 |
| פשר חבקוק מזווית אחרת |
ד"ר ערן ויזל, קיבוץ נתיב הל"ה
א.
זָקֵן מֻפְלָג הָיָה סָבִי כְּשֶׁמִּנּוּהוּ לְמוֹרֶה צֶדֶק.
כָּפוּף וְחוֹלֶה יָצָא אֶל עֹמֶק הַמִּדְבָּר, קִרְעֵי פְּסוּקִים בְּיָדוֹ,
מְדַשְׁדֵּשׁ בְּמַעֲלֵה הָרִים קֵרְחִים בָּהֶם פָּסְעוּ מַנְהִיגֵי הָעֵצָה שֶׁקָּדְמוּ לוֹ.
אֵל פּוֹתֵחַ לִבָּם שֶׁל מוֹרֵי צֶדֶק לִקְרֹא אֶת קוֹרוֹתֵינוּ בְּדִבְרֵי נְבִיאִים.
סָבִי חוֹזֵר הָיָה מִמַּסְּעוֹתָיו וּבְעֵינָיו הָעֲיֵפוֹת רָאִיתִי:
עוֹד נִגְזַר לְהַמְתִּין הַרְבֵּה לְמִלְחֶמֶת הַקֵּץ.
הִשְׁכַּבְתִּיו תְּשׁוּשׁ כֹּחַ עַל מַחְצֶלֶת,
מָשַׁחְתִּי שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן עַל רַגְלָיו הַסְּדֻקוֹת בְּעוֹד הוּא לוֹחֵשׁ,
תֻּרְגְּמָן רוֹכֵן אֶל פִּיו, חוֹזֵר עַל לְחִישַׁת סָבִי בְּקוֹל
וּשְׁנַיִם לַבְלָרִים, יְשׁוּבִים אֶל שֻׁלְחָנוֹת אֶבֶן,
כּוֹתְבִים דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.
מַרְאֶה קְמִילָתוֹ שֶׁל סָבִי הִכְאִיב לְעֵינַי כִּדְקִירוֹת שִׂכִּים.
חֻלְשָׁה סָגְרָה עַל גּוּפוֹ. זְקָנוֹ נִתְדַּלְדֵּל לִרְצוּעוֹת.
פְּשָרָיו הִתְכָּוְּצוּ.
עִם בּוֹא הַקַּיִץ פָּסַק לִלְחֹשׁ. חוֹזֵר הָיָה מֵהֶהָרִים,
נִשְׁכַּב בְּאֶפֶס כֹּחַ, שׁוֹתֵק. מָשַׁחְתִּי רַגְלָיו בְּשֶׁמֶן,
מַאֲזִין לְפִטְפּוּטֵי הַתֻּרְגְּמָן וְהַלַּבְלָרִים.
 |
| בור מים מטוייח בקומראן |
אֲנָשִׁים עוֹד בֵּרְכוּהוּ בְּקִדָּה. דָּבָר לֹא נֶאֱמַר בִּמְפֹרָשׁ.
מֵעֵינֵי הַכֹּל נִבְּטָה מְרִירוּת.
ב.
צָהֳרֵי יוֹם כִּפּוּרִים. הַכְּפָר נִמְלָּא
בִּצְהֳלוֹת סוּסִים. כֹּהֲנֵי יְרוּשָׁלַיִם דָּפְקוּ בַּדְּלָתוֹת,
פִּתּוּנוּ לִשְׁבֹּר צוֹם בִּרְקִיקִים מְתוּקִים.
סָבִי נִקְשַׁר אֶל גַּב אָתוֹן שֶׁנִּדְקֵרָה בְּקוֹצֵי דָּרְבָן
וְשָׁעַטָה אָחוּזַת הֶלֶם אֶל הֶהָרִים.
סְפָרִים הוּעֲלוּ בָּאֵשׁ. חִריוֹנֵי סוּס צָפוּ בִּבְרֵכַת הַטָּהֳרָה.
