מאיר שלו, גינת בר. רפאלה שיר, רישומים וציורים. הוצאת עם עובד, תל אביב 2017, 245 עמודים
לספר 48 פרקים קצרים.
כל פרק עוסק בנושא אחר הקשור לגינתו של מאיר שלו
הספר פותח בסצינה של זוג בבגדי חתן כלה שמצטלם בגינה. הסופר מעיר להם שזו גינתו והם דורכים עליה."נראה לך פה גינה"? שואלת המחותנת . "אני נראה לי פה חיק הטבע" אומרת המחותנת השנייה.
בלב גינת הבר עומד ביתו של הסופר, מאיר שלו, על מדרון מוקף בחלקת אדמה. היו בה לפני בואו עצים ושיחים. נסיונו בעבודה בגינה היה מועט. לדבריו "נסיון של מסתכל". לסבו בנהלל היו מטעים, וכשעברו לירושלים לשכון בקרית משה, קבל כל אחד חלקת אדמה קטנה ואימו טפלה בה.
בבגרותו עבר מאיר שלו לאלוני אבא.הוא התגורר בבית קטן מוקף בחלקת אדמה עליה מספר בספרו. הספר כתוב בהומור ובאהבה. הוא נטע בגינתו עצי בר שיחי בר ופרחי בר. הוא כותב על הצבעים והריחות, על בעלי החיים, קולותיהם ותכונותיהם, על המעקב אחרי התנהגותם ועל המחשבות המלוות אותו בעת הצפייה בשוכני הגינה. אחד מהם הוא החתול קרמר איתו ניהל "שיחות" והיה חסר לו לאחר שמת.
הוא צופה בבעלי החיים בגינתו ומגלה לקוראים סוד: הוא נוהג לחקות בקול רם מונולוגים ודיאלוגים של בעלי חיים וצמחים ואף של חפצים דוממים... הוא צופה בבעלי כנף, חרקים למיניהם, נחשים, לטאות חרדונים ועוד. יש שוכני קבע ויש שבאים והולכים. יש מזיקים ויש מועילים. העטלפים הם אורחים לתקופה קצרה. החולד שוכן קבע, יצור מתבודד חופר מערכת תת קרקעית של מנהרות וגורם נזקים.
יש לשלו בגינה גם עצי יער וחורש ששרדו מן העבר הרחוק, ביניהם שני אלוני התבור.
מאיר שלו יודע את שמותיהם של הצמחים, למד לשתול ולטפל בהם. בקיץ הכל היה יבש ולאורחים שתמהו על כך אמר שהגינה תשוב ותצמח עם רדת הגשמים. הוא מספר על איסוף פרחי הבר ואופן שמירתם של הזרעים אותם יזרע כשיגיע הזמן. הוא מתערב במלחמת הקיום ששוררת בגינה, מעשב משקה מעט בתקופות של בצורת ובימי שרב קשה.
הגינה חודרת לבית בריח ובצבעים והבית לגינה. יש צמחי בר שאפשר לאכול או לתבל בהם את הארוחה. שלו מתאר במפורט קטיף של סברס. יש הוראות להכנת עלי מרווה לתיבול לפסטה. העץ המועדף עליו הוא הלימון. יש לו שימושים שונים הוא מפרט כיצד להכין לימונצ'לו. ומסכם :טוב לו לאדם שיהיה לו לימון בגינתו. שלו מתאר גם כבישת זיתים.
מאיר שלו ידוע כאוהב תנ"ך. הוא מזכיר את משל העצים של יותם, ואת המבול שאחריו הבטיח אלוהים לא יופרו סדרי עולם. הוא הולך יחף בגינתו ונזכר בדוד המלך שהלך יחף כשנמלט מבנו אבשלום. הציווי האלוהי אל משה: "של נעליך מעל רגליך..." מאיר שלו, לעומת זאת, הולך יחף כי הוא רגיל לכך מילדות, ואף מציע לכל אדם לחלוץ לפעמים את נעליו וללכת יחף על האדמה.
שלו מוצא נקודות דמיון בין הכתיבה לבין הגננות."בשתיהן זרעים שמחכים באדמה שנים ונובטים, אם בכלל, רק אחרי הגשם הנכון. ושתיהן, אם עלו יפה,מעניקות יופי, ומאחורי היופי של שתיהן יש הרבה עבודה שחורה וחדגונית.. ושתיהן עלולות להסב כאבי גב.."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.