיהו ז, ז)." היה ראוי באותו הקשר להביא את הביקורות הנוקבות שלו על הכוהנים ואופן תפקודם, והוא ככהן ידע היטב מה קורה שם ומכאן נבואות החורבן שלו. כל כוח שהוא לכאורה בלתי תלוי - אלוהי - משחית, ולמרות החורבן הראשון של בית המקדש אותה שחיתות, שישו יצא נגדה, הביא לחורבן הבית השני. הפעם הכוהנים שלטו לבדם, ולא סתם כוהנים, אלא הכוהנים של בית חשמונאי שהחליפו את הכוהנים המושחתים והמתבוללים מבית צדוק.
    בני אדם כמהים לאמיתות אלוהיות מוחלטות, ולכן אין זה מפתיע שרבן גמליאל אילץ את רבי יהושע לוותר על לוח השנה שלו - רצה להחזיר את לוח השנה של הצדוקים - ולבוא אליו במקלו ובתרמילו ביום הכיפורים על-פי חשבונו. אותו רבי יהושע ששלל את ניסיונו של רבי אליעזר לבסס את עמדתו לגבי תנורו של עכנאי באמצעות גיוס כוחות עליונים.
    זהו היסוד השני שחכמי המשנה שללו כדרך חיים של היהדות המקראית, שהכוהנים כל כך ניסו לשמר. העימות עם רבי אלעזר הסתיים בקביעה "לא בשמיים היא", ניצחוני בני ניצחוני. מדובר בתפיסת חיים של חכמים שונה בתכלית מהתפיסה המקראית שאמורה להיות סטטית/נצחית לתורת חיים דינאמית, שתלויה בחירות האדם. לכן הם צמצמו מאד את נוכחות המיסטיקה בעולם היהודי וכתחליף הם הציעו את הלימוד.
    כפי שרחל מציינת בצדק ספר הזוהר שהתחבר בספרד בשלהי המאה הי"ג, בעקבות החורבן הנורא שהמיטו מסעי הצלב על קהילות אשכנז בין השנים 1096 ל1296, קושר את חג השבועות, חג הבריתות, לברית נישואין וחג כלולות שמימי בין החתן, הקדוש ברוך הוא והכלה, השכינה." סבל קשה תמיד גורר בני אדם למיסטיקה, אך אין רע בכך אם הוא לא משתלט על תפיסת העולם כפי שקרה ל"נתן העזתי שבליל שבועות בשנת תכ"ה 1665, נחה עליו רוח הקודש , וכשהתעלף התנבא בקולות מוזרים שהתפרשו על ידי שומעיו כנבואה על חידוש הברית ועל מלכותו של המלך המשיח שבתי צבי , שיוביל את עמו לגאולה בדומה למשה רבנו. להתנבאות זו בליל חג השבועות הייתה השפעה מכרעת על הצמיחה של התנועה השבתאית במאה הי"ז ובמאה הי"ח כמפורט בספרו של גרשם שלום". למרות משבר השבתאות החסידות הכניסה את המיסטיקה ללב התרבות היהודית המודרנית, ותוצאותיה המשיחיים פושעים בכל חלקה טובה.
    זהו על קצה המזלג מדוע החכמים שינו את תפיסת העולם המקראית מיסודה ודחקו את מכלל התפיסה של שומרי הסף שלה - הכוהנים - אל שולי היהדות. לכן המאבק על לוח השנה הוא קצה המזלג של מאבק בין שתי תפיסות עולם שתהום פעורה ביניהן למרות ששתיהן נקראות "יהודית" כאילו מדובר בתפיסת עולם אחת רציפה. קצרה היריעה מלהכיל, אך מי שמתעניין יכול לקרוא את ספרי "מהרסייך ומחריבייך מאוהבייך יצאו, על תהליך התמוססות היהודיות במערביות".

    השבמחק
  6. לרחל אליאור,
    מאמר יוצא מהכלל מרתק, מלמד ומופלא!! יישר כוח!! העתקתי אותו ושמרתי לקריאה (מתפעלת) רב פעמית

    השבמחק
  7. עמך עמי אלוהייך אלוהי! יישר כוח !!!

    השבמחק
  8. קראתי בעניין רב והעברתי לשותפי בחוג לתנ"ך. בבית המדרש החילוני/גלילי בהדרכת ארי אלון, שוחחנו ארוכות על חג השבועות המושתק, ושינויי לוח השנה. ארי חילק את ההתייחסות לחג השבועות בשבעה רגליים:
    1. מקרא – עד מאה 3 לפנה"ס
    2. ספרים חיצוניים, היובלים – מאה 2 לפנה"ס
    3. ברית חדשה – מאה 1 לספירה
    4. משנה – ספרות תנאית מאות 2,3 לספירה
    5. תלמוד וגאונים – מאות 6,7
    6. קבלה – מאות 13-16 ספרד, צפת. מאוחר יותר החסידות
    7. ציונות, חילוניות, קיבוצים... המאה ה-20

    תודה וחג שבועות שמח!

    השבמחק