ונשאתי את עורות גדיי העזים שהלבישה אותי אמי בחשאי

אסתי בר, משוררת

ידים

וְנָתַן לִי אֱלֹהִים יָדַיִם כְּאַרְבָּעָה גַּפַּיִם וְיוֹתֵר

שֶׁיָּצַר לְכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים וְלָכֶם וְהָיוּ אֵלֶּה כְּדֵי לְהַחְיוֹתֵנִי

וְלָלֶכֶת בִּתְמִיכַת מַקֵּל אוֹ קַבַּיִם

וּמְגִנִּים הֵם עַל שַׁדַּי , שֶׁדַּי אִישָּׁה יָפָה כְּאַחַת הָאָדָם

וְחִזַּקְתִּי אוֹתָם הַשְׁכֵּם וְעֶרֶב וּלְפָטָתִי בָּהֶם כָּל עַמּוּד

שֶׁל מִלִּים בְּזוּיוֹת אוֹ חוֹדְרָנִיּוֹת הַמְּבַקְּשׁוֹת לְהַפִּילֵנִי

וְלֹא יָכְלוּ הֵמָּה וְשָׁבַרְתִּי כָּל חוֹמָה לְקַבְּלָנֵי בְּחֵיק בְּנֵי הָאָדָם.
זִכְרוֹ שִׁכְשׁוּךְ יַלְדוּת אַכְזָרִית וּבַּגְרוּת לוֹחֶמֶת

וְהָיְתָה חֶמְלַת עֵינְכֶם בּוֹכִיָּה יוֹם יוֹם בִּשְׁנוֹת צְעִירוּתִי וּבְחַיַּי

וּבְאֵלֶּה הַיָּדַיִם בָּנִיתִי חוֹף שֶׁל תִּקְוָה וְחֵן וְהָדָר וְעֶזְרָה לְאַחַר

וְהֵבֵאתִי לָכֶם חִיּוּךְ גָּדוֹל וּמָלֵא אַהֲבָה חַיִּים לְלַמֶּדְכֶם

וְגַם אִם אָמַרְתָּ חֹשֶׁךְ וְרחֲמִים

הֵבֵאתִי שְׁבִילֵי אוֹר וְשֶׁפַע לְעַמְעֵם מִילּוֹתֶיךָ

וְנָשָׂאתִי אֶת עוֹרוֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים שֶׁהִלְבִּישָׁה אוֹתִי אִמִּי בַּחֲשַׁאי

וּבְרָכַנִי אֱלֹהִים.