הדה רכניץ, חוקרת ומרצה על ארה"ב (היסטוריה, אקטואליה, פוליטיקה, קהילה יהודית אמריקאית), ב"אוניברסיטה הפתוחה" ובמסגרות רבות נוספות.
DESIDERATA
קיים תירגום "רשמי" לעברית: מקס ארמן, כיסופים: מילים לחיים, מאנגלית: ערן כהן, הוצאת כנרת, אור יהודה 2003. [1927]
התרגום להלן הוא של הדה רכניץ.
*התרגום משתמש בלשון זכר לצורך נוחות, אך הפניה של הכותב הינה לשני המינים כאחד.
******
התהלך ברוגע בתוך הרעש וההמולה,
וזכור את השלווה המצויה בדממה.
ככל שתוכל ומבלי שתאלץ להתרפס בפניהם-
הייה ביחסים טובים עם כל בני האדם.
אמור את האמת שלך בנועם ובבהירות
והטה אוזן לאחרים, אפילו לטיפשים ולבורים:
המנע ממגע עם אנשים קולניים ואלימים,
כי הם יערערו את שלוות נפשך.
אם תשווה עצמך לאחרים, אתה עלול להפוך לרברבן ומריר;
שהרי תמיד יהיו אנשים דגולים או נחותים ממך.
מצא הנאה בהישגיך כמו גם בתוכניותיך.
גלה עניין בקריירה שלך, גם אם היא צנועה;
היא תתגלה כנכס אמיתי כשגלגל העיתים ישתנה.
הייה זהיר בעסקיך;
שכן העולם מלא במרמה.
אך אל תיתן לתובנה זו לעוור את עיניך מלראות את הסגולות הטובות הקיימות;
רבים האנשים השואפים להגשים אידאלים נעלים;
ובכל מקום החיים מלאים במעשי גבורה.
הייה עצמך.
ובמיוחד אל תעמיד פנים באהבה
וגם אל תהיה ציני כלפיה,
שכן לנוכח השיממון והפיקחון שמסביב,
היא נצחית כמו הדשא.
אמץ באדיבות את לקחי השנים שחלפו,
וותר בחינניות על הדברים הילדותיים.
טפח את חוזק הרוח
כך שהיא תוכל להגן עליך לכשתחווה משבר פתאומי.
אך אל תשקע בדימיונות.
חרדות רבות צמחו מתוך יגיעה ובדידות.
מעבר למשמעת מיטיבה,
הייה עדין עם עצמך.
הינך בן היקום
לא פחות מהעצים ומהכוכבים;
יש לך זכות להיות כאן.
ובין אם הדבר נהיר לך ובין אם לאו,
אין ספק כי היקום מתגלגל לו כראוי.
לכן הייה בשלום עם אלוהים,
יהא אשר יהא.
יהיו מאמציך ושאיפותיך אשר יהיו,
חייה בשלום עם נפשך, חרף הרעש המבלבל של החיים.
שהרי למרות הזיוף, העבודה הקשה והחלומות השבורים,
זה עדיין עולם יפה.
הייה שמח.
השתדל להיות מאושר.
{"היו שמחים.
השתדלו להיות מאושרים"!}
כל כך קצר ! ובכל זאת, עולם ומלואו בשורות ספורות
אל עצות העשה ואל תעשה האלה, עצות לחיים מאושרים, נחשפתי לראשונה, בתוכנית השירים שהוגשה בשעות בין הערביים, ב" קול השלום". אייבי נתן היה פותח את התוכנית בציטוט מתוך הפואמה וקולו הרדיופוני, המלטף, היה חודר לתודעה, גם אם לא התכוונת לכך. ואחרי ששמעתי את הדיקלום, יום ועוד יום ועוד יום ואחרי שהתחלתי לחשוב ביני לביני על משמעותו, גברה הסקרנות והתחלתי לחקור.
וכבר אחרי חקירה ראשונית מרופרפת, החלטתי שזה ספר שאני רוצה לידי, נגיש, זמין ואוהב תמידית.
וקניתי אותו לאחר לא מעט מאמצים. שהרי לא היה מהמבוקשים במיוחד במקומותינו.
מרות שאיני שותפה לכל המלצותיה של הפואמה {היסוד האלוהי/אמוני/דתי למשל, אינו חלק - בלשון המעטה - מהווייתי האישית}, הרי שיש בה יסודות מהפנטים שדיברו אל מיליוני אנשים בעולם במשך שנים כה רבות.
המחבר היה עו"ד מקס ארמן Max Ehrmann, משורר, פילוסוף וסופר אמריקאי שבשנת 1927 רשם את זכויותיו על הפואמה. אך ארמן לא הוסיף את סימן זכויות היוצרים על כל העותקים שהופצו ולכן הייתה טענה שבעצם הוא ויתר על זכויות היוצרים שלו. עם מותו, הזכויות עברו לברטה פראט קינג ארמן, אלמנתו, איתה התחתן חודשים ספורים לפני כן. מאוחר יותר התעוררו מחלוקות סביב הבעלות על הזכויות.
ברטה תרמה חלק גדול מכתביו לאוניברסיטת דה פאו ולאחר פטירתו, הקדישה את חייה להפיץ את עבודותיו של מקס, לכתוב ביוגרפיה שלו ולערוך את יומניו. היא נפטרה בינואר 1961.
במשך תקופה מסויימת, התהלכה לה אגדה שאת " דזידרטה" מצאו בכנסיית סנט פול, בבולטימור, מרילנד שנכתבה ב1692.האגדה צמחה בעיקר ב1959, כאשר הכומר פרדריק קייטס כלל את הפואמה בחומרים דתיים שהפיק. כמובן שהאגדה הופרכה.
"דזידרטה" הינה פואמה דידקטית, המגדירה מעין קוד התנהלות לחיים, תוך הדגשת הסובלנות, ההכלה והאופטימיות. יש בה יסודות פואטיים כגון רגשות ודימויים, אך היא כתובה בפרוזה, בצורה ישירה. היא כוללת חכמה אוניברסאלית שסביר להניח תדבר גם לדורות העתידיים. גם בשל האוניברסאליות הע(א)ל זמנית הזו שלה, מעניין לעשות עימה היכרות /להזכר בה.
ביומנו כתב ארמן פעם-"הייתי רוצה- לו זה רק היה ניתן לי, להותיר אחרי מתנה צנועה- קטע פשוט בפרוזה, שיעביר הלאה, לקוראים, מספר מצבי רוח אציליים". מתנה זו, הייתה "דזידרטה".
הפואמה בפרוזה "דזידרטה" מכילה 28 שורות, המחולקות ל6 סעיפים. הפואמה חיובית ואופטימית וגם כאשר היא משתמשת במילים שליליות, היא מתכוונת להדגיש שעל בני האדם לאמץ את החיובי. התרכזות בחיובי מאפשרת לחיות חיים מאושרים. בשורה התחתונה, הפואמה מדריכה את הקורא להיות אנושי. להיות בן אדם: השתיקה יכולה להיות לעיתים, שוות ערך לזהב; יש להסתדר עם בני אדם אחרים ולהיות נחמד אליהם; יש להקשיב; יש להינות מההישגים האישיים; יש לנהוג בשקדנות; יש להיות אדיבים כלפי עצמנו; יש להתרחק מציניות; לא לפחד; יש לחיות בשלווה; יש למצוא את היופי בכל מקום; יש להשתדל להיות מאושרים.
האושר הינו מושג סובייקטיבי, אנשים שונים יכולים להגדירו בצורות שונות. יש להניח שארמן דיבר על האושר כמסוגלות לחוש את החירות של להיות אתה עצמך, משוחרר מכל פחד וחרדה- גם אם מסעה חיים אינו פשוט כלל וכלל. להיות בן אדם במלוא מובן המילה.
