עדנה מיטווך-מלר, משוררת עורכת, מתרגמת
תַּפּוּחַ נָתְנָה חַוָּה לְאָדָם
 |
בַּלַּיְלָה, בַּחֹשֶׁךְ, מֵעֵץ הַגָּן,
נָגַס וְרָוֶה וְנָמוֹג וְנִרְדַּם
בָּרֶטֶט הַהוּא הַטּוֹב וְהַחַם.
אֲבָל אֱלֹהִים אָטוּם לְלִבָּם,
קָצַף וְרָגַז וְהֵטִיחַ אָשָׁם
וּמִגַּן עֶדְנוֹ בִּמְהִירוּת גֵּרְשָׁם.
מֵאָז רוֹקַחַת חַוָּה לְאָדָם
רָזֵי אַהֲבָה מִתַּבְלִינֵי הַיָּם
וְהוּא לְתֻמּוֹ רָוָה וְנִרְדַּם
וּשְׁנֵיהֶם לֹא אוֹמְדִים אֶת מְחִיר הַדָּם.
וּפָשׁוּט הַסִּפּוּר
וְצָלוּל כַּאֲגַם
וּמֵאָז גַּן הָעֵדֶן
נִשְׁלַם וְלֹא תָּם.
מתוך "בשם האהבה" בהוצאת בת קול, 2000, עמוד 44. מתפרסם כאן באדיבות המשוררת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.