 |
| דניאל לוזון |
תִּקְוָה נִכְזֶבֶת
שְׁנֵי אֲנָשִׁים יוֹשְׁבִים עַל הַצּוּק בְּסוֹף הָעוֹלָם.
שׁוֹתִים קָפֶה בֶּעָנָן שֶׁל עָשָׁן וְאָבָק, מִמְּדוּרוֹת שֶׁל שַׁמְפַּנְיָה הַבּוֹעֲרוֹת בַּמֶּרְחָק.
מֵאֲחוֹרֵיהֶם רָמָה בּוֹעֶרֶת, לִפְנֵיהֶם הָעֵמֶק בָּכָה.
מַבִּיטִים עַל מִפְלֶצֶת שֶׁל פְּלָדָה וְשֶׁל מָוֶת, מִפְלֶצֶת שֶׁאָכְלָתָם וְהֵגֵנָּה עֲלֵיהֶם בְּקֵבָתָהּ.
בְּבֶטֶן הַחַיָּה מִתְעַכְּלִים בְּשַׁלְוָה, חַבְרֵי אֱמֶת הַמְסַפְּרִים אֶת דִּמְמַת הָאֵימָה.
דַּרְקוֹן יוֹרֵק אֵשׁ שֶׁעָלָה בְּלֶהֲבוֹת, שַׁלְהֲבוֹת מְרַקְּדוֹת מְחוֹלְלוֹת עַל הַחֲלָלִים.
"שָׁמַעְתִּי עַל תֵּבָה, תֵּבָה מֻפְלָאָה" הָאֶחָד פָּתַח בְּסִפּוּר.
"בְּאוֹתָהּ הַתֵּבָה, חָיוּ כָּל הָרוּחוֹת, רָעוֹת, טוֹבוֹת, אֲפֹרוֹת, שְׁחוֹרוֹת וּלְבָנוֹת.
וּבַתֵּבָה הָיְתָה צְפִיפוּת נוֹרָאָה, שָׁלוֹם דָּר עִם אֵיבָה, זַעַם הִסְתּוֹדֵד עִם רֹגַע וּפַחַד נִדְחַק לְשַׁלְוָה.
בְּאוֹתָה הַתֵּבָה חַיָּה לָהּ מַלְכָּה, הַתִּקְוָה.
לְתִקְוָה הָיָה טוֹב בְּתוֹךְ אַרְמוֹנָהּ, מְרֻוָּח וְשָׁקֵט.
הַתִּקְוָה גָּדְלָה לָה לִהְיוֹת הָרָעָה בָּרוּחוֹת, שַׁקְרָנִית, אַכְזָרִית, גְּחַמְתִּית וּבוֹגְדָנִית.
יוֹם אֶחָד נִפְתְּחָה הַתֵּבָה, תִּקְרַת חֶרֶס פִּנְּתָה פָּנֶיהָ לִשְׁמֵי כּוֹכָבִים, הַשָּׁמַיִם לָהֶם הָיוּ עִוְּרִים.
יָצְאוּ הָרוּחוֹת מִן מָצוֹר וּמָצוֹק לְרֶוַח וּצְחוֹק, יָצְאוּ אֶל הָעוֹלָם בְּהִלּוּלָה וּמֶרֶץ וְהִשְׁאִירוּ מֵאָחוֹר מַלְכָּהּ אַחַת, מַלְכָּה בְּלִי עַם, אֲבָל עִם אֶרֶץ.
הַתִּקְוָה הַנִּבְגֶּדֶת הִתְמַלְּאָה בְּזַעַם עַל הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ, אֵין לָה עוֹד שִׁלְטוֹן, וּוַדַּאי שֶׁלֹּא עַם.
מִתּוֹךְ כַּעַס נְקָמָן זָמְמָה מְזִמּוֹת, יָשְׁבָה עַל כְּסָהּ וְחִכְּתָה לְבָאוֹת.
בְּעוֹד שְׁאָר הָרוּחוֹת הִתְיַשְּׁבוּ בָּעוֹלָם, הַתִּקְוָה נוֹתְרָה לָהּ בְּתוֹךְ הַתֵּבָה, נֶאֱמָנָה לַמּוֹלֶדֶת, מַלְכָּה שֶׁעַל הַשְּׁמָמָה לְבַד הִיא מוֹשֶׁלֶת.
מַלְכַּת הָרוּחוֹת חִכְּתָה בְּתוֹךְ הַתֵּבָה וְהַצִּיגָה מֵיצָג שֶׁל הָרוּחַ הַטּוֹבָה, רוּחַ נֶאֱצֶלֶת שֶׁמְּחַזֶּקֶת נִדְכָּאִים וּמְעוֹרֶרֶת עַמִּים לְמַעֲשֵׂי פְּלָאִים.
תְּחִלַּת הַתָּכְנִית הַצְלִיחָה לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא, שָׂם הַתִּקְוָה נִקְשַׁר לְכֹל הַטּוֹב, עַל תָּכְנָהּ הַנּוֹרָא אִישׁ לֹא יַחְשֹׁב.
וְכָעֵת, הַמְּשִׂימָה הַבָּאָה:
מַגִּיעָה הַתִּקְוָה וְעִם אֶחָד מִשְׁתּוֹבֶבֶת, "אַתָּה תּוּכַל לְנַצֵּחַ" בְּאָזְנוֹ הִיא לוֹחֶשֶׁת. מְעוֹדֶדֶת לִתְקֹף, מַבְעִירָה אֶת הָאֵשׁ, זֶרַע מִלְחָמָה הִיא טוֹמֶנֶת וְאִישׁ לֹא חוֹשֵׁשׁ.
בַּלַּיְלָה הַבָּא הִיא יְשֵׁנָה בְּמִטַּת הָאוֹיֵב וְגַם לוֹ מַתְאֶרֶת, אֶת גְּבוּרָתוֹ וְכֹחוֹ "הִלָּחֵם רַק עוֹד קְצָת, הַיְשׁוּעָה מִתְקָרֶבֶת"
וְכָךְ בָּעוֹלָם, מִסְתּוֹבֶבֶת וְתָרָה, מַעֲלֶה צִפִּיּוֹת וּמְעוֹרֶרֶת נִצִּים. מְנַצֶּלֶת אֶת נְתִינֵי עֲבָרָהּ, שִׂנְאָה וּכְעָסִים.
הָרוּחַ אֵינָהּ יְכוֹלָה לָגַעַת בְּאִישׁ. אֲבָל אָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְיוֹתֵר, אֵין לָה סִבָּה לַהֲרֹג בְּעַצְמָהּ, אוֹיְבֶיהָ יַהַרְגוּ אֶת עַצְמָם. וְהִיא עוֹד נוֹתֶרֶת הַמַּלְכָּה הַטּוֹבָה.
וְכָעֵת, מִלְחָמָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת וּלְמַרְאֵה חֹסֶר אוֹנִים, הַתִּקְוָה מְרַקֶּדֶת, עוֹבֶרֶת בְּלִבָּם שֶׁל אוֹהֵב וְאוֹיֵב וּבְלִבָּהּ שֶׁל עַצְמָהּ מְאֻשֶּׁרֶת וּמְצַחֶקֶת.
וְאַתָּה יוֹדֵעַ, אָחִי, מָה הֲכִי עָצוּב?" מְסַיֵּם הַדּוֹבֵר "שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ כָּל זֹאת וּמַמְשִׁיךְ לְקַוּוֹת. גַּם אִם לֹא אוּכַל לַחְזֹר הַבַּיְתָה, לְפָחוֹת אֵלֵיכֶם אַגִּיעַ בְּקָרוֹב"
הַחַיָּל מִתְקָרֵב לַחֲבֵרוֹ שֶׁדָּמָם, וְרִידָיו דִּמְּמוּ כְּבָר אֶת כָּל דָּמָם. הוּא עוֹצֵם אֶת עֵינָיו וְאֶת עֵינָיו, וַאֲרֶשֶׁת שַׁלְוָה מַגִּיעָה לְפָנָיו.
לְמִשְׁמַע הַשְּׁרִיקָה לוֹחֵשׁ הוּא בְּשֶׁקֶט "לְהִתְרָאוֹת, הַמַּלְכָּה, עַכְשָׁו אַתְּ הוֹלֶכֶת"
שְׁנֵי מֵתִים יוֹשְׁבִים עַל צוּק בְּסוֹף הָעוֹלָם.
עִם פק"ל קָפֶה צָבוּעַ בַּדָּם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה