שולה ברנע, משוררת ולשונאית
דמים
וּבַיּוֹם הַהוּא- וְתִבָּקַע חוֹמַת עַזָּה וְיַעֲלוּ בְּנֵי הָעֲמָלֵקִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְיִשְׁחָטוּם וְיִשְׂרְפוּם וְיַחְמְסוּ אֶת שְׁלָלָם וְיִטְבְּחוּ בָּהֶם
אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם עַל טַפָּם -וְהָאָרֶץ נְשַׁמָּה וַחֲרֵבָה,
וְלֹא חָס עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הַמִּקְנֶה
וְיַעֲלֵם בָּאֵשׁ לְמַעַן יִרְאוּ וְיִירָאוּ,
וְאֶת הַנּוֹתָרִים אָסַר בִּנְחֻשְׁתַּיִם לַהֲבִיאָם עַזָּתָה.
וְתַעַל שַׁוְעַת הַנִּצּוֹלִים הַשָּׁמַיְמָה:
אַיֵּה הָאֵל לְמַעַן הוֹשִׁיעֶנּוּ?
וְהַקּוֹלוֹת קוֹלוֹת בְּנֵי יַעֲקֹב הֵמָּה
וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֲמָלֵק.
וְהִנֵּה בַּיּוֹם הַזֶּה דָּמִים יָשִׁיתוּ עַל רָאשֵׁי הַקָּרְבָּנוֹת
וְלֹא יָחוּסוּ עַל חַיֵּיהֶם וְלֹא יְרַחֲמוּ
כִּי עוֹד וָעוֹד יִדְרְשׁוּ
וְאֵין אור גּוֹאֵל.
שולה יקרה, שיר נוקב ומרטיט. האמונה באל לא די לה.
השבמחק