מבנה ציבורי מפואר מתקופת בית שני התגלה בירושלים

הקרן למורשת הכותל המערבי ורשות העתיקות חושפות לציבור חלקים חדשים ומרשימים מאחד המבנים הציבוריים המפוארים ביותר שהתגלו מירושלים של תקופת בית שני.

 

מדרגות במקוה טהרה. צילום: רשות העתיקות

החשיפה - תוצר של חפירה ארכיאולוגית שהתנהלה בשנים האחרונות במנהרות הכותל, תוצג למבקרים כחלק ממסלול חדש שייפתח לקראת ראש חודש אלול והסליחות.

חלק מהמבנה, שנחשף ממערב לקשת וילסון ולהר הבית, התגלה ותועד במאה ה-19 על ידי צ'ארלס וורן, ועל ידי חופרים שונים במהלך המאה העשרים. בחפירה הנוכחית הושלמה חשיפתו, וכיום ידוע שהוא כולל שני אולמות מפוארים זהים, וביניהם מזרקה משוכללת. קירות האולמות וקיר המזרקה עוטרו בכרכוב מעוצב, עליו ניצבים פילסטרים (עמודים אחוזים שטוחים), הנושאים כותרות קורינתיות. עיטור המבנה אופייני לבנייה המפוארת של ימי הבית השני.

מרדכי סולי אליאב, מנכ"ל הקרן למורשת הכותל המערבי: "מרגש לחשוף מבנה כה מפואר מימי הבית השני בימים אלו בהם אנו מבכים את חורבנה של ירושלים ומתפללים לבניינה. חדרים אלו הינם חלק ממסלול חדש במנהרות הכותל המערבי בו המבקרים יראו ממצאים מרתקים ויפסעו לראשונה לכל אורך המסלול על שרידי ימי הבית השני וייחשפו למורכבות חיי היהודים בירושלים בין התקופה החשמונאית לתקופה הרומית, והמשמעות שלהם עד ימינו."

לדברי ד"ר שלומית וקסלר-בדולח, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות, "זהו, ללא ספק, המבנה הציבורי המפואר ביותר מימי הבית השני שנחשף עד היום בירושלים מחוץ לכותלי הר הבית. הוא נבנה בתקופה ההרודיאנית, סביב שנות ה 20 – 30 של המאה ה-1 לספירה. המבנה, שעמד ככל הנראה לאורך דרך שהעפילה להר הבית, שימש לצרכים ציבוריים – אולי אף את מועצת העיר, לאירוח מכובדים לפני הכניסה למתחם בית המקדש והר הבית. מי שמבקר כאן, יכול לדמיין את פאר המקום: שני האולמות הצדדיים שימשו כטרקלינים מהודרים, וביניהם פעלה מזרקה מפוארת – בה ניגרו המים מצינורות עופרת ששולבו במרכזן של כותרות קורינתיות הבולטות מן הקיר. בחפירה נחשפו גם אבני ריצוף מקוריות, גדולות ומרשימות, אשר ריצפו את המבנה העתיק. הארכיאולוגים סוברים, כי באולמותהאירוח, אשר שימשו גם לסעודות, ניצבו ספות הסבה עשויות מעץ, אשר לא נשתמרו.

חדרי סעודה בהסבה היו נפוצים בעולם היווני, ההלניסטי והרומי מהמאה ה-5׳ לפני הספירה ועד למאות ה-3׳-4׳ לספירה. בממצא הארכיאולוגי, הם מוכרים בבתים פרטיים, בארמונות, במקדשים, במכלולי בתי כנסת ובמתחמים אזרחיים. בארץ ישראל נזכר משתה או מרזח במתכונת ההסבה, כבר אצל הנביא עמוס - במחצית הראשונה של המאה ה-8׳ לפנה"ס, בדברי תוכחתו לבני ממלכות יהודה וישראל.

בשלהי ימי הבית השני, עוד לפני שבית המקדש חרב, במסגרת שינויים רחבים שבוצעו בכלל האזור, עבר גם מבנה זה שינוי, והוא חולק לשלושה אולמות נפרדים. באחד האולמות הותקנה בריכה מדורגת, אשר שימשה כמקווה טