שני חותמות עבריים מתקופת בית ראשון נחשפו בחפירות בעיר דוד

‏ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חותם "לעליהנה בת גאל". צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

שני חותמות מתקופת בית ראשון, הנושאים שמות עבריים, נחשפו בתוך מבנה גדול הבנוי אבני גזית מפוארות (שימש כמרכז מנהלי?), בחפירות בעיר דוד. החותם האחד עשוי אבן חצי יקרה, ועליו נכתב בכתב ראי באותיות עבריות קדומות: "לעליהנה בת גאל”, והחותם השני כתוב גם כן בכתב ראי, ונושא את השם "לסעריהו בן שבניהו”. 

חותם "לסעריהו בן שבניהו". צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

השימוש בחותמות אישיים היה נפוץ במזרח הקדום החל מהאלף הרביעי לפנה״ס. הם היו סימן בעלות, וככאלה ציינו את זהותם, ייחוסם ומעמדם של בעלי החותם. שם הבעלים נחקק בחותם בכתב ראי כדי שיהיה קריא אחרי הטבעתו בחומר. הרבה פעמים הם שובצו בטבעת שנשאו איתם בעליהם. החותמות שימשו לחתימה על מסמכים, כדי להעניק להם תוקף משפטי. ראו המסופר בבר׳ לח 18 על תמר שתבעה מיהודה את חותמו, את המסופר במל״א כא 8 על איזבל שכתבה ספרים  בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ, את הכתוב במגילת אסתר על המסמכים שנחתמו בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ (ג 12; ח 8, 10), ואת הכתוב בספר דניאל וְחַתְמַהּ מַלְכָּא בְּעִזְקְתֵהּ וּבְעִזְקָת רַבְרְבָנוֹהִי (ו 18).

חותם עליהנה, לצד פסלון אישה מתק' בית ראשון אשר סימל פריון, ונחשף  גם הוא בחניון גבעתי.

צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

שם האשה בחותם מעיר דוד - עליהנה - אינו מתועד במקרא. האם יש לו זיקה לשם ״עלי״, הידוע כשמו של כהן שילה הנזכר בשמ״א א-ד? ״עלי״ (=עליון) הוא שם תאופורי מקוצר. השם "עליא[ל" (=האל עליון) ידוע מהאוסטרקון העמוני מס׳ 7 מתל אל-מזאר שבעמק הירדן. בכתב שבחותם ניכר דמיון לכתבם של חותמות עמוניים. אפשר שזה מאותת על מוצאו העמוני של מגלף החותם ואולי גם על מוצאה מעבר הירדן של בעלת החותם. 

שם הגבר, המופיע בחותם השני - סעריהו - ידוע מחרס מס׳ 31 מערד (׳נריהו בן סעריהו׳), ומשמעו: ה' מתגלה בסערה.‏ וַיהוָה עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה... וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן (זכ׳ ט 14). וראו גם יחז׳ א 4; איוב לח 1; מ 6 והצירוף סַעֲרַת יְהוָה ביר׳ כג 19; ל 23. 

חותם של אשה הוא דבר נדיר, ומעיד על מעמדה הרם. ד״ר מיכאל אוחנה אומר: ״יש מספר קטן מאוד של חותמות של נשים מתקופת בית ראשון. מהמאה השביעית לפנה״ס: אחתמלך אשת ישע; אלשגב בת אלשמע; מנחמת אשת גדמלך. ומהמאה השישית לפנה״ס: אדתא אשת פשחור, ויש עוד. ראו מ׳ הלצר ומ׳ אוחנה, מסורת השמות העבריים החוץ-מקראיים מתקופת בית ראשון עד חתימת התלמוד, [מחקרים בתולדות עם ישראל וארץ ישראל : סדרה מונוגרפית; כרך ב], חיפה תשל״ח״. 
בעלת החותם שנמצא בעיר דוד - עליהנה בת גאל - מיוחסת כאן לאביה, ולא לבעלה, ללמד על ייחוסה הנכבד של משפחת המוצא שלה. דמותה של אשה מצליחה רמת דרג משתקפת במזמור ״אשת חיל״ החותם את ספר משלי. זו אשת עסקים פעלתנית הרוכשת, בין השאר, שדה וכרם. דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ. הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ… זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נְטַע [נָטְעָה] כָּרֶם (משלי לא 16-13). 

קיר המבנה מתק' בית ראשון, שבתוכו נמצאו החותמות. 

 יתכן שפעל כאן מרכז מנהלי בתק' בית ראשון