ד"ר צביה רחימי שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך
׳כותרת ספרנו, "כל שקרי האקדמיה", קשה אולי לעיכול. אנשים עשויים לראות בה פרובוקציה, חילול קודש, אבל למרבה הצער אין מנוס מלקרא לילד בשמו: האקדמיה משקרת, והרבה. כפי שהראנו לאורך הספר, האקדמיה מרמה את הממשלות, את הציבור ואת עצמה. כמה עצוב שמי שנחשבה במשך שנים רבות למקדש האמת, היושר והיושרה הפכה בשנים האחרונות לעיוורת וחרשת לעצמה, מכחישה מציאות, מקובעת ולא אמיצה׳ (עמ' 501).
הכותבים שייכים לסגל המרצים של אחת האוניברסיטאות הידועות בארץ. היה לי קשה לקרא את הספר, אבל נמשכתי אליו מאד, כמו פרפר אל קורי עכביש. הספר ערער את אחד היסודות החזקים של חיי: ההכרה בלמידה לאורך השנים כיסוד בהוויתנו האנושית. קיבלתי מאבי ז"ל וחינכתי את ילדי לאור החשיבות והצורך בידיעת האמת, בחקירה של עקרונות מדעיים, אנושיים וחברתיים במקצועות השונים. השאיפה לרכישת ידע דווקא במוסדות אקדמיים מוכרים וידועים הייתה מאד מקובלת עלי.
נסיון החיים שלי לימד אותי, שאין אמת אבסולוטית, יש אולי אמת יחסית. הבנתי שקשרים אישיים ובין אישיים מחויבי מציאות בשדה התעסוקה וההצלחה בעבודה. אבל לא ידעתי ולא הבנתי, ששחיתות וחוסר יושר קיימים גם במוסדות אקדמיים, על כל צעד ושעל: גם בכתיבת מאמרים, גם בקידום אקדמי, גם ב: "שמור לי ואשמור לך", גם ב "פרסם אותי ואפרסם אותך"...
הספר מתייחס למציאות הכלל עולמית ובעיקר למציאות האמריקאית. אבל ברור שהאמור בספר כולל את ישראל, כמובן. כל מי שיש או הייתה לו נגיעה לאקדמיה בשני העשורים האחרונים יכול לשחזר ארועים, מצבים ומקרים מן המתרחש באקדמיה בישראל. מתקבלת אותה תמונה לא מחמיאה.
האם הכל שקר, אשליה, פיקציה? עד כדי כך? אין פתח מילוט? אין פתח תקווה?
השינויים, החלים בעולמנו, הם בעיקר בתחום הטכנולוגי, אבל ההשלכות הן גם תודעתיות, גם חברתיות וגם תעסוקתיות. גם האקדמיה תשתנה, ואם היא תשרוד, היא תהיה אחרת:
׳מה שבטוח הוא שבעתיד הקרוב נמשיך לחזות בירידה עקבית בביקוש לתואר אקדמי (ובמקביל גם לקריירה אקדמית). אולמות ההרצאות בקמפוסים יינטשו בהדרגה, כמו הכנסיות העתיקות באירופה, שמשמשות היום בעיקר כאתרי תיירות. עם הזמן תתרחב גם הלגיטימציה החברתית לוותר על תואר, וגם המעסיקים יפסיקו בהדרגה לדרוש אותו כתנאי סף. נמשיך גם לראות יוזמות מגוונות, שיציעו חלופות קוסמות מסוגים שונים בתחום ההשכלה והמחקר… הקריסה מזה והחלופות מזה יובילו אותנו לשחר של יום חדש, שבו לא יהיה עוד צורך להמשיך לשקר במדע ובהשכלה׳ (עמ' 532).
המחברים נגעו בנושא קשה: היה להם האומץ לבטא בשפה שווה לכל נפש, נושא שלא נגעו בו עד כה, בישירות כה גדולה, תוך הסתמכות על מספר אדיר של מקורות: מה קיים במודל האקדמי האוניברסיטאי?
ימים יגידו, אם ספר זה יועיל, ישפר, ייטיב ויקדם את המודל האקדמי, האוניברסיטאי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.