יום שני, 23 במרץ 2020

על כלניות ונטעי נעמנים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


מרבדים מרהיבים של כלניות מכסים בחודש אדר (מרץ) את שדות הארץ מהצפון ועד הנגב. הכלניות הן  צמחים ממשפחת הנוריתיים. שמה המדעי של הכלנית הוא Anemone coronaria הלכסיקוגרפים הסוריים רשמו כי הצמח הקרוי ביוונית אמנמונה קרוי בסורית כלוניתא = הכלה הקטנה. 'כלנית' היא הצורה העברית של 'כלוניתא'. השם ניתן לצמח משום צורתו הנאה. ולגבי קורונריה (כתר, עטרה), כנראה משום שנהגו לעטר בזרי כלניות את מזבחה של אפרודיטה.

בתלמוד (בבלי, פסחים, דף לה ע“א) נזכרת ה"כלוניתא" (כלנית? פרג?). ונהוג לזהותה עם ה“נעמנים“ שנזכרים בנבואת ישעיהו. שימו לב לדמיון הצליל בין ״נעמנים״ לבין Anemone.
ישעיהו הוכיח את העם על שכחת ה‘ ומנבא לו עונש נורא - אדמותיו החקלאיות תעזבנה ותהפכנה לשדות בור שיימלאו צמחי בר. הכרמים המשובחים ימלאו ׳שמיר ושית׳ (ה 6; ז 23-25) וישראל יטע כביכול נַעֲמָנִים ויזרע זְמֹרַת זָר (שימו לב למצלולים): "עַל־כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים // וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ" (ישעיה יז 10). השדות המלאים צמחי בר: שמיר ושית, נעמנים וזמורת זר, הם מעין צילום עתידני של הארץ העזובה והנטושה. מקום ש״עָרֵי מָעֻזּוֹ״ יהיו ״כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר״ (שם, פס׳ 9). זה העונש שיבוא על ישראל על בחירתו לעבוד אלהים אחרים ולהקים להם מזבחות. ״נעמנים״ היא מילה יחידאית במקרא. ראב“ע פירש אותה: "כמשמעו בלשון קדר, והוא צמח שיצמח מהרה”. בערבית נקרא הצמח שקאא'ק א-נעמאן = פצעי נעמן, כאילו צמחו הכלניות מדמו של האל נעמן (=תמוז, אדוניס). האם יש כאן הד לפולחן התמוז הנזכר בנבואת יחזקאל: ״וַיָּבֵא אֹתִי אֶל־פֶּתַח שַׁעַר בֵּית־יְהוָה אֲשֶׁר אֶל־הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה־שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת־הַתַּמּוּז״ (ח 14)?  
מילת ״תמוז״ היא הצורה העברית והארמית של Dumuzi, אל הרועים השומרי, שנחשב גם לאל הצמחייה, ונודע לו תפקיד משמעותי בפולחן הפריון, ״נישואי הקודש״, יחד עם אננה אשתר. בספרות השומרית מתואר דומוזי כאל שגווע, יורד לשאול, וקם לתחייה מדי שנה בשנה. נהגו לערוך לכבודו טקסי אבל בעת שהותו בשאול. למותו ייחסו את קמילת הצמחיה בקיץ. הפולחן העממי של ביכוי התמוז התקיים באלף השני ובאלף הראשון לפנה״ס. דברי יחזקאל, והקינות השומריות, מעידים שהיה זה פולחן שהיו מעורבות בו נשים. על פי המיתוס, אמו, אחותו וכלתו של תמוז ביכוהו על ירידתו לשאול .  
פולחן אלילת הפריון היה מרכיב אמוני אצל כל תרבויות המזרח הקדום. לאלילת הפריון ייחסו לרוב קשר עם אל צעיר שסימל את קמילת הצומח בעת הקיץ, וליבלובה מחדש בחורף. 
בכתוב בספר יחזקאל, וְהִנֵּה־שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת־הַתַּמּוּז (ח 14), משתקף כנראה הנוהג עתיק היומין שהיה ידוע בכל המרחב ממסופוטמיה ועד יוון לבכות את התמוז. 
האקוויולנט ל״תמוז״ בתרגום הוולגטה ליחזקאל ח 14 הוא  Adonis. לאור כל זאת ייתכן שדברי ישעיהו "עַל־כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים // וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ" (ישעיה יז 10) הם משחק פואטי מתוחכם. הנבואה, שפרחי הבר שימלאו את השדות במקום הכרמים מאיימת בשממת הארץ, והיא תבוא כעונש על עבודת האלילים, אבל הבחירה בנעמנים ובזמורה דווקא והאמירה על נטיעת ״נִטְעֵי נַעֲמָנִים וזריעת זְמֹרַת זָר״ מאותתת לנוהג האלילי שקשור לפולחן אדוניס. מכתבי אפלטון למדים על הנוהג לנטוע צמחים בעציצים לכבוד אדוניס, שנקראו ״גני אדוניס״. ״זמורת הזר״ כאן כנראה קשורה אף היא למנהג אלילי שיחזקאל מציג אותו כחלק מהתועבות של בני ישראל: ״והנם שלחים את הזמורה אל אפם״. לפי ׳תיקוני סופרים׳ נשתנה כאן הנוסח ״אפי״ כדי לשמור על כבוד ה׳. ייתכן אפוא שהיה כאן נוהג סינקרטיסטי שבו שלחו זמורה אל ״אפו״ של האל.    
בתקופת בית שני כשקיבלו עולי בבל את לוח השנה הבבלי הם קראו לחודשים בשמות הבבליים, ושמו של החודש הרביעי הוסב לשם ״תמוז״. 

