אלי יונה, משורר
אֱלֹהִים מַעֲנִיק הִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה לְכֻלָּם, אֲפִלּוּ לִנְחָשִׁים
כַּעֲבֹר 2500 שָׁנָה בְּקֵרוּב, כְּשֶׁהֶחֱזִיר ה' לַחַיִּים אֶת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹן לְ'תִקּוּן' עַל חֶטְאוֹ הַקַּדְמוֹן, נִדְמֶה הָיָה לוֹ אַגַּב תְּנוּעָה שֶׁקִּבֵּל גַּם אֶת רַגְלָיו בַּחֲזָרָה, וּבְרֹב שִׂמְחָתוֹ הוּא רִפֵּא מִיָּד כָּל נְשׁוּךְ שָׂרַף שֶׁרָאָה. רַק לְאַחַר כִּבְרַת דֶּרֶךְ לֹא קְטַנָּה הֵבִין שֶׁהוּא נִשָּׂא בִּידֵי אָדָם בַּעַל עוֹר זוֹהֵר וְקוֹרֵן כְּשֶׁלּוֹ. מֻכֵּה תַּדְהֵמָה אָבְדוּ לוֹ חוּשָׁיו לְמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים. כְּשֶׁהֵקִיץ גִּלָּה שֶׁקַּשְׂקַשָּׂיו מִנְּחֹשֶׁת קָלָל וְהוּא שָׁתוּל כְּעֵץ בָּאֲדָמָה, מֻקָּף יְרִיעוֹת מְתוּחוֹת שֶׁל עוֹרוֹת אֵילִים וּתְחָשִׁים. בְּנֵי אָדָם הִשְׁתַּחְוּווּ לוֹ וְהִתְפַּלְּלוּ אֵלָיו לִרְפוּאָה וְחַיִּים. "סוֹף כָּל סוֹף זָכִיתִי בַּכָּבוֹד הַמַּגִּיעַ לִי!" עָלַץ בְּלִבּוֹ הַקְּטַנְטַן. כַּעֲבֹר כַּמָּה שָׁנִים טוֹבוֹת הֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ לְמִשְׁכַּן שֶׁל אֶבֶן וְכַעֲבֹר כַּמָּה שָׁנִים עוֹד יוֹתֵר טוֹבוֹת הֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ לְמִשְׁכַּן שֶׁל זָהָב. אַךְ לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן. עִם הַשָּׁנִים חָלְפוּ וְהִתְחַלְּפוּ גַּם הַמְּלָכִים וּמֻכְתָּר חָדָשׁ אֶחָד בְּשֵׁם חִזְקִיָּהוּ קִנֵּא מִדַּי לֶאֱלֹהָיו וְגָמַר אֹמֶר לְנַתֵּץ אוֹתוֹ לִרְסִיסִים. אוּלָם מִבְּעוֹד לַיְלָה הֵגִיחַ מִתּוֹךְ נִשְׁלוֹ הַמַּתַּכְתִּי וּבָרַח לְיָוָן דֶּרֶךְ הַיָּם. שָׁם אִמֵּץ אוֹתוֹ רוֹפֵא אֱלִיל בְּשֵׁם אַסְקְלֶפְּיוֹס, וְכָרַךְ אוֹתוֹ סְבִיב מַטֶּה קְסָמָיו, שֶׁהָיָה עָשׂוּי מֵעֲנַף אַלּוֹן. "בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּתְלֵיתִי מֵעֵץ, עָשִׂיתִי רַע. מֵעַכְשָׁו", הִבְטִיחַ לֶאֱלֹהִים, "אֶעֱשֶׂה רַק טוֹב!"
אלי יונה נהניתי לקרא את מדרש האגדה שלך לקראת יום הכיפורים תשפ"א, ספטמבר 2020, המכמין בקרבו שניים מערכי הנצח באמונה הישראלית יהודית המקראית.
השבמחקתודה לאה מזור שהעלת מדרש אגדה זה.
בספרי - שלקראת הדסטארט למימון הוצאתו לאור בעזרת אנשים אוהבי תנ"ך וישראל - "ישראל המודרנית פוגשת תנ"ך" -
אני דן בנושא זה וכותב בין היתר:
"הבחירה החופשית המולדת כמו ידיעת טוב ורע הנרכשת כמו גם רכישת הבכורה המקראית, כמקור ורקע לבריאת האנושות בכלל והיווצרותו של עם ישראל על פי המקרא בפרט, הנם ערכי יסוד נצחיים, מתפתחים ומשתנים כחלק אימננטי ומהמסד של האמונה הישראלית-יהודית על פי ספר הספרים.
ערכים אלה של בחירה חופשית ודעת טוב ורע הנם גם הבסיס בחיי הפרט, המשפחה, הקהילה, החברה והמדינה בעולם הדמוקרטי ברחבי היקום בכלל במאות העשרים והעשרים ואחת ולעתיד לבוא, ובחיים במדינה היהודית והדמוקרטית בפרט, המשתלבים אלה באלה ומקבלים ביטוי בייחודה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ביחד ולחוד.
הבחירה החופשית המולדת כמו גם דעת טוב ורע הנרכשת הנן מאושיות ואבני הפינה של ערכי הנצח באמונה הישראלית היהודית שהתנ"ך העניק לאנושות ולעם ישראל:
" רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע" (דברים ל 15).
האשה חוה אמנו בבחירתה החופשית בבראשית ג, ואחריה בא אישה ודבק בבחירתה בחירתו, העניקה לכל האנושות חיים של דעת טוב ורע מחד גיסא, וחיים מוגבלים וקצובים בזמן מאידך גיסא.
בחירתה החופשית של חוה בפרק ג בבראשית, ובעקבותיה גם של אישה, העניקה לכל אדם ביקום, זכר ונקבה, חיים של עניין ומשמעות, חיים של דעת טוב ורע, חיים של לקיחת אחריות לגבי הבחירות החופשיות של האדם - על פני ובמקום חיי נצח סתמיים, התלויים בחסדי אחר.
עלינו לזכור, כאדם, כחברה, כעם וכמדינה יהודית ודמוקרטית כי אמונה ודת חשובים עד מאד, אך בחירותינו ומעשינו לטוב ולרע הם הם אושיות חיינו- הן כיחידים, הן כמשפחה, הן כקהילה, הן כחברה, הן כעם והן כמדינה היהודית והדמוקרטית היא מדינת ישראל, גם במאה העשרים ואחת בכלל, וגם בשנת תש"פ- 2020-2019 בפרט ולעתיד לבוא.
הבחירה החופשית כמו בחירותינו ומעשינו לטוב ולרע הם המסד הן לחיים דמוקרטים טובים יותר והן למערכת משפט הוגנת יותר, צודקת יותר כל שכן שומרת טוב יותר על זכויות הפרט.
הבחירות והמעשים שלנו הם המעצבים את חיינו. בה בעת האמונה היהודית כמו הדת היהודית וכמו התרבות היהודית, שבסיסם ומקורם גם יחד בספר הספרים, הם חומר הבעירה ומקור ההשראה של עם בני ישראל, עם ישראל והעם היהודי.
כך מנחה אותנו הנביא מיכה להגשים זאת בחיי הים יום:
"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת,(גם) עִם-אֱלֹהֶיךָ"(מיכה ו 8)."
גמר חתימה טובה ושנה ברוכה
יעקב מישל שכטר
תודה לך יעקב על דבריך הנכוחים והנבונים.
מחקאכן הבחירה החופשית היא הלב הפועם של דתנו, ויותר מכך,
הבחירה החופשית בטוב. בניגוד לתפיסות הטרום־מקראיות, שגם אם
הופיע בהן מוטיב הבחירה החופשית, הן לא צידדו בטוב או ברע
אלא גוללו את הסיפור ניטרלית, ללא יומרות מוסריות.
האלים המסופוטמים למשל המיטו עלינו את המבול לא כי בחרנו ברע
אלא מפאת פיצוץ האוכלוסין. בדת יוון הגורל היה מעל האלים.
הדטרמיניזם הנוצרי בכלל שלל את הבחירה החופשית. אפילו האיסלאם
באחד הפסוקים "הכופרים, אחת היא להם אם תזהירם ואם לאו; לא יאמינו.
אלוהים (!) אטם את לבם ואת אוזניהם, וכסות עוטפת את עיניהם."
כשם שהכביד את לב פרעה... אז כן, יש לנו במה להתפאר.
בהצלחה רבה עם ספרך המרתק וגמר חתימה טובה.
אלי יונה
אלי יונה,
מחקדבריך מאירי העיניים ומסבירי האמונה הישראלית המקראית מצביעים למעשה גם על אחד הביאורים, מדוע התנ"ך של כולנו מתחיל דווקא בספורי הבריאה ולא במעמד הר סיני, כל שכן לא בספר שמות יב :
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה"
(שמות יב 1) - ספור יציאת מצרים.
גמר חתימה טובה,שנה טובה וברוכה!!!
יעקב מישל שכטר