נשיקה או נשיכה?

רובנס, פגישת יעקב ועשו

פרופ' אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית

במרכז פרשת "וישלח" (בראשית לב, ג - לו, מג) עומד סיפור פגישת יעקב ועשו. לאחר שנים רבות של פרידה – שיסודה בשנאת עשו את אחיו ואף ברצונו להרוג אותו (בראשית כז, מא) – נפגשים שני האחים, וכשהתורה מספרת על פגישה זו היא אומרת: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צוארו וישקהו ויבכו" (שם לג, ד). המתבונן בנוסח התורה יגלה את דבר קיומה של תופעה מיוחדת: מעל לכל אחת מאותיותיה של המילה "וישקהו" מסומנת נקודה.

יש להעיר שאין זה הפסוק היחיד בתורה שבו נמצא מילים שעליהן מסומנות נקודות, על כל אותיותיהן או על חלק מהן. תופעה זו מצויה בתורה תשע פעמים בספרי נביאים ופעם אחת בכתובים. חוקרים לא מעטים סבורים שמקורן של הנקודות בנוהגם של סופרים בעידן העתיק לסמן כך אותיות או מילים שמן הראוי למחוק אותן, אך שבשל קדושתו של ספר התורה נמנעו מלעשות כן. להלן נבקש להבין כיצד הובנו הנקודות בידי חז"ל, בספרות התלמוד והמדרש.

מסתבר כי במרחביה של ספרות חז"ל מופיעה רשימה המונה את כל המילים ש"נקוד עליהן" וכן מוצעות שם דרשות שונות המבוססות על אותן נקודות. המחקר משער כי הדרשות יצאו רובן ככולן ממקור אחד – בית מדרשו של ר' יוסי בן חלפתא, בן המאה השנייה לספירה. יסודה של ההשערה בעובדה ששמו של ר' יוסי מופיע בצמוד לדרשות שונות על המילים הנקודות. ואם אכן יצאו הדרשות כולן ממקור אחד, הרי שייתכן שיש להן מכנה משותף וראוי אפוא לבקש עיקרון המחבר ביניהן.

כיצד נדרשות אפוא בספרות חז"ל הנקודות שעל המילה "וישקהו"? מתברר כי מילה נקוּדה זו משכה את תשומת לבם של דרשנים רבים והם עוסקים בה תוך התמודדות בשאלת טיבה של הנשיקה שנשק עשו את יעקב אחיו, לאחר שנות הפרידה, על רקע הטינה שרחש עשו ליעקב מכאן ופחדו הגדול של יעקב מפני פגישה עם אחיו מכאן.

לדעת אחדים היתה הנשיקה נשיקה אמיתית, "מכל הלב", והנקודות של "וישקהו" באו להגדיש עובדה זו, ותפקידן כתפקידו של סימן הקריאה בשיטת הפיסוק שלנו: שימו לב! עשו נשק ליעקב! אך מרבית הדרשנים דורשים את הדבר לגנאי ורואים את הנשיקה כנשיקה "שלא היתה של אמת", "לא נשקו בכל לבו", "נשיקה של ערמה ושנאה" וכו'. יש אף המרחיקים לכת ואומרים כי עשו בעצם ביקש לנשוך את יעקב, אלא שלא עלה הדבר בידו והנשיכה הפכה לנשיקה. לפי הבנה זו באות הנקודות להדגיש ש"וישקהו" היתה רק העמדת פנים מצד עשו, ובעצם כוונתו היתה לקיים את "וישכהו". הנקודות כאילו באות לומר לקורא שאל לו לקבל כפשוטו את האמור בפסוק; עשו רק העמיד פנים שהוא שמח על פגישתו עם אחיו, אך בלבו היתה כוונה רעה. לפי מקצת מן הדרשנים הפכה הנשיכה לנשיקה ברגע ששיניו של עשו נחלשו לפתע או ברגע שצווארו של יעקב התקשה באורח פלאי.

