יום שני, 13 באוגוסט 2018

"ספר בלעם" מאת אלכסנדר רופא - ביקורת ופנינה פדגוגית

ד"ר ישראל כץ, חוקר מקרא ומחנך


״ספר בלעם״ מאת אלכסנדר רופא
ספרו של אלכסנדר רופא, ״ספר בלעם״ (הוצאת "סימור", ירושלים תש"ם 1979 ) הוא על פרקים כ"ב - כ"ד בספר במדבר העוסקים בבלעם: דמותו, מעשיו ונבואותיו. הספר הופיע כראשון בסדרת "עיונים במקרא ובתקופתו" בהוצאת "סימור", ירושלים, אשר מטרתה "להגיש לציבור הלומדים מחקרים בשאלות ספרות המקרא, התהוותה, אמונת ישראל ותולדות ימי קדם”. ואכן ספרו של רופא נוגע בשאלות התהוות הספרות, האמונה ותולדות ישראל ושכניו בשחר ההיסטוריה שלו. 

רופא בוחן את תקפותה של ההבחנה בין המקור הייהוויסטי J והמקור האלוהיסטי E לספר בלעם. הבסיס לדיון הוא הסתירה בין מעשה האתון לבין המסופר לפניו (כ"ב 22 - 35 ); אלוהים מתיר לבלעם ללכת למואב ( פס' 20 ), אלוהים כועס על ההליכה ( פס' 22 ), אלוהים מתיר לבלעם ללכת ( פס' 35 ). רופא מראה כי אין תורת התעודות מסוגלת להסביר כראוי את הקשיים הספרותיים והרעיוניים בספר בלעם ומגיע למסקנה כי מעשה האתון ( פרק כ"ב ) הוא סיפור עצמאי, נפרד מנאומיו השיריים של בלעם, והתווסף אליהם בשלב מאוחר, בתקופת בית שני, כדי להשחיר את דמותו של בלעם. ראו דברי רבי יוחנן על בלעם:  "בתחילה נביא - ולבסוף קוסם“ ( סנהדרין ק"ו ע"א ). [1]
התפיסה כי ברכות בלעם ( =נאומיו  השיריים ) קודמות לאגדת בלעם הולמת את הגישה הרווחת במחקר כי חומרים שיריים קודמים לחומרים סיפוריים [2]. רופא מראה כי המסורת הבתר-מקראית העויינת את בלעם מבטאת שינוי  בתפישתו, שראשיתו באסכולה הדויטורנומיסטית ותפישתה את הנבואה. [3] לפי ספר דברים  ( י"ח  13 - 20 ) אין יותר אפשרות של קיום נבואה נוכרית. ובכלל, נוכרים אינם יכולים לתרום להתפתחותם של מוסדות מקראיים ולתולדות ישראל. שינוי  זה  הוחרף על-ידי ספר כוהנים P  ( במד' ל"א 8, והתואר קוסם ביהושע י"ג 22 ). סיפור האתון הוא "בורלסקה המלגלגת על תכונותיו הנבואיות של בלעם כפי שהכרנו בנאומיו", והוא קרוב באופיו לספר יונה ולסיפור איש האלוהים מיהודה ( מל"א א' 13 ). "כל אלה שייכים לספרות נבואית הגותית הדנה על-ידי  פאראבולות, בשאלות היסוד של הנבואה".
מעניינים הסבריו של רופא על דרך שילובו של סיפור האתון בחלקים השיריים הקדומים של ספר בלעם: סתירת  "הידיעה"  בדרך האירוניה ( עמ' 51 ), החזרה המקשרת שהיא אמצעי בדוק  לזהות הרחבה ספרותית ( עמ' 55 ) ובעיקר חידושו של רופא: הגדרת התופעה של ההרחבה הנצמדת ( עמ' 56 ). [4] מעשה האתון אינו סיפור פרימיטיבי עתיק, אלא סיפור מאוחר מתוחכם ומכוון.
למחקר מצורף נספח על בלעם בכתובת דיר עלא שבבקעת הירדן שנתגלתה בשנת 1967. לדעת רופא משמשת הכתובת "הירוס לוגוס" של בית -קדשות. 

