על ״ערב״ בעברית המקראית

ד״ר ישראל כץ, חוקר מקרא ומחנך

היקרויות מרובות יש ל"ערב״ במקרא, ומשמעותן מגוונת ולעיתים מפתיעה. כזאת שאפילו קשורה לסחר הימי הנזכר בספר יחזקאל. הנביא יחזקאל נושא קינה אירונית הלועגת לצור, עיר המסחר הימי, ומתארת את שקיעתה. הוא מתאר את צור כספינה נושאת סחורה, המובילה סחורות ממקום למקום. בפרק כ״ז חוזרות חזור והזכר המילים: "מַעֲרָבֵךְ" ו"עִזְבוֹנָיִךְ":

"‏זִקְנֵי גְבַל וַחֲכָמֶיהָ הָיוּ בָךְ מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ כָּל־אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם הָיוּ בָךְ לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ" (פסוק 9); "‏תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל־הוֹן בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ" (פסוק 12); "‏יָוָן תֻּבַל וָמֶשֶׁךְ הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּנֶפֶשׁ אָדָם וּכְלֵי נְחֹשֶׁת נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ" (פסוק 13); "‏מִבֵּית תּוֹגַרְמָה סוּסִים וּפָרָשִׁים וּפְרָדִים נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ" (פסוק 14); "אֲרָם סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב מַעֲשָׂיִךְ בְּנֹפֶךְ אַרְגָּמָן וְרִקְמָה וּבוּץ וְרָאמֹת וְכַדְכֹּד נָתְנוּ בְּעִזְבוֹנָיִךְ" (פסוק 16) ועוד.

מה משמעות המילים?

בשנת 1961 פרסם יחזקאל קוטשר ספר קטן בשם "מילים ותולדותיהן" ובו הוא טוען כי מקורו של ״מַעֲרָבֵךְ״ הוא באכדית (יש לפועל מקבילה בערבית ) EREBU והוראתו של ״ערב״ היא "נכנס". הוא מסתמך כאן על ב׳ קלאר (עמ' 83). קלאר מציין כי לפי התפישה המקובלת גם בימינו, ״לבוא״ פירושו זריחת השמש (לבוא, להגיע) ו״לצאת״ משמעו שקיעת השמש, אבל במקרא השימוש הוא הפוך: יציאה = זריחה, ביאה=שקיעה.

במזרח הקדום רווחה האמונה כי השמש יוצאת (מן האהל) ושקיעתה נובעת מכניסתה לאוהל, שם היא לנה בלילה ומשם יוצאת בבוקרו של יום. ראו תהילים י"ט 5 – 7: "בְּכָל־הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם־אֹהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל־קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ". מוצאו = יציאתו, כלומר, הוא יוצא מן המזרח וכשהוא שוקע =מקיף את הארץ, עושה את מסלולו (תקופתו=הקפתו) ומגיע אל מקום מנוחתו באהל, מגיע לקצהו השני. כניסת השמש לאהל היא הלילה, כי בהיותו באהל אין היקום רואה אותו. 

מכן מסיק קוטשר כי הפועל ״ערב״ משמעו ביחזקאל כ״ז יבוא, סחורה שנכנסת למדינה, מערב – מקום כניסה ( המ"מ בתחילת המילה היא מ"מ המקום).

המילה ״עזבוניך״ משמעה, מה שהמדינה עוזבת, משחררת מבעלותה כלומר, יצוא. 

השורש "ערב" נמצא במילת "מערב" , כלומר מערב = יבוא. וכך הוא יחזקאל כ"ז 9 וזאת לעומת המילה ״עזבונך״ שמשמעה יצוא, מה שאתה עוזב, משחרר.

ל״עזבניך״ השווה באכדית: ezebu במובן הידוע, לעזוב. משמע, ביחזקאל ״עזבוניך״ הוא מונח טכני ימי במובן, כאמור, יצוא.

קוטשר מציין כי מ' מידן העיר על הניגוד בין ״ערב שבת״ ל״מוצאי שבת״. ערב שבת=כניסת השבת, מוצאי שבת= יציאת השבת.

בתקופת התלמוד עדיין הייתה ידועה המשמעות "מעלי שבתא" בארמית ( בבלי, גטין ע"ז ע"א) משורש עלל שמשמעו - נכנס.

Bita erebu = להיכנס לבית. Baba wasu= לצאת מהדלת.

הצירוף "שתי וערב" מתייחס, לפי קוטשר, לענייננו. משמעם של הדברים היא שחוטי הערב - חוטי הרוחב הנארגים לסרוגין בין חוטי האורך נכנסים אל תוך חוטי האורך - השתי. 

בשנת 2009 פרסם חיים בן יוסף טאווויל לקסיקון של המילים האכדיות הרלוונטיות למקרא וציין כי מקור השורש הוא באכדית והתיבה "ערב" משמעה שקיעת השמש כלומר שעת הערב, לילה.

Tawil Hayim ben Yosef, An Akkadian Lexical Companion for Biblical Hebrew, Jersey City, 2009

באכדית מופיעים ניבים המקבילים לניבים ולתיאורים מקראיים:

"מִבֹּקֶר לָעֶרֶב" (איוב ד' 20): istu aut Samsi - adi ereb Samsi, כן "מֵעֶרֶב עַד־בֹּקֶר" (שמות כ"ז 21, ויקרא כ"ד 3, במדבר ט' 21, ובעוד במספר מקומות ).

בבמדבר ט' 3 מופיע הצירוף "בֵּין הָעֲרְבַּיִם", בין השמשות, הזמן שבין שקיעת השמש ועד עליית הכוכבים. בשמ״א י"ז 16 מופיעה הנוסחה "הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב" דהיינו בוקר ולילה.

צללי ערב: בירמיה ו' 4 – 5 נאמר: "קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם אוֹי לָנוּ כִּי־פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי־עָרֶב קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַלָּיְלָה וְנַשְׁחִיתָה אַרְמְנוֹתֶיהָ." צִלְלֵי־עָרֶב״ = הצללים המכסים את הארץ עם שקיעת החמה (כאשר השמש נכנסת לאוהלה).

ירמיה ה' 6 מופיע הצירוף "זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם", זאב היוצא עם ערב לטרף. ראו גם צפניה ג' 3; חבקוק א'.

במל״ב ט"ז 15 מצוי הביטוי "מִנְחַת הָעֶרֶב": "הַקְטֵר אֶת־עֹלַת־הַבֹּקֶר וְאֶת־מִנְחַת הָעֶרֶב". 

במשלי ז' 9: "בְּנֶשֶׁף־בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה". ראו באכדית ereb Samsi = "נכנסת השמש". ראו גם 

Kouwenberg J.C., The Akkadian Verb and Its Semitic Background, Winona Lake, 2010 

לסיום, ״ערב״ משמעו כניסת השמש לאוהל. בשלב מסוים המילה ״ערב״ נעשתה בלתי תלויה ברקעה, וייצגה את חלק היום בזמן החושך.