ראיית הנקודות כאיתות לקורא על העמדת פנים, על הטעיה, על מראה עיניים שאינו זהה לתחושת הלב, מצויה גם בדרשות על מילים נקודות אחרות בתורה, ונביא שתי דוגמאות לכך. (א) בסיפור שלושת המלאכים שביקרו את אברהם נאמר: "ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל" (בראשית יח, ט). במילה "אליו" מנוקדות מעליהן שלוש אותיות (א, י, ו). הדרשות על פסוק זה טוענות כי המלאכים ידעו יפה היכן שרה, ושאלתם "איה שרה אשתך" לא היתה שאלה אמיתית. הם העמידו פנים כאילו אינם יודעים היכן שרה, וכל זאת כדי שאברהם לא יכיר שמלאכים יודעי-כול עומדים לפניו.  (ב) בסיפור מכירת יוסף בידי אחיו נאמר כי "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם" (בראשית לז, יב). המילה "את" מנוקדת מעל שתי אותיותיה. הדרשות על פסוק זה טוענות כי אחיו של יוסף לא הלכו לרעות את הצאן למען אביהם ולטובתו, ולמעשה הם דאגו רק לעינוגיהם שלהם – אכילה שתייה והתהוללות. בשני המקרים באות הנקודות לומר כי הדובר או הכתוב אומר דבר אחד ומכוון לדבר אחר; המילים מסתירות במכוון ובמודע את התחושה הפנימית של הדמות המקראית: המלאכים, עשו או אחי יוסף. גם בדרשות על מילים נקודות אחרות (כגון "ולא ידע בשכבה ובקומה" [בראשית יט, לג], או "אשר פקד משה ואהרון" [במדבר ג, לט]) ניתן להכיר בעקרון זה של "אחד בפה ואחד בלב", ודומה שזהו המכנה המשותף לכל הדרשות.

אך עדיין לא ברור מדוע בחרו ר' יוסי בן חלפתא וממשיכי דרכו לדרוש את המילים הנקודות בדרך זו דווקא. ניתן להציע לכך שני הסברים המשלימים זה את זה. לפי הראשון יש לקשור את הדרשות למסורת אחרת, המופיעה במדרש אבות דרבי נתן (נוסח א, פרק לד; נוסח ב, פרק לז), העוסקת במילים הנקודות.לפי מסורת זו אחראי לניקוד המילים האלה עזרא הסופר, אשר ביקש בדרך זו להביע את פקפוקו בדבר נוסח המקרא. לפי המדרש סימן עזרא בנקודה כל מילה או אות שלא ידע אם יש להם מקום בתורה, ואמר בלבו כי מעתה ימתין עד לבוא אליהו הנביא, מי שמתרץ את כל הקושיות, כדי לשאול אותו. אם יאמר אליהו שהנוסח הוא נכון – ימחק עזרא את הנקודות, אך אם יאמר אליהו שיש לשנות את הנוסח, יצביע עזרא על הנקודות המעידות כי גם הוא פקפק בנכונותן. חז"ל, בעקבות מסורת זו, מצביעים על הפקפוק שהם חשים כלפי המידע העולה מן הפסוקים שיש בהם מילים נקודות.

לפי הסבר אחר מושיטה התורה עצמה את המפתח שעל פיו נדרשו המילים הנקודות. בספר דברים נאמר: "הנסתרות לה' אלהינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם..." (כט, כח). משפט זה קובע כי האדם רואה את המישור הגלוי בלבד, בעוד שה' רואה אף את הנסתרות. והנה, בפסוק זה מנוקדות אחת עשרה אותיות ("]לנו ולבנינו ע[..."), ואפשר להניח כי הקביעה שבפסוק רב-נקודות זה בדבר קוצר ראותה של העין האנושית לעומת הידיעה המלאה של ה' היא שהנחתה את כל (או רוב) הדרשות על שאר המילים הנקודות. אם אכן כך הוא, הרי שהתורה סיפקה כאן את הפתרון לסוג של קושיות שהיא עצמה העמידה בפני הקורא: מילים הנקודות מעליהן.

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, וישלח, (תשס"א 2000)

תמונה:

Peter Paul Rubens, 1624, The Reconciliation of Jacob and Esau, as in Genesis 33, oil on panel, at the National Galleries of Scotland