שַׂמְתָּ לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
מְטַפֶּלֶת בְּבֵן אַחֵר
שֶׁנָּתַן לָהּ בְּאַקְרָאִי
הַיֶּלֶד שָׂמַח, מִנַּגָּן וְאוֹהֵב.
מִי הָיֹה מֵאָמִין שֶׁיֶּלֶד כָּזֶה
יָכֹל לִהְיוֹת גַּם פָּגוּם
לִפְעָמִים.
"צָרִיךְ לִנְבֹּר בְּחָטָאִים"
אָמְרוּ הַחֲכָמִים,
"לַתֶּקֶן וּלְמָרָק אֵת הַמַּעֲשִׂים הַיְּשֵׁנִים"
"זוֹ הַזְמָנָה לִתְשׁוּבָה"
אָמְרוּ הָרַבָּנִים,
בְּבֵרְכָם אֶת הַיֶּלֶד וְהַאִם הַנִּפְעָמִים.
"זֶה קוֹרֶה בַּמִּשְׁפָּחוֹת הַטּוֹבוֹת בְּיוֹתֵר"
אָמְרוּ הַשְּׁכֵנִים,
"אוּלַי אַחַת לְמֵאָה, אוֹ אֶלֶף יָמִים"
"זֶה לֹא זֶה, זֶה דְּבַר-מָה אַחֵר"
אָמְרוּ הַמְּקַוִּים הַמַּאֲמִינִים,
"דְּבַר-מָה שֶׁיַּחֲלֹף בְּרַבּוֹת הַיָּמִים".
לֹא לַיֶּלֶד הַזֶּה הִתְפַּלְּלָה חַנָּה בְּשִׁילֹה
כְּשֶׁרַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא נִשְׁמַע
וְעֵלִי הַכֹּהֵן מִשְׁתַּהֶה: שִׁכּוֹרָה!
לֹא לָזֶה יָדַע אוֹתָהּ אֶלְקָנָה
בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה.
וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל גָּדַל כְּנָזִיר
עַל רֹאשׁוֹ לֹא עוֹלֶה הַמּוֹרָה.
מִי הָיָה מַאֲמִין כִּי בִּרְבוֹת הַיָּמִים
יִשָּׂא לוֹ אִשָּׁה, יוֹלִיד גַּם בָּנִים,
יוֹלִיךְ אֶת הָעָם, יַמְלִיךְ מְלָכִים,
עַמּוּד אֵשׁ וְעָשָׁן לְכָל הַנְּבוֹכִים.
גַּם מִשֶּׁזָּקַן וּבָא בַּיָּמִים
וְחַנָּה כְּבָר הִגִּיעָה לִמְנוּחַת עוֹלָמִים,
וְהִתְאַבְּלָה מִגַּן-עֵדֶן עַל בְּנָהּ הָאֶחָד
שֶׁלֹּא לָהּ וְלֹא לְבֵיתוֹ נוֹעַד,
רַק לָעָם, לַמַּלְאָךְ וְלִדְבַר אֱלֹהִים.
וּשְׁמוּאֵל הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל
וְגַם שָׁאוּל, סָרָה רוּחוֹ בִּרְבוֹת הַיָּמִים
וְדָוִד מְנַגֵּן לְפָנָיו בַּנֵּבֶל
בְּאַהֲבָה רַבָּה וּבְרַחֲמִים.
הַשְּׁאָר כָּתוּב מְפֹרָשׁוֹת בַּכְּתוּבִים
וְחוֹזֵר חָלִילָה כְּמִנְהַג הַיָּמִים.
מתוך הספר "תיקון לפני חצות" הוצאת בת קול, 2002, עמודים 81-80. מתפרסם כאן באדיבות המשוררת.
המשוררת היא חברת הועד המנהל של אגודת הסופרים העבריים.
המשוררת היא חברת הועד המנהל של אגודת הסופרים העבריים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.