יום שלישי, 19 בינואר 2016

על הוראת הכרתת עמי כנען

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אורות שאול, פתח תקוה

הקדמה מאת ד״ר לאה מזור
רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל־נְשָׁמָה. כִּי־הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם (דברים כ, טז-יח).  וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ […] לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וְאֵת כָּל־הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (יהושע י 40). 
פניתי לרב יובל שרלו  ושאלתיו כיצד לדעתו נכון ללמד דברים אלה בימינו אלה, ולהלן תשובתו. דבריו כאן מבוססים חלקית על עמדתו בתחום מוסר המלחמה, אותה פירסם כאן.
******
קיימת התנגשות חזיתית בין עקרונות המלחמה, מטרותיה וכלליה בתקופת המקרא ובין עקרונות המלחמה המטרות והכללים בעולם שבו אנו חיים עתה. אחת הסתירות המובהקות היא העובדה שלכאורה אין אנו מוצאים "מלחמה אסורה" במקרא, או למצער דברים שהם אסורים לעשות בעת מלחמה. לא זו בלבד, אלא שאנו מוצאים בין מטרות המלחמה מטרות הנוגעות להשמדה טוטאלית, לגרוש, ולמלחמת חורמה. לעומת זאת, בעולם בו אנו חיים היום התנהגויות אלה מוגדרות כפשעי מלחמה וכפשעים נגד האנושות, וברמה העקרונית הם מחוץ לתחום המחשבה לחלוטין.
מה יעשה אפוא לומד תנ"ך, השייך לשני העולמות? נדגיש כי תיאורטית היה אפשר לפתור את הסתירה בשתי דרכים אחרות: אימוץ עקרונות התנ"ך וראייתם כעמדה הנכונה (משנתו של הרב מאיר כהנא נקטה כך, ואנו מוצאים היום חלק ממשיכי דרכו בספרים כמו "ברוך הגבר" או "תורת המלך"); דחיית התנ"ך ספר יסוד מכונן של תודעתנו. שתי הדרכים נראות בעיניי מעוותות, ועל כן השאלה מוצגת דווקא מנקודת מוצא של קשר אמיץ ומהותי לשני העולמות גם יחד. רקע לשאלות אלה נמצא בספרו של פרופ' שגיא דת ומוסר. בהקשר של מאמר קצר זה, היא עוסקת בשאלת ההוראה של פרקים אלה בתנ"ך.
נראה לי שיש להרגיל את הלומדים לחלוקת הלימוד לשני שלבים. בשלב הראשון, יש ללמוד את התנ"ך כפי שהוא: לא באפולוגטיקה, לא בהתנצלות ולא בביקורת, אלא לתת לתנ"ך להציג את עצמו. התנ"ך מציג את המאבק בעמי כנען כמאבק שיש לו היבטים רבים המצדיקים ואף מחייבים מלחמת חורמה. הנימוקים התנכיי"ם השונים הם:
1. עמי כנען הם הגרועים מוסרית בחברה האנושית. מוסריותם נוראה הן בענייני בין אדם לחברו, ומעשה העוול הרבים שהם גורמים; הן בעניינים שבין אדם לעצמו, ושחיתות העריות שלהם (ראו ויקרא יח); בין בעבודה הזרה שהם מבשרים בעולם.
2. עמי כנען מתכוונים להילחם בנו עד הסוף, ואם נשאיר אותם בארץ הם יביאו להרס מוחלט שלנו (ראו סוף במדבר לג). כאשר האפשרות היא או אנחנו או הם – חייך קודמים לחיי חברך.
3. אנו מציעים להם מראש שלא להילחם, קוראים להם לשלום, ומוכנים לקבלם כגר תושב בארץ – נושא זה נתון במחלוקת גדולה בין פרשני התנ"ך, אולם לאור מדרש חכמים "הגרגשי פנה והלך לו" למדו רבים מהם שאין חובת השמדה שלהם, אלא סילוקם מן הארץ.
4. אין אנו מוצאים התלבטויות מוסריות כלשהן ביחס לפעילות זו, ועל כן ניתן להסיק מכך שהדבר לא עמד בניגוד לעמדות מוסריות של התקופה (בטעות לומדים רבים כי שאול המלך התלבט מוסרית מול מחיית עמלק, אולם הקורא את הפרק אפילו בקריאה שטחית אינו מוצא שם התלבטות מוסרית כלשהי).

בשלב זה של הלימוד אין אנו מנסים להצדיק, אלא להיכנס לתוך עולם המקרא, וללמוד את הדברים לאור הדרך בה הם התייחסות לנושא הזה.
בשלב השני אנו מעמידים את עצמנו מול התוכן של הדברים שאותם אנו לומדים. העמדה זו צריכה לגרום לנו לעשות שני דברים. מחד גיסא, להכיר בכך כי מטרות המלחמה ודרכיה אינם נמצאים עוד באותו מקום, ב"ה, ואנו נמצאים כיום במקום אחר לחלוטין. מאידך גיסא, אנו לומדים את התנ"ך כדי לשאוב ממנו את הדברים הנכונים שהיו במלחמות אלו, כגון: את ההכרה בכך שעמדת התנ"ך היא שבד בבד עם זכויות האדם וקיומו יש תביעות מוסריות נכבדות ממנו, וכשהוא אינו נוהג בדרך המוסרית הזו (כפי שנהגו עמי כנען) מוטלת חובת מאבק כנגד זה (בדרכים בהם נאבקים כיום). מסר זה חשוב ביותר דווקא בשל העובדה שרבים מטשטשים בין שאלת זכויות האדם ובין עולם "חובות האדם" שאנו מתעלמים ממנו; את המסר התנכ"י כי הבא להורגך השכם להורגו, והתנ"ך מלמד אותנו כי זכות המלחמה על קיומנו היא חלק אינטגרלי מעולמו של האדם ומעולמה של היהדות וכדו'.

בשתי הדוגמאות האחרונות אין מדובר בלימוד תנ"ך רק כדי לחזק את תפישת עולמנו הקיימת בלעדיו, אלא לימוד שנועד להציג עמדות אחרות מהקיימות בחלק מהחברה היום. על הרהורי בנושא זה בכללו אפשר לקרוא מעט את מאמרי "האם התנ"ך היה?".





תגובה 1:

  1. תודה לאה על ההקדמה ודברי הרב מענין בהקשר זה להביא את מאמרו של עמוס כהן ״ מוסר במלחמת כנען״ בו הוא מביא בין היתר את פרושו ודבריו של הרמב״ם , לפיו ״הקריאה לשלום חלה על כל אויבי העם ורק כאשר לא קיבלו את הקריאה לשלום״ ״אז לא תחייה כל נשמה״
    עמוס כהן טוען "ראיה ניצחת לפסיקתו של הרמב״ם אנו מוצאים בספר יהושוע יא 18-19.
    ״ימים רבים עשה יהושוע .... לא היתה עיר אשר השלימה אל- בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה ״
    Amos Cohen's article "Musar be-Milhemet Kena'an"
    Like · Reply ·

    2 · 21 hrs · Edited

    השבמחק