יום שלישי, 1 במרץ 2016

בין שני מלכים: סיפורים כפולים בספר שמואל - פרק הסיכום והמסקנות

ישראל כץ, בין שני מלכים: סיפורים כפולים בספר שמואל, הוצאת רסלינג, חולון 2015

רסלינג
ספר זה, המתמקד בסיפורים הכפולים בספר שמואל, שם לו למטרה לעמוד על פשר התופעה ולנסות להבין אם זו מבוססת על חוקיות כלשהי.
כפי שציינתי במבוא, סיפורים כפולים הם סיפורים הדומים זה לזה בקווי העלילה בלשון ובסיטואציות, ולעתים קרובות כופלים גם בזהות הדמויות, ומבליטים באמצעות דמיון הפרטים את השוני ביניהם. ואכן, בספר שמואל נמצאה שורה של סיפורים כפולים, חלקם אף משולשים ומרובעים. במבוא נסקרו ניסיונות החוקרים להסביר את התופעה והסיבות להיווצרותה, שרובם לא נתנו הסברים המניחים את הדעת. ספר זה יצא מההנחה שמוצא כפל הסיפורים (או שילושם וריבועם) בספר שמואל הוא בסיפור אחד, וכפילותם או ריבוים הוא תוצאה של תהליך פרשני מגמתי. הדמיון בין שני הסיפורים הוא האמצעי, והוא מביא את הקורא להשוואה בין הסיפורים.
השוני בין הסיפורים הוא העיקר. השוני הוא נושא המסר או המגמה של הסופר-העורך, ולפיכך הוא המטרה. הקריטריון המרכזי לזיהוי סיפורים כפולים, היינו סיפור נכפל וסיפור כופל, מלבד קווי הדמיון והשוני המובחנים, הוא השוני במסר הסיפור, הביטוי להתמודדות עם מסר הסיפור המקורי, כגון: אם הסיפור השני, הכופל, משחיר את הדמות המרכזית שבסיפור הראשון או משפר ומשדרג דמות זו, משמע לפנינו סיפור כופל.
דיאלוג או התכתבות בין הסיפורים הכפולים הם מסימני היסוד של התופעה, למשל: בפרק כ"ד 12 דוד אומר: "[...] כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך"; בפרק כ"ו אומר שאול: "חטאתי שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד" (פס' 21). בפרק כ"ד אומר שאול לדוד: "[...] צדיק אתה ממני [...]" (פס' 18); בפרק כ"ו "עונה" לו דוד: "וה' ישיב לאיש את צדקתו ואת אמונתו [...]" (פס' 23).
מחבר פרק י"א אשר שילב את הכתוב י' 27 בסיום הסיפור י' 22–26, יצר על ידי כך דיאלוג בין הסיפורים הללו: בני הבליעל טוענים: "[...] מה ישענו זה [...]" (י' 27) ובזים לשאול. בסיפור הכופל בפרק י"א שאול מתייחס לכך ומדבר על ישועה: "[...] כי היום עשה ה' תשועה בישראל" (י"א 13). אמנם שאול הביא את הישועה, אך הוא מצטנע ומייחס את הישועה לה'. י"א 13 הוא תשובה לסיפור י' 27 א'. בני הבליעל מפקפקים ביכולת שאול להושיע (שמ"א י' 27) ופרק י"א מתייחס לטענה זו ומציין שאכן נעשתה ישועה.
שאלה חשובה הנשאלת בכל מקרה ומקרה היא מהו כיוון ההתפתחות, כלומר איזה סיפור מבין השניים מאוחר לרעהו, איזה סיפור מודע לסיפור שלפניו ומתמודד עמו. המחקר בדק ומצא את הכיוון ואת היחס הכרונולוגי היחסי בין הסיפורים הכפולים. פרקי העבודה חשפו אפוא בסיפורים הנדונים מניעים פולמוסיים. הסיפור הכופל הוא ביטוי לפולמוס סמוי ותחליף להשמטת סיפור שהיא, בדרך כלל, בלתי אפשרית במקרא. הסופרים-העורכים מצפים שהקורא יבחין ביחס בין הסיפורים בשל הדמיון, ובעזרת השינויים יפרש את הנאמר בסיפור הראשון (הנכפל), לאור השוני בסיפור השני (הכופל), ויקרא את הסיפור הראשון באור חדש. הסיפורים הכפולים בספר שמואל קשורים כולם למערכת היחסים שבין שאול ודוד, בין בית שאול לבית דוד, ובמילים אחרות, נחשפו סיפורים פרו-שאוליים ואנטי-שאוליים, פרו-דווידיים ואנטי-דווידיים. סיפורים אנטי-שאוליים "זכו" לסיפור כופל שבא לעמעם את השלילה על ידי תיאור חיובי של שאול, כגון הסיפור השולל את שאול, בחירת שאול בגורל (שמ"א י' 17–21), שהביא את הקורא להיזכר בפרשת עכן הפושע, שאותר גם הוא באמצעות גורל (יהו' ז' 16–26); לעומתו הוצב סיפור המתאר את בחירת שאול על ידי ה' ובאישור העם (שמ"א י' 22–27). דוגמה לסיפור המציג את דוד באור שלילי: בואו של דוד אל אכיש מלך גת והתחזותו למשוגע (שמ"א כ"א 11–16); לעומתו הוצב המעשה בדוד הבא אל אכיש בראש מורם בלוויית גדוד ובלוויית נשותיו ומוכיח שאין בכוונתו לבגוד באדוניו (שמ"א כ"ז 1–12, כ"ח 1–2, כ"ט 1–11). הסיפור הנכפל זוכה בסיפור כופל, המשדרג את דמותו של דוד. בעיקר בולט המאמץ להרחיק באמצעות הסיפורים הכפולים כל ביקורת מדוד ולהבליט את לגיטימיות עלייתו למלכות בישראל. רוב הסיפורים מבטאים את הפולמוס באופן סמוי או מרומז. יש וסיפור כפול אינו נכתב מתוך פולמוס אלא דווקא כדי להעמיק את מסר הסיפור המקורי ולחזקו (כגון סיפור שמ"א כ"ו המבסס את העולה בסיפור שבפרק כ"ד, שדוד אינו מוכן לפגוע במשיח ה').
ליחס בין סיפורים כפולים שני פנים: הסיפור הכופל משקף אירוע שונה מהאירוע של הסיפור הנכפל, כגון הקשר הפתגם "הגם שאול בנביאים" (שמ"א י' 10–12; שמ"א י"ט 20–24), וכן סיפור דוד בחצר אכיש מלך גת (שמ"א כ"א 11–16; כ"ז 1–12, כ"ח 1–2, כ"ט 3–11). כיוון שמדובר בשני אירועים שונים, אין חשש לסתירה בין הסיפורים הללו. לעומת זאת, סיפור מות שאול הוא אירוע אחד, והגרסאות השונות לאירוע יוצרות סתירות שתובעות את הסברן ויישובן. 
יש לציין שמבין השיטין מבצבצות בספר שמואל עדויות הרומזות לכך שדוד לא היה "טלית שכולה תכלת", ושיש שראו בו קושר ובוגד באדוניו הלגיטימי, שאול. עדויות אלה מעוררות אותנו לגלות מתח – האם דוד בגד בשאול ובישראל, או נשאר נאמן להם? המתח מצוי בגוף הסיפורים, כגון: 
א. הקמת גדוד עצמאי המורכב מאנשים החיים מחוץ לחברה ולחוק (שמ"א כ"ג 13, כ"ה 13, כ"ז 1–2, כ"ז 9, ל' 10 ועוד). 
ב. יהונתן מכונה על ידי אביו "בן נעות המרדות" (כ' 30) בגלל תמיכתו בדוד. 
ג. שאול מאשים את אחימלך כהן נב בתמיכה בדוד המורד (כ"ב 12–13). 
ד. דוד הוא מורד במלכות בעיני נבל (כ"ה 10). 
ה. הנער העמלקי בטוח שישמח את דוד אם ידווח לו שהוא הרג את שאול, ויגיש לו את סמלי המלכות (שמ"ב א' 2–10). 
ו. רכב ובענה הורגים את איש בשת בנו של יהונתן, ומאמינים שפעולתם היא לרצון דוד, ושהם יזכו לגמול (שמ"ב ד' 4–12). 
ז. בעיני שמעי בן גרא, דוד הוא רוצח שופך דם (שמ"ב ט"ז 5–8). 
ח. דוד מצטרף לאויב הפלשתי. בעיני אכיש מלך גת אכן דוד ראוי לאמון כי הוא בוגד בשאול (כ"ז 5, 12). 
כל הסיפורים הכפולים על התנהגותו ההוגנת של דוד והמכבדת את שאול משיח ה' הם סיפורים אפולוגטיים הבאים להכחיש חשדות אלה (ראו פרקים ג', ה' לעיל). הספר חשף אמצעים ותכסיסים ספרותיים אשר באמצעותם נוצרו הסיפורים הכפולים. האמצעים הללו שירתו את מגמות הסופרים-העורכים, בין שהיו פרו-שאוליים ובין שהיו פרו-דווידיים.



אין תגובות:

פרסום תגובה