נבואת הפורענות של ישעיה, "עַל־כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים // וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ" (ישעיה יז 10), הפכה למקור השראה לשמות מקומות על מפת הארץ, תוך היפוך הכוונה מרע לטוב ומפורענות לגאולה. נַעֲמָנִים הוא שם של חוה חקלאית בנפת השרון (בקטע מחלף רעננה - צומת דרור) ו׳זמורות׳ הוא שם סמלי שניתן לחוה חקלאית בנפת אשקלון.

ואיך אפשר לסיים בלי להזכיר את שירו של נתן אלתרמן, כלניות, שהלחין משה וילנסקי ושרה שושנה דמארי?
כן, הדורות באים חולפים בלי גמר
אך לכל דור יש כלניות וזמר.
אשרי האיש אם בין סופות ורעם 
פרחה הכלנית לו, לו רק פעם. 

2 comments:

  1. הַשּׁוּמֶרוֹפִילִית אשר מאוד מרוצה לראות את האיזכור למקור הַשּׁוּמֶרִי-בָּעֲלִיל של אפרודיטֵי ואדוניס שלה, הלוא הם (בִּמְקוֹרָם) אִנַנַּה ודֻמֻזִי, מבקשת גם להוסיף - בִּרשותך, לאה יקרה - גם כי יש המעירים על הנאמר בִּיחזקאל, ז, יח, "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת-הָאֵשׁ, וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק: לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים--לְמַעַן, הַכְעִסֵנִי" שבוצעה עריכה של הפסוק, כאשר בעצם דובר שם על מַלְכַּת הַשָּׁמַיִם, וגם כי אִנַנַּה הינה אדונית הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יחד, כַּנִּזכּר "בימים הרחוקים ההם" בתרגומם ועריכתם של ש. שפרה ז"ל ו-יבדל"א יעקב קליין בַּשּׁוּרוֹת: "לִגְבִירַת הַשָּׁמַיִם הַגְּדוֹלָה, לְאִנַנַּה, אֶקְרָא-נָא שָׁלוֹם! | - - - הָאֲצִילָה הַמְּמַלְאָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ בְּזֹהַר, | הָאֲצִילָה בָּאָרֶץ, גְּבִירַת כֹּל הָאֲרָצוֹת כֻּלָּן היא." [עם עובד. 1996. עמ' 495-496]. וּבסיכום: הפרחים לְדֻמֻזִי מֵאִנַנַּה

    השבמחק
  2. יצחק מאיר מעיר: ׳תלמוד, אולם שם לכאורה, מדובר במיני ממיני הדגן העשויים ללקות בחימוץ בפסח . אמנם, על פי פירושו של רש"י יתכן כי מדובר במאפה שפיזרו עליו "כלניתא" -קרי מק
    Mac' בלעז שפירושו פרג ( ראה לעזי רש"י) ואו אז, כלניתא הוא גרגירי הפרג שהופקו מן הפרח והם נושאים שמו. יתכן כי גזרו על הפרג מפני שפיזרו אות על המאפה גם כשלא היה מאפה.... במילונו של הפרופסור מרקוס יסטרוב, מציינים כי כלניתא משמע כלה קטנה, או צעירה. לשונית - קרוב, אולם אין לדעת אם אין בכך השערה אטימולוגית.׳

    השבמחק