בראשית המאה ה20, השלום נעדר מחיי האנשים. במקומו חשו מרירות שהעלימה גם את הרכות מצורת הביטוי ומהסגנון. הכל הפך לברוטאלי יותר. וזו אחת ההתפתחויות מפניה הזהיר ארמן ולכן ייעץ לקוראיו, להימנע ממגע עם אנשים תוקפניים השורטים את הנפש. מרירות ותוקפנות פוגעות גם ביחסים הבין אישיים. ארמן המשיך וייעץ שלא להתרועע עם אנשים שכאלו, שמדכאים וממוטטים את השלווה ואת החלומות. כמו דיפלומאטים, בני האדם צריכים להסתדר עם כולם. יש לשמר את הייחוד העצמי, להתרחק ממירוץ העכברים שמסביב ולדבוק בישום החלומות , השאיפות , התוכניות הפרטיות, מבלי להשוות עצמך לאדם אחר, כדי שלא תהפוך גם אתה למריר או לשחצן.
אין מקצוע שהוא חסר חשיבות או תועלת ולא משנה עד כמה הוא צנוע. העבודה חשובה כשלעצמה. באשר היא. לכל אדם כישורים ייחודיים ובהתאם לכך, לכל אחד משימות יומיומיות משלו. כך שאין שום דבר בעולם שצריך לזלזל בו שכן, כמשתמע, לכל עבודה החשיבות שלה וכל אדם צריך להיות גאה בעיסוקו.
כבני אדם, יש בנו מידה מסוימת של נאיביות והגינות וארמן הזהיר אותנו מליפול למלכודות המרמה שמסביבנו שמספרן רק עולה וגדל. זו בעיניו האירוניה של החיים , ההגינות הפנימית מול המרמה החיצונית. אם נמשיך לדבוק בהגינות זו, ברעיונותינו ולא ניפול לפילוסופיות המזויפות והמרמות שמסביבנו, נוכל להפוך לגיבורים . החיים באים לידי ביטוי באופנים רבים ומגוונים ולעיתים סותרים ואנחנו, כל אחד מאיתנו, צריכים להבין את המורכבות הזו של העולם ואת העובדה שאנו מהווים חלק מהפאזל הזה. לכל אחד מאיתנו שמור המקום שלו שהוא שלו בלבד. אין טעם להעמיד פנים שאתה אדם אחר. שאם כן, אתה עלול ללכת לאיבוד בקרב אוכלוסיית העולם הגדלה. וארמן השתמש במטפורה כדי להסביר את הייחוד האנושי ואת הסימביוזה שלו עם הטבע הסובב- בעולם צחיח, בני האדם הינם הדשא הירוק, המלבב.
ארמן הדגיש את ההשפעה הרבה שיש לשינויים בעולם דווקא על הצעירים. הם פגיעים וחשופים יותר מאחרים, לתיאוריות מזויפות, מה שמעורר בעיות רבות. ארמן הציע להם שיטות כדי להתגבר על קושי זה- להאמין לחושיהם, לנטוש את הקווים המאפיינים נעורים ולחזק את "האני" הבוגר שלהם. אל להם ליפול לתוך דימיונות שווא. הם צריכים לפתח משמעת עצמית ולהיות אדיבים כלפי עצמם, כלפי מי ומה שהם. כך גם יכירו את עצמם טוב יותר.
מאחר שכולנו בניו של היקום, לכולנו שמור כאן מקום, בדומה לעצים (ישויות חיות) ולכוכבים (ישויות דוממות). היקום מזין את כולנו באותם חומרים- חמצן, מימן, חנקן, פחמן. בלעדינו, העולם אינו שלם. אין ספק שאנחנו נחוצים כאן. אנחנו לא יצרנו את עצמנו , אלא כל אחד מאיתנו נועד להיות בגלל התוכניות של הטבע והגורל. לכן, לכל אחד ואחד מאיתנו יש תפקיד שעליו לשחק בעולם. אך אין זה אומר שעלינו להיות שחצנים בגלל זה. אנחנו חלק מהיקום, אך שום דבר ביקום אינו ממתין לנו. היקום יכול להסתדר בלעדינו כפרטים. ועלינו להכיר בחשיבותם של האנשים האחרים החיים בסביבתנו, שכן גם להם חלק באותו פאזל קוסמי. העולם הינו מקום רועש המעורר בנו מבוכה ולכן עלינו לשמור על שלוות הנפש ועל האושר הפנימי. המוטו שלנו בחיים צריך להיות שהעולם הינו מקום יפה ועלינו להתאמץ למצוא את אושרנו בו. ברגע שנמצא את השלווה הפנימית, את האושר הפנימי, גם נוכל להקרין אותם החוצה, אל הסובבים אותנו. זו הדרך היחידה אליבא דארמן, למצוא את יעודנו בחיים ולצמוח .
ארמן המליץ להימצא ביחסים טובים עם אלוהים, יהא אשר יהא. הוא ידע כי למושג "אלוהים" ישנה משמעות שונה בעיני אנשים שווים. אפשר להתייחס אליו גם כמושג א-תיאולוגי, המבטא את המצפון הפנימי של כל אחד מאיתנו, אותו מצפון איתו אנו מנהלים את שיחות הנפש העמוקות ביותר שלנו. על הקול הפנימי הזה, יש לנו שליטה. אנו יכולים לכוון אותו לומר לנו דברים נעימים כדי שחיינו יהפכו ליפים יותר. ארמן הדגיש שהחלק החשוב ביותר בנו, הינו הלב. אחת מהמלצותיו הייתה לחשוב מחשבות טובות, לעשות מעשים טובים ולאפשר גם לאחרים לנהוג באותו אופן כלפינו. התנהלות שכזו תשנה את תפיסת עולמנו לכיוון חיובי. נהיה מאושרים.
מקס ארמן נולד ב26/9/1872, בטר הוט, אינדיאנה. גם תאודור דרייזר, מחברו של הרומן "טרגדיה אמריקאית" (1925), היה בן אינדיאנה ופירסם באותה תקופה.
מקס היה בנם החמישי והאחרון של מקסימיליאן ארמן סיניור ומרגרט ברברה לוץ ארמן, שהיגרו מבאווריה לארה"ב בשנות ה40, של המאה ה19. שנים רבות אחרי ההגירה לארה"ב, שנים בהן גידלו את חמשת ילדיהם כמדוטיסטים לכל דבר, גילו שלמשפחת ארמן היו בבוואריה שורשים יהודיים! האבא, מקסימיליאן ארמן, היה יצרן של רהיטים מעודנים שנמכרו היטב בחנויות העיירה.
מקס למד בביה"ס היסודי ליד מקום מגוריו אך התחנך כאחיו, גם בכנסיה המתודיסטית הגרמנית, אחת מהחוויות שתעצב את מחשבתו. טר הוט של סוף המאה ה19 הייתה עיירה תוססת, מאוכלסת בעיקר במהגרים גרמנים, שעבדו ככורים, אורזי בשר, בעלי מלאכה, סוללי מסילות ברזל. עיירה בתוך מדינת ענק, ארה"ב, שעם סיום מלחמת האזרחים ב1865,עברה תהליך מואץ של תיעוש וקפיטליזם, קפיטליזם בועט שהיה מזוהה בעיקר עם " הברונים השודדים". כך הפך גם אחיו הבכור של מקס לכורה, אורז בשר ולתקופה מסויימת לנשיא הבנק המדינתי של מערב טר הוט. הוא גם פיתח עסק לכריית פחם. האחים אמיל ואלברט פתחו עסק לטקסטיל.
