אשרה דואק, מורה למדעים בבית הספר הפתוח בחיפה
פרופ׳ עדנה אפק, משוררת ואשת חינוך
אני מורה למדעים בבית הספר הפתוח בחיפה. בשנים הראשונות להיותי מורה, חקרתי שיטות לימוד שונות, ובין היתר, הגעתי לבית המדרש אלול בירושלים. למדתי שם שנתיים, משמעותיות, ומרתקות, שלימדו אותי דברים רבים, בין היתר לשמוח בטקסט, לנתח אותו, ולדון בו באופן פורה עם אנשים אחרים. התנ"ך הוא אחת מאהבותי עוד מגיל צעיר, ועם השנים, כשחיפשתי גיוון, התחלתי ללמד גם תנ"ך בבית הספר. זו השנה השלישית שאני מלמדת תנ"ך את הכיתה, היום כיתה ט'.
ייחודו של בית הספר, ואופי הלימוד בו, מכתיב הכרות אישית ומעמיקה ביני לבין תלמידי, ותמיד אני מחפשת הזדמנויות להעמקת הלימוד האישי והמשמעותי, גם במדעים, וגם בתנ"ך. כל תחום והשמחות שהוא מזמן.
לימודי התנ"ך שלנו מתרכזים בקריאה של הטקסט, וניסיון לתת בו משמעויות אישיות. לפעמים לנסות להתחקות אחר מחשבותיהן ומניעיהן של הדמויות. רגשות, תרבות, מוסכמות, וכמובן השוואה אלינו, לעולמנו ולמה שבעינינו נכון או לא נכון. מכאן ניתן להבין שאנו מאוד חופשיים בפרשנויות, אך כמובן גם נעזרים בפרשנויות של קודמינו החכמים.
במהלך השנה נתקלתי ביוזמה של מפמ"ר לימודי התנ"ך שנקראת ״תורה נביאים וכותבים״. זוהי תוכנית שמטרתה לקרב את התלמידים למקרא. ״תלמידי בתי הספר בכיתות ה’ - י"ב, יציגו סיפורים ומצבים מהתנ"ך בדרך יצירתית, כגון: סיפור, מאמר, פרשנות, שיר״. חלק מהיצירות תשלחנה לתחרות מחוזית. מתוקף אופיו של בית הספר, אנחנו רחוקים מתחרויות ומכל פעילות המשווה בין הלומדים, (אין אצלינו מבחנים או ציונים), אבל מאחר שהיוזמה נראתה לי מוצלחת, הצעתי אותו לתלמידי כפרוייקט אישי. הצגתי בפניהם את הקריטריונים שהתפרסמו, והזמנתי אותם להענות להם.
התלמידים גילו יצירתיות רבה וקיבלתי עבודות מפעימות. והנה כמה דוגמאות:
עבודה על רחב: תיאור מודרני מנקודת מבט פמיניסטית, של סיפורה של רחב. העבודה נשענת בברור על הכתוב בספר יהושע, אך גם מרחיבה ומספקת את נקודת המבט של רחב כאישה.
העבודה ״מחכים לגלים״: תיאור היוצא מעולמו הפנימי של בחור חובב גלישה, המתאר את מחשבותיו על סיפור המבול, בעודו נמצא על גלשן, בלב ים. העבודה פילוסופית ומשלבת מחשבות על טיבם של הטוב והרע מנקודת מבט אישית מאוד.
השיר ״שבעה ימים״: מופת של תמצות. מעבד את מעשה הבריאה, במילים ספורות, ובמבט אקולוגי ואופטימי.
השיר ״החלטת אברהם״: מתאר את סיפור שילוחו של ישמעאל, משלוש נקודות מבט שונות. הכותבת הצליחה לתאר במילים ספורות את העולם הפנימי של כל אחת מהדמויות ולתאר את ההתלבטות והכאב שמלווה את ההחלטה שעליה לקבל. אהבתי את הרוח הפייסנית, בניגוד לרוח השורה ברחוב הישראלי...
בעוד אנו מתפעמים מהיצירות, ואני שוקלת איך ולאן אפשר להמשיך ולעבוד, פגשתי שוב, אחרי שנים רבות את עדנה אפק, שהעניקה לי את ספר השירים שלה "אבא קיפל את הים". קראתי בו בסקרנות ושמחה גדולה, וקראתי את שירי התנ"ך שלה. אמרתי בליבי שיש כאן הזדמנות להפגיש את תלמידי שהתנסו במעט יצירה עצמאית, עם יוצרת, שגם יכולה לשוחח על יצירתה, ותוכל לתווך בין תהליך היצירה והמעבר מתחושות ופרשנות אישית, לבין היצירות העומדות בפני עצמן. הזמנתי על כן את עדנה אפק להגיע לבית הספר ולשוחח עם התלמידים.
פרופ׳ עדנה אפק, ללמוד תנך בכיתה ט אצל אשרה דואק
את אשרה פגשתי לפני למעלה מעשרים שנה. באותם ימים הייתי יועצת אקדמית בבית ספר "אלון" בקריית ענבים, שם יישמתי את תכניתי "הקשר הרב- דורי". בתכנית הזאת ילדים מלמדים קשישים את מיומנויות המחשב והאינטרנט ובתמורה שומעים פרק מסיפור החיים שלהם. יחד סורקים אלבומים, מאזינים למוסיקה וכותבים יחד את הסיפור ןמעלים אותו לאינטרנט. אשרה, המורה למדעים, כיכבה בין המורות המובילות את התכנית ואת עבודתה הערכתי מאד.
שנים עברו. לא הייתי בקשר עם אשרה. התגלגלתי בין ירושלים לקליפורניה ואשרה עברה לחיפה. ושוב גלגלו אותי חיי, והפעם לחיפה. הקשר התחדש. והפעם קשר חברי. הענקתי לאשרה את ספר שירי "אבא קיפל את הים”. התברר לי שאשרה מלמדת תנ"ך ומדעים בביה"ס הפתוח, בנווה שאנן, בחיפה. אשרה קראה את השירים והתרגשה בעיקר מאלה העוסקים או מפרשים פירוש אישי את הכתוב במקרא. לשמחתי, היא החליטה לשתף אותי בדרך המיוחדת שהיא מלמדת תנ"ך בכיתה ט בבית ספרה.
אשרה הזמינה אותי לקרוא כמה מעבודות תלמידיה בעקבות לימוד התנ”ך: הקשת בענן ,זאת קשת הברית עם נח, בגלישה על גלים. סיפורי הבריאה, קין והבל, ורחב הזונה - הפעם בראיייה פמיניסטית [כן, זאת ולא מוכרת מזונות] - זכו לאינטרפרטציה חדשה. אגב, התלמידה שכתבה את מחשבותיה בעקבות סיפורה של רחב זכתה בתחרות הכתיבה בעקבות התנ"ך במחוז חיפה וסיפורה נשלח לתחרות הארצית.
מלאות התפעלות [שתינו] הזמינה אותי אשרה לביקור בכיתתה להקראת שירי העוסקים במקרא בפני תלמידיה. חששתי. מלאת מוראות "ענייני משמעת", צחקוקי ילדים, הסתכלות עוינת ומלגלגת על ה"זקנה" שבאה לשהות במחיצתם ואפילו אדישות, פחדתי להיענות. אבל… כדבורה אשת לפידות אזרתי עוז, ולחלק "הברקי" שבי קראתי: "קומי וצאי למשימה."
אחרי שתעיתי וטעיתי כמנהגי בדרך [הוויז וגוגל לא עזרו] הגעתי.
בהנחייתה של אשרה קראתי שירים אחדים. למשל,
תפוח אחד
לשלשה:
לנחש,
לָאישה
וּלְאישהּ.
אכלה האישה
ונתנה לאישה
וגוֹרשָה, וְגוֹרש
ומי את גן העדן יָרַש?
כמובן,
הנחש.
שירים נוספים קראתי, וביניהם גם את שירי על איוב,
איש היה בארץ עוץ
איש ישר תמים, חרוץ
ואלהים ברך אותו בכל
כי אלהים הוא כל יכול
והשטן כולו עולץ
עיגול סימן וגם ירה בחץ
לאל שגם אותו ברא
הציע בוא נטיל כאן קוביה
ואלהים קלות מושפע
זרק
בלי שום בעייה
אז אלהים הטוב
הכל יכול
הושיט ידו
ומאיוב
גזל הכל...
ורק אשתו שכולת בנים
לאהלים גבולות רק היא תשים:
ברך אותו איוב, ברך ומות.
תזכור איוב
למות זאת זכות.
אבל איוב תקוע בשלו
אחד האל ואין בלתו.
והוא חוזר ושוב אומר
תודה לך
תמיד האל
את הסיפר הזה בשינויים-
הסוף נתפר ברבות ימים-
ובו האל הטוב והמיטיב
עושה שוב טוב
אחרי שכה הכאיב
.......................................
אחר-כך התנהל דיון ער: התלמידים השתתפו, העלו רעיונות מעניינים ודנו בדברים. כספן מומחה, נווטה אשרה את השיחה. לא היו אמירות מסוג “נכון" / "לא נכון". הרעיונות השונים נדונו בכובד ראש. למדתי דברים חדשים. אחד התלמידים הציע שכדי להתנער מהרע אלהים איחסן את הרע בעץ הדעת "טוב ורע”. איזה יופי של רעיון. הנה לנו המחשב הראשון שמכיל את כל הדאטה של העולם. אוסיף שאותו תלמיד זכה בחידון התנ"ך המחוזי, ועכשיו לומד לקראת השלב הארצי.
השיעור נגמר והתלמידים נשארו ישובים. רציתי להישאר, אבל ללימודים יש לו"ז משלהם.
יצאתי נרגשת ונשכרת.
חבל שאותי לא לימדו כך.
מפעים
השבמחק