אֲחָדִים מֵאִתָּנוּ הֵרִימוּ אֶבֶן וּמַקֵּל,
מֵחַלְּלִים יוֹם מְנוּחַתֵנוּ. נִשְׁכָּבִים לְצַד הַחוֹמוֹת,
נִרְפִּים וּרְצוּצֵי חַמְסִין. לְעֵת עֶרֶב הִשְׂתָּרֵר שׁוּב שֶׁקֶט.
בְּצֵאת יוֹם הַכִּפּוּרִים התחלנו לְקוֹמֵם אֶת הַכְּפָר.
נִשְׁאֲבוּ מַיִם. גְּוִילִים שְׂרוּפִים הוּשְׂמוּ בִּמְעָרַת גְּנִיזָה.
מִשְׁלַחַת יָצְאָה אֶל הֶהָרִים לְחַפֵּשׂ אַחַר סַבָּא.
עִם אוֹר רִאשׁוֹן הֵעִירוּנִי. סָבִי שָׁכַב
עַל מַחְצָלְתוֹ, מְעֻוָּת כְּשֹׁרֶשׁ, בְּגָדָיו קְרוּעִים,
סוּפוֹת חוֹל נוֹשְׁבוֹת בְּעֵינָיו.
לא משתי ממנו.
הוּא מִתְאוֹשֵׁשׁ, שִׁקַּרְתִּי, קוֹרֵא בִּנְבִיאִים,
לוֹמֵד יוֹם וָלֵיל. עוֹד יַעֲלֶה אֶת פְּשָרָיו עַל הַכְּתָב.
 |
| קומראן |
סָבִי מֻטָּל כְּאֶבֶן עַל מַחְצֶלֶת, וַאֲנִי מַאֲכִילוֹ
דַּיְסַת שִׁבֳּלִים וּמְנַקֶּה צְרָכִים מִגּוּפוֹ.
ג.
נִפְטַר. בְּתֹם יְמֵי הָאֵבֶל יָצָאתִי אֶל הֶהָרִים,
בְּיָדִי קִרְעֵי פְּסוּקָיו שֶׁל סַבָּא.
רוּחַ מִדְבָּר צִלְצְלָה בְּאָזְנַי.
שַׁבְתִּי בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. אוּלָם כְּבָר הִבְטַחְתִּי:
בְּכֹחִי לְצַטֵּט מִפְּשָרָיו הָאַחֲרוֹנִים.
לְעֵת עֶרֶב קָרְאוּנִי אֶל חֲדַר הַסּוֹפְרִים.
שְׁנֵי הַלַּבְלָרִים רְכוּנִים בְּכִסְּאוֹתֵיהֶם הִתְבּוֹנְנוּ בִּי בַּחֲשָׁד.
תֻּרְגְּמָן קָרָא בְּקוֹל דְּבַר הַנָּבִיא חֲבַקוּק, עֵינָיו מְצוּמְצָמוֹת: הוֹי מַשְׁקֵה
רֵעֵהו מְסַפֵּחַ חֲמָתוֹ וְאַף שַׁכֵּר לְמַעַן הַבֶּט אֶל מוֹעֲדֵיהֶם.
לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי אֶת לְחִישַׁת קוֹלִי בָּאַפְלוּלִית הַחֶדֶר,
חֲרִישִׁית כִּשְׁרִיקַת רוּחַ:
פִּשְּׁרוֹ עַל הַכֹּהֵן הָרָשָׁע אֲשֶׁר רָדַף אַחַר מוֹרֵה הַצֶּדֶק
לְבַלְּעוֹ בְּכַעַס חֲמָתוֹ, וּבְקֵץ מוֹעֵד מְנוּחַת יוֹם הַכִּפּוּרִים
הוֹפִיעַ אֲלֵיהֶם לָכְשִׁילָם בְּיוֹם צוֹם מְנוּחַתָם.
שְׁנֵי הַלַּבְלָרִים נִדְרֵכוּ בְּכִסְּאוֹתֵיהֶם. הַתֻּרְגְּמָן קָפַץ אֶת פִּיו.
פָּנָיו מְשֻׁתָּקִים. אָז הִתְנַעֵר וּפָקַד: כִּתְבוּ!
וְחָזַר בְּקוֹלוֹ הֶעָמֹק עַל דְּבָרַי, דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה