יום ראשון, 5 בפברואר 2017

שלחו נא את זאת מעלי החוצה: שיר על אמנון ותמר


וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ. וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר־לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי. וַתֹּאמֶר לוֹ אַל־אוֹדֹת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת מֵאַחֶרֶת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָ עִמִּי לְשַׁלְּחֵנִי וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ לָהּ. וַיִּקְרָא אֶת־נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ וַיֹּאמֶר שִׁלְחוּ־נָא אֶת־זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ! (שמ״ב יג 17-14)



שולה ברנע, אמנון ותמר

זַכָּה הָיִיתִי אַף תַּמָּה,
בְּתוּלָה וְאַף טְהוֹרָה,
עֵת לְחַדְרי בָּא אָחִי
וּבְלִבּוֹ כַּוָּנָה בְּזוּיָה,
בְּעָלַנִי בְּעַל כָּרְחִי,
כְּשֵׂיָה שְׁחָטַנִי,
פְּצוּעָה הֱנִיחַנִי,
וְרוּחוֹ מַצְהִילָה.

אין תגובות:

פרסום תגובה