השלכות להוראה וחינוך
הוראת סיפור בלעם בספר במדבר עשויה להיעזר ולהתעשר על-ידי שימוש במחקרו של רופא.
מחקר זה מספק למורה חומר להעשרת יכולתו לטפח בתלמידיו חשיבה מדעית בכלל, ודפוסי מחשבה "מקראיים" בפרט. כלומר, המחקר מחזק את היסוד האינטלקטואלי בהוראה.
העיסוק הפורמאלי ( = האינטלקטואלי )  בהוראה  חשוב לא רק כמטרה לעצמה אלא כמכשיר לעורר ולהגביר בתלמידים את העניין בכתוב. המחקר הביקורתי  מזמן עיסוק מעניין, ודרך העניין שבעיסוק, יגיע התלמיד אל התכנים עצמם. מתוך שלא בא לשמו - בא לשמו.
מן הראוי להזהיר כי אל למורה לעשות שימוש ישיר בחומר המחקרי, כי הרי קיים הבדל בין המתודולוגיה המדעית שעניינה בירור  דרכי החקירה וגילוי אמיתות חדשות, לבין ההוראה המבקשת להנחיל אמיתות מקובלות. הראשונה גישתה לוגית, ואילו השנייה , המעוניינת במסירת תכני האמת לתלמידים ומוסיפה לגישה הלוגית את הגישה הפסיכולוגית.  עלינו להוסיף  על הרעיון  ההגיוני של המתודה את ההתכוונות המתמדת אל החינוך, לאמור החומר המדעי חייב לעבור עיבוד דידקטי.

חינוך לקריאה מעיינת
אחת המטרות החשובות בהוראת המקרא היא החינוך לקריאה מעמיקה  ( "בין השיטין" ). קיים ניגוד גדול בין קריאה מהירה, שיש המתברכים בה בהיותה קריאה רהוטה [5] ( רהוטה= משורש רוט= רוץ לבין קריאה איטית, מעיינת הכוללת , כאמור, קריאה בין השיטין. כול אדם, לרבות התלמיד , קריאתו הטבעית נובעת ממה שמכונה "ניידות התודעה", לאמור התלמיד שואף קדימה בקריאתו ולכן אינו שם לב לפרטים ולתכנים אותם הוא קורא. מטרת ההוראה היא להביא את התלמיד למצב של "נייחות התודעה”. הדרך להשגתה היא בהערמת מכשולים שבכוחם למנוע את שטף הקריאה, בחינת הצבת חביות וכריית בורות במסלול נסיעתו של הנהג להאטת המהירות. ( אז יש סיכוי שהנהג יראה  גם חלקים מן הנוף...). זו ההנמקה המרכזית מבחינה דידקטית לתרומתם של פרשנים בכלל, ופרשני ימי הביניים שלנו בפרט, ולחשיבותו שלא תסולא בפז של רש"י בהפרכת פשטות הנאמר.( "מה קשה לרש"י ? מן הראוי שיהיה קשה לנו ולתלמידינו). [6]
בעיני התלמידים, רוב היצירות הסיפוריות  "פשוטות". תפקיד המורה להפריך את פשטות היצירה ולחנך את התלמידים להבחין בקשייה הטקסטואליים והרעיוניים.
השימוש הנכון בהישגי המחקר המקראי הוא דרך נוספת, שונה אם במעט ואם בהרבה מזו של פרשני ימי הביניים שלנו, לחנך באמצעותם לקריאה מעניינת, אינטליגנטית וביקורתית.
מן הבחינה הפסיכולוגית ראוי  לציין כי קיימת מוכנות נפשית אצל התלמידים לביקורת, שכן יצר המרדנות והביקורתיות אופייני לגיל ההתבגרות, וניתובו וניצולו לעניינו  עונה אף על צרכיו הנפשיים של התלמיד.
נקודת האחיזה למחקרו של רופא נעוצה כאמור בסתירה שבפרק כ"ב. דרך גילוי סתירה זו, ניתן להוביל אל תורת התעודות, תוך הבנת הרקע והצורך שתורה זו באה לענות עליו.
מחקרו של רופא נוגע בכמה תופעות, מושגים, גישות, כלי ניתוח ואסכולות מחקריות- מן החשובים בחקר המקרא, ומזמן למורה אפשרות לקרב את התלמידים לעולם זה, לצרכיו, כלליו ועקרונותיו הבסיסיים., וכן לאמן אותם בדפוסי חשיבה נחוצים. ספר בלעם הוא כמובן אובייקט המחקר, אך ההפניות לתופעות מקבילות, ודוגמאות לתהליכים דומים במקומות אחרים במקרא, וכן ההשראה שדוגמאות אלה יוצרות, הופכות מחקר זה לפנינה דידקטית.

עיקרי הדוגמאות
גילוי תפרים וסימני הרכבה באריגת קטעי מסורות ( עמ' 10 -12, 24 ). שקלא וטריא והערכת המעלות והמגרעות שבכל הצעת פתרון ( עמ' 15 - 21 ). חקר הצורות: סאגה או פאראבולה (=מעשיה) לעומת סיפור(=היסטוריה , עמ' 25, 26 ), מקומה של בורלסקה, כיצד להבחין בתלות ספרותית בחיבור משני ומאוחר. התוספת השמה ללעג את המקור: ה "יודע דעת עליון" מודה  ש"חטאתי כי לא ידעתי" (עמ' 51-10 ), אסכולת תולדות המסורת ( עמ' 26 ואילך ), פיתוח דקויות בהבחנה ספרותית- מקורות שיריים בסיפור מאוחר ויצירת חספוסים בכתוב ( עמ' 29 ואילך ). גירסה מקורית וגירסת משנה- דמותו האובייקטיבית של בלעם  ( עמ' 46 - 47 ).גיוון שמות וכינוים כמונולוג פנימי ( עמ' 37 ואילך ), [7]  תרומת התרגומים העתיקים בהמחשת (וחיזוק הטיעון) הדינמיות של תהליך היווצרות הספרות המקראית ( עמ' 46 - 47 ואילך ).תיאולוגיה חדשה בספר דברים והשלכותיה מרחיקות הלכת ( עמ' 48 ואילך), חזרה מקשרת ( עמ' 55 ) וההרחבה הנצמדת ( עמ' 56 ).
מחקרו של רופא יש בו כדי לבסס ולאשש ידיעותיו של המורה השומר על זיקה קרובה וצמודה להישגי המחקר המקראי העכשווי והוא משב רוח  מרענן ומעדכן מאין כמוהו למורה, שמסיבות שונות אינו מעודכן דיו. על-כן מומלץ לזה ולזה ללמוד מחקר זה ולעשות בו שימוש אקטיבי בהוראה.
מן האמור לעיל מובן כי מחקרים מדעיים , במקרים רבים הם חומר חשוב, מרתק ומעניין והם חומר עזר מעולה למורה החרוץ המתעניין ולכן מעניין את תלמידיו.

הערות
[1]  ראו זקוביץ, על אלכסנדר רופא, ספר בלעם, תש"ם, קרית ספר נ"ד ד', תש"ט, עמ' 785 - 789. 
[2] טענתי היא כי קביעה זו אינה חד-משמעית . אני טוען כי  קביעה זו שרירותית, וכי יש קריטריונים אחרים ונוספים לקביעת זמן השירה לעומת הפרוזה של סיפור. ראה ד"ר ישראל כץ בקיעה אחת של ים סוף – שתי גרסות. הטענה היא שהסיפור הפרוזאי על מעבר ים סוף קודם לשירת הים ( פרק י"ד קודם לפרק ט"ו ). שירת הים מאוחרת יותר. עומד להתפרסם בשנת 2019.
[3]  ראו סילוקו של יתרו כמייסד מערכת המשפט בישראל בדברים א'. רופא עמ' 48.
[4]  זקוביץ, שם ,עמ' 786 מציע דרך שילוב נוספת, לאמור: הדגם של שלשה...וארבעה: כנגד הצלחתו של בלעם להבחין  במלאך רק בפעם הרביעית- שיא ברכתו  של בלעם לישראל- רק בנאום הרביעי.
[5]  לפני שנים היו קיימים מכונים שהעבירו קורסים בקריאה מהירה, מתוך תפישה שיש בכך ברכה וחיסכון בזמן.
[6]  ראו לדוגמה פירושו של רש"י לבראשית ח' 8: " וישלח את היונה מאתו לראות  הקלו המים מעל פני האדמה". רש"י מציין  בדיבור המתחיל "וישלח..." אין זה לשון שליחות אלא לשון שלוח, שלחה ללכת לדרכה, ובזה יראה אם קלו המים שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו". לאמור "וישלח הוא בבנין פיעל ומובנו שחרור ולא הטלת שליחות. הקורא בעל ניידות התודעה  סבור שמכיוון שהמלה "היונה  " היא הסמוכה  למילה "לראות" , תפקיד היונה לראות, בעוד למעשה מי שירה הוא נח.
[7]  ראו אנציקלופדיה חינוכית, כרך ב', ערך הוראה ודרכיה, עמ' 113. ראו גם וויס מלאכת הסיפור במקרא,מולד 1962, עמ' 169 - 170.

תגובה 1:

  1. חסר ספר כזה גם על 'קוהלת', שכמו שרופא ציין במקום אחר, רווי סתירות גם הוא

    השבמחק