בשנים 1890-94 למד באוניברסיטת דה פאו בגרינקאסל, אינדיאנה. בזמן לימודיו ערך את עיתון האוניברסיטה, "השבועון של דה פאו". עם סיום לימודיו, נסע להרווארד ללמוד משפטים ופילוסופיה ובמקביל, ערך כתב עת כלל ארצי של אחוות סטודנטים, "קשת בענן". ב1898 והוא עדיין סטודנט בהרווארד, פירסם את סיפרו הראשון "הערבוביה".
עם סיום הלימודים חזר מקס לעיירתו, ששימשה לו מקור להתבוננות עמוקה במציאות שסביבו ובמשך שנתיים עבד כעו"ד בתביעה המקומית, עבודה שלא מאד קסמה לו ואז עבר לעבוד במשך מספר שנים כאחראי האשראי ויועץ משפטי בעסק ההלבשה של אחיו. כשהיה חוזר הביתה בלילות, אחרי 10 שעות עבודה, היה מקדיש זמן ניכר לכתיבה. בהיותו בן 40 נטש את העיסוקים המקצועיים כדי להקדיש עצמו לכתיבה. הוא לא שאף לצבור עושר; הוא העדיף לכתוב ספרים יפים. מקס ארמן היה יוצר פורה, כתב יותר מ20 ספרים, מאמרים ופואמות רבות שהתפרסמו בכתבי עת שונים. ב1937 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת דה פאו.
אחד ממקומות ההתבודדות , ההתבוננות והחשיבה המועדפים עליו היה בית העלמין, שם היו קבורים הוריו. השקט במקום והנוף שנשקף ממנו איפשרו לו להרהר ולרדת לעומקם של דברים.
"דזידרטה" נכתבה בראשית שנות ה20, של המאה ה20 (משערים שבין 1906-1920), שנים ספורות אחרי מלה"ע ה1, בה העולם עבר טלטלה קטסטרופאלית ואלימה. מיליונים נהרגו, מיליונים נפצעו, אימפריות נפלו ומדינות חדשות קמו.
זו הייתה גם תקופת פריחתה בארה"ב של הפילוסופיה של "החשיבה החיובית", או "המחשבה החדשה", שהאמינה בכח החיים, בכח הריפוי, בחוק המשיכה ("אתה מה שאתה חושב, לא מה שאתה חושב שאתה"), במטאפיזיקה, בכח העצמי. הפילוסופיה בעלת הסממנים הדתיים הזו, האמינה גם כי "לחשיבה הישרה" יש השפעת ריפוי, שמקור המחלות בנפש, שהאלוהים /האינטליגנציה האינסופית הם כל יכולים ובעלי נוכחות תמידית, הרוח הינה סך כל הדברים הריאליים, האינדיבידואלית האנושית הינה אלוהית, המחשבה האלוהית הינה בעצם כח של "הטוב". התפיסה הזו גם טענה כי כל בני האדם הינם יצורים רוחניים ושהעיקרון הרוחני הנעלה ביותר הינו האהבה הבלתי תלויה בדבר, של בני האדם האחרים. המצבים המנטאליים שלנו באים לידי ביטוי בעולם הפיזי, המוחשי והופכים לחוויות היומיומיות שלנו.
הפילוסופיה של "המחשבה החדשה" החלה להתפתח בארה"ב במאה ה19 והושפעה מכתביו של פיניאס קווימבי (1866-1802), שהתפרסם כמהפנט וכמרפא. משנתו גרסה כי מקורה של כל מחלה במח והמח פתוח לחכמת האלוהים ולכן הוא יכול לרפא כל מחלה. הפילוסופיה של "המחשבה החדשה" אומצה במיוחד ע"י כנסיית האחדות (1888) וכנסיית המדע האלוהי (1889). רבים ממוריה היו נשים, כמו אמה קרטיס הופקינס ומלינדה קרמר. גם בבריטניה התפתחה פילוסופיה זו והופצה ע"י ג'יימס אלן בשנים 1890-1912. הפילוסופיה התפשטה ברחבי העולם והיא מקובלת עד היום על קבוצות שונות. והיא השפיעה גם על מקס ארמן.
בארה"ב , שהפכה ל"אח הגדול" בשל תפקידה במלחמה, זכו שנות ה20 לכינוי " השנים הרועמות" The Roaring Years. שנים של התפתחות מהירה בכל תחומי החיים, כאשר המדע והטכנולוגיה דחפו קדימה לעוד ועוד חידושים, לעוד ועוד תגליות. מקס ארמן חש את השינוי באורח החיים ובצורת החשיבה שהחל מתחולל בארה"ב . מהשמרנות והפרובינציאליות המחשבתית, אל המודרנה, אל עולם שהתנועע בקצב הג'ז והצ'ארלסטון. ומקס ארמן שבעצמו עבר לא מעט זעזועים, רצה לעזור לאחרים לאזן בין הדברים כדי להינות מחייהם.
בתקופת חייו של ארמן (הוא נפטר ב9/9/1945, מספר ימים לפני יום הולדתו ה73), לא עוררה הפואמה הדים רבים, אם כי היו מקצת ביקורות שליליות, בעיקר משום שטענו שהיא דידקטית מידי, אך בשנות ה60, מאה 20, אחרי שהיא התגלתה במקרה, הפופולאריות שלה הרקיעה שחקים. היא גם תורגמה לעשרות שפות. קיימים היום מעל ל3000 אתרי אינטרנט שעוסקים ב"דזידרטה" ובמחברה ויש לא מעט מבקרי ספרות שטוענים כי הפואמה הינה מהיצירות המשובחות ביותר בספרות האמריקאית ובכלל. גם את היצירות האחרות של ארמן התחילו לחשוף ולחקור שנים לאחר כתיבתן ואף לאחר פטירתו. ב1971 חברת "האחים וורנר" הפיצה הקלטה של הפואמה שזכתה להצלחה גדולה.
הפואמה מדברת על דברים פשוטים, דוחפת אותנו להכיר בחולשותינו ומשרטטת את השבילים המובילים אל השלווה והשמחה. ארמן הסביר לקורא את מיסתורי החיים, אך בה בעת הוא הפיץ אווירה חיובית סביב החיים האנושיים. הוא המליץ להיות חזקים ולהאזין למצפון. במקביל לחשיפה לבעיות שהחיים מעמידים, יש גם התקדמות לעבר עולם חומל. עולם שבו היחסים הבין אישיים צריכים לשחק תפקיד חשוב וחיובי. להפסיק את ההתרכזות ב"אני" ולהפסיק לשקר כדי לנסות לזכות בטובות הנאה. "האמת" די נשכחה ויש להחזיר לה את כבודה האבוד. בתוך כל ההמולה שמסביב ובתוך קצב החיים המסחרר, יש להאט טיפה כדי להקשיב לאחר. אין אדם שאין לו סיפור אותו הוא רוצה להשמיע וחשוב לאפשר לו זאת. ישנם לא מעט אנשים המוצאים גם הקבלות בודהיסטיות בדברים.
לא תהא זו טעות לערוך הקבלות אקטואליות. הקוד ההתנהגותי המוצע מתאים לתחומי החיים של הפרט, כמו גם לפוליטיקאים, אנשי שררה, כלכלה... היו בני אדם ! היו אמיתיים! היו מאושרים!
ביבליוגרפיה :
Albanese, Catherine L. A Republic of Mind and Spirit: A Cultural History of American Metaphysical Religion. New Haven: Yale University Press, 2007
https://www.history.com/topics/roaring-twenties/roaring-twenties-history
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.