ד״ר לאה מזור, הקאפו הנסתר והמוסתר
אני נזכרת עכשיו במעומעם בארוע מימי ילדותי המוקדמת שקשור לקאפו. השואה היתה נושא שהיה טאבו אצלנו בבית. מה שידעתי - וגם זה ברמזים - שמשפחתו של אבי נספתה בשואה, למעט אח אחד ששרד. אבי עלה ארצה לפני השואה. יום אחד אבא שלי אמר לי בלחש על אחד העובדים שלו: ׳הוא איש רע׳. ולא הבנתי מדוע הוא ׳רע׳ ואם הוא ׳רע׳ מדוע הוא מעסיק אותו.
יום אחד חלה אותו אדם ואבא שלי לקח אותי כשיצא לבקר אותו ולהביא לו מזון. האיש גר בדירת מרתף דלה וזערורית ברחוב עזה בירושלים. כשיצאנו משם אבא שלי לחש: ׳אנשים רוצים להרוג אותו, הוא היה קאפו׳.
לא ידעתי מה זה קאפו אבל הבנתי שזה ׳איש רע׳, אבל אם הוא היה כזה קאפו מדוע אבא שלי נתן לו פרנסה?
מאז בגרתי וסבתי והדילמה המוסרית מסתבכת בנפשי לבלתי התר: מה אסור ומה ׳מובן׳ בעת המאבק על החיים במחנות האכזריות, הביזוי וההשמדה הנאצים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.