יום שלישי, 31 במרץ 2020

מפתח הזהב לפענוח סיפור או שירה במקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


הנה רשימה של הבטים שמומלץ לתת עליהם את הדעת לצורך פיענוח סיפור מקראי ו/או שירה מקראית:

1.   מבנה היצירה בשלמותה - עיצוב וארגון. 
תיחום היחידה הספרותית. האם ניתן לגלות בה תבנית-על המגדירה את גבולותיה על פי התוכן, שימושי לשון מיוחדים או סמנים צורניים כגון נוסחאות פתיחה / סיום, מסגרת (הסיום ממין הפתיחה), פזמון חוזר, סימטריות מילוליות, מבנה קונצנטרי (כיאסטי).
2.    הרכבה הפנימי של היצירה והיחס שבין חלקיה.
קשרים מילוליים / תוכניים / אסוציאטיביים / צורניים בין החלקים השונים. 
3.    תופעות צורניות כגון תקבולת הצלעות לסוגיה או תבניות מספריות.
4.   המשקל והקצב. אורך המשפטים (ארוכים או קצרים במיוחד). 
5.   הרובד המוסיקלי של השפה: אונומטופיאה, מצלולים, לשון נופל על לשון, אליטרציה. 
6.   מילים מנחות, מוטיבים חוזרים
7.    תחבולות ספרותיות: הגזמה, דימוי, ייתור, משל, פתגם, הדרגה, אנפורה, אפיפורה, חזרות (מדוייקות או עם שינויים), ניגודים, פערים ודילוגים.
8.    תופעות מיוחדות באוצר המילים כגון מילים יחידאיות, נדירות, פיוטיות, ארכאיות.
9.   זיהוי הדוברים ביצירה וכינוייהם (אם אין - מדוע אין).
10. השימוש בגופים (דובר, נוכח, נסתר) ביחיד או ברבים. 
11. הדמויות ביצירה: כינוייהן, סדר הופעתן, תיאור ישיר ועקיף של תכונותיהן, האם יש שימוש בדיבור ישיר או בדיבור עקיף, דמות עגולה (מתפתחת), דמות שטוחה.   
12. עיצוב הזמן: זמן הסיפר והזמן המסופר, מונחים לציון הזמן (למשל, ׳ויהי בעת ההיא׳, כך וכך ימים או שנים), כיווץ וריווח הזמן, רצף הזמן: רצף כרונולוגי לינארי/  הבטה לאחור (אנלפסיס, פלשבק, רטרוספקציה) / הטרמה (פרולפסיס, מעתק אל העתיד) / בו-זמניות (סימולטניות, סינכרוניזציה).
13. עיצוב המרחב: זיהוי המרחב, פרטיו, שינויים במקום ההתרחשות.
14. זיקות לכתובים אחרים במקרא או מחוצה לו (תרגומים עתיקים, מגילות מדבר יהודה, כתובות מזרח קדמוניות וכו׳). קווי דמיון ושוני. מה מקורי, מה משני. האם הזיקות פולמוסיות?
15. ארכאולוגיה. זיקות לשרידי התרבות החומרית. 
16. רכיבים שאינם משתלבים ביצירה בצורה אורגנית. תוספות/עיבודים (מה משמעות היצירה המקורית ומה מגמת התוספות או השינויים שבאו בה), שיבושי נוסח (ממה נבעו והצעות תיקון מנומקות).
17. קריאות שונות בעדי נוסח אחרים. מה טעמן.




2 comments:

  1. זה נראה סיכום אן יותר נכון ראשי פרקים של איפיוני הסיפורת המקראית אם מישהו מתעניין בזה ורוצה להעמיק מעבר לפני השטח זה מדריך מצוין.

    השבמחק
  2. אני מתייחס לנושא המאמר של דר' לאה מזור "מפתח הזהב לפענוח טקסט מקראי" בפרק השלישי של ספרי שלקראת הוצאתו לאור- "היווצרות עם ישראל על פי המקרא-השתקפות התנ"ך במדינת ישראל,המדינה היהודית והדמוקרטית".
    כך אני כותב בפרק השלישי וגם מסיים
    את הפרק "הבנת המקרא הנו גם התנ״ך שלי, התנ״ך שלו, התנ״ך שלה, התנ״ך שלנו":
    "בפרק זה ברצוני להסביר ולהאיר את אופן קריאתי בתנ״ך, את מפת הדרכים שלי בשבילי המקרא וספר הספרים, וכיצד אני מנסה לגלות, לחשוף ולפענח את מכמניו גם בעזרת תמרורי הדרך שבו...הבנתי את התנ״ך, כמו פירושיי והגיגיי, הנם תולדה של הסתכלות בכתוב עצמו בעיניי שלי הקורא, תוך שימוש בכלים ואמצעים ספרותיים הנמצאים בו, שחלקם צריר לחפש ולחשוף, כי התנ״ך מגלה טפח ומכסה טפחיים, והנם חלק אינטגרלי של הכתוב. במילים אחרות ונוספות:
    "... מגמת הסיפור 'נסתרת' או 'מוצפנת'... ועל הקורא לדלות אותה לאור האמצעים הספרותיים שפזורים לאורך היצירה ורומזים למשמעותה.
    ...יש לבסס קריאה שהיא בראש וראשונה 'היעתרות' של הקורא לטקסט... יש לתת לטקסט להוביל את ריקוד הקריאה...
    מעקב אחר האמצעים הספרותיים השונים אמור להוביל את הקורא להבנת מוסר ההשכל של הסיפור... המשמעות שלו."
    (גרוסמן יונתן, גלוי ומוצפן - על כמה מדרכי העיצוב של הסיפור המקראי, עמודים 32,12,10, ספריית הילל בן חיים והוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת מכללת הרצוג-תבונות, 2015)...

    גדולתו של התנ״ך בהיותו יצירה אינטראקטיבית לדורי דורות.
    גדולתו של התנ״ך שלא נס לחו והוא נשאר במלוא הדרו מדור לדור.
    גדולתה של היהדות ששמרה על עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה.
    גדולתם של חגי ישראל ואירועים לאומיים אחרים בהיותם מאגדים את שבטי ישראל לאגודה אחת.
    תורת ישראל תוכל להיות תורת חיים, רק אם נושאי דגלה יתאימו את ערכיה ומסריה להוויה התקופתית העכשווית, בכל עת ועת, תוך השענות על עברה העשיר והבנתה לאורך ההיסטוריה, והסתכלות לעתיד.
    גדולתו של התנ"ך שכל פירוש והבנה הנם אבן ולבנה ביצירה האלמותית של המקרא.
    גדולתו של ספר הספרים בהיותו -
    התנ״ך שלי, התנ״ך שלו, התנ״ך שלה, התנ״ך שלנו - ספר הספרים של כולנו."

    בעיניי פענוח טקסט מקראי אינו עניין של מתכון מטבח, אלא קודם לכל הבנה גם ריגשית וגם קוגניטיבית, תוך שמוש באמצעים שספר הספרים מעניק לנו מתוכו ומקרבו.
    כשם שבעיניי "כל פירוש והבנה הנם אבן ולבנה ביצירה האלמותית של המקרא", כך אני מבין גם מדבריה של דר' לאה מזור מרחיביי הדעת, כי כל פירוש והבנה של הטקסט המקראי הנו גם תולדה של אופן השימוש המאד סובייקטיבי של הקורא, בכלים המאד מלומדים ומלמדים, שדר' לאה מזור פירטה במאמרה שלמעלה.

    השבמחק