ארץ כנען לגבולותיה

ד"ר נילי ואזנה, האוניברסיטה העברית

 הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ

חלום סולם יעקב, מיכאל לוקס לאופולד ווילמאן, 1691

הבטחת הארץ היא נושא מרכזי בסיפורי ספר בראשית, הציר שעליו סובב הקשר בין האל מזה ובין האבות מזה. כבר בהתגלות הראשונה לאברהם, אבי האומה, מתברר מעמדה המיוחד של הארץ עבורו ועבור זרעו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך … לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב, א-ז). ה' חוזר ומבטיח את הארץ עשר פעמים בספר בראשית. בחלק מלשונות ההבטחה מהדהדים מינוחים משפטיים המבטיחים את הענקת הקרקע ומאשרים את תקפותה החוקית של ההבטחה על ידי פעולה סמלית של ראיית הארץ (שם, יג, יד-טו), הליכה לאורכה ולרוחבה (שם יג, יז [והשוו גם דברי התרגום הארמי המיוחס ליונתן לפסוק זה, שעל פיו צריך אברהם לקנות חזקה בארץ על ידי הליכה בה]), או שכיבה עליה (בר' כח, יג), אולם בכל אלה אין כדי להבהיר לאבות או לקורא מה הוא בדיוק היקף הארץ המובטחת.

רק בפרשת מסעי מופיע תיאור מלא ומדויק של גבולות הארץ המובטחת. ערב כניסת בני ישראל לארץ מצווה ה' את משה: "כי אתם באים אל הארץ כנען, זאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבולותיה" (במ' לד, ב). התיאור הבא אחרי כותרת זו (פסוקים ג-יב) מגדיר את גבולות הארץ במלואם ומוסר תמונה מפורטת, מעין מפה מילולית של ארבע פאות הגבול, בקן רציף המתחיל בפינה הדרום-מזרחית של הארץ וסובב אותה עד שהוא שב לנקודת המוצא, ים המלח. הקורא את תיאור הגבול הזה חש כמי שיוצא למסע: הגבול יצא ועבר, נסב וירד בין כעשרים אתרים גיאוגרפיים שונים, ובהם ישובים (כגון קדש ברנע), דרכים (מעלה העקרבים), הרים (הֹר ההר), נהרות ונחלים (הירדן, נחל מצרים) ואף ימים (הים הגדול, ים כינרת, ים המלח). ואולי ההשראה לשיטת תיאור זו היתה סקירת השטח אשר קדמה לקביעת הגבול, בדומה למסופר בסיפור ההתנחלות: "ויצו יהושע את ההולכים לכתוב את הארץ לאמור לכו והתהלכו בארץ וכתבו אותה … וילכו האנשים ויעברו בארץ ויכתבוה לערים לשבעה חלקים על ספר..." (יהושע יח, ח-ט).

מה היא מגמתה של הרישמה המתארת את הגבול שבפרשתנו? מדוע לא די היה כאן בלשונות הבטחה כלליים, דוגמת אלו שראינו בסיפורי האבות?

נראה כי התשובה לשאלה זו טמונה בתפקידן של תעודות דומות המוכרות לנו מן העולם העתיק. מן המזרח הקדום נשתמרו לנו תיאורי גבול, בעיקר בטקסטים מן האימפריה החיתית (אנטוליה, מאות 12-14 לפני הספירה לערך). בשיאה שלטה האימפריה החיתית על שטח נרחב, והמלך החיתי עיגן את קשריו עם השליטים שנכנעו למרותו בחוזים וסאליים. החוזים שהגיעו לידינו מלמדים, כי מלכי חת ייחסו חשיבות מרובה לא רק למערכת היחסים שבינם לבין השליטים הכפופים להם, אלא גם ליחסים ששררו בין השליטים אלה לבין עצמם, ובמיוחד חזרו מלכי חת והתרו בשליטים לבל יחרגו מן השטח שניתן להם וישיגו את גבול שכניהם. השגת גבול מעין זו היא פגיעה גם בריבון החיתי, אשר כל הארץ נתונה למרותו ואשר עניני הגבול מצויים בסמכותו הבלעדית, גם אם איננה פוגעת במישרין בריבונות שלו. על פי התפיסה החיתית, רק המלך העליון רשאי להעניק קרקעות ולהעתיק גבולות בין מדינות, והוא משתמש בזכות זו על מנת להבטיח את נאמנותם של המלכים הנתונים למרותו, בשיטת "המקל והגזר". המורד נענש והשטחים שבתחום ריבונותו עשויים להילקח ממנו ולהימסר לרעהו הנאמן ממנו.

בחלק מן החוזים מבהיר מלך חת באמצעות תיאור גבול מפורט מה הוא תחום הריבונות הנמסר לוסאל. כך, לדוגמא, כאשר מלך חת משרטט בחוזה את גבולות ממלכת-הבת החיתית תרחונתשה, הוא פונה אל מלכה במילים: "הארץ אשר נתתי לך, אולמי-תשוב (שם המלך הכפוף), הגבולות אשר קבעתי עבורך, שמור עליהם, אל תפירם. אלה הם הגבולות אשר קבעתי עבורך". לאחר מכן הוא מתאר את ארבעת צדי הגבולות של הממלכה הנדונה, נקודה אחר נקודה. הנקודות היוצרות את קו הגבול בתיאור החיתי הם ציונים גיאוגרפיים בולטים: ערים, הרים, שדות, מקורות מים ואפילו מצבה מקודשת. תיאור הגבול מתווה את גבולות ארץ תרחונתשה לסביבותיה, ובכלל זה גם את גבולותיה עם הממלכות השכנות שלא היו צד ישיר בחוזה, ואפילו את גבולה הפונה לכיון מערב, שכלל לא היה בשליטת חת. התיאור נכתב במבט-על, ועניינו הגדרת ריבונות. תיאורי הגבול בחוזים החיתיים נועדו אפוא להגדיר במדויק את התחום הנמסר לריבונותו של השליט הכפוף, בתעודה בעלת תוקף חוקי ומשפטי.

השוואת תיאורי גבול ממלכת חת אל תיאור "ארץ כנען לגבולותיה" מעלה מספר נקודות דמיון מפתיעות.

נקודת המבט של התאור המקראי אף היא ממבט-על, והתעודה מגדירה את התחום שבעל השטח נותן לריבונות עם ישראל. כמו תיאורי הגבול החיתיים, גם תיאור גבולות הארץ המובטחת שבפרשתנו הוא מדויק ופרטני, ומשקף ידיעה גיאוגרפית ממשית של הארץ ורמת היכרות גבוהה עם השטח. הניסוח הבהיר הכמו-משפטי, שאינו משתמע לשתי פנים, טומן בחובו תפיסת עולם דומה לזו שמצאנו בממלכת חת. מדובר בהכרה בהיקף הנחלה השייכת לעם ישראל מחד גיסא, והכרה בזכות קיומם של שכנים על נחלותיהם מאידך גיסא. הכרה זו, המובלעת בתיאור הגבול המדוייק, מקבלת ביטוי מפורש בתחילת ספר דברים. בדרכו לארץ המובטחת עובר עם ישראל בתחום נחלות שכניו לעתיד בעבר הירדן המזרחי, אדום, מואב ועמון. האל מזמין את בני ישראל לרשת את הארץ: "ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ" (דברים א, ח), אך אוסר עליהם להתגרות מלחמה באדום, מואב או עמון, כי הוא שנתן גם לעמים אלה את ארצם בירושה (שם ב, פסוקים ה, ט, יט). זה הוא איפוא האל האוניברסלי, אשר "בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים" (שם לב, ח). כשם שהמלך החתי ראה עצמו אחראי לרווחתם ולביטחונם של כל המדינות שתחת סמכותו, כך גם שומר ה' על ענייניהן של אומות רבות.

לצד הדמיון אל תיאורי הגבול החיתיים, יש לעמוד גם על ההבדל המהותי שבינם לבין התיאור המקראי. תיאורי הגבול החיתיים מצויים בתעודות ארכיוניות, לעומת הטקסט המקראי המופיע בלבוש ספרותי ומגמתי. מערכת היחסים של מלך-ריבון ושליט הכפוף לו, אשר מקורה במישור הפוליטי, הועתקה במקרא אל המישור הדתי. האל ממלא את תפקיד המלך העליון השולט בעולם. במסגרת הברית הכרותה בינו לבין עם ישראל (הדומה לברית וסאלית) שמור מקום של כבוד לארץ המובטחת. האל מעניק את הארץ – תחום מסוים מוגדר היטב – לעמו, בתנאי שזה ישמור לו אמונים וימלא את חלקו בברית.

לפיכך, התפיסה המקראית המשתקפת בתיאור "ארץ כנען לגבולותיה" היא שגבולות הארץ המובטחת הם בעלי תוקף אלהי, הוא שקבע אותם, רק לו הזכות לשנותם, ואת אשר הוא נתן הוא רשאי גם לקחת. בהתאם לתפיסת עולם זו מציג המחבר המקראי תיאור מלא של "ארץ כנען לגבולותיה" במבט-על המהווה הגדרת ריבונות בעלת תוקף ולא בניסוחים כלליים ומעורפלים.

מתוך: א‘ שנאן (עורך), י‘ זקוביץ, ד‘ פרוינד (מערכת), נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, מטות-מסעי (תשס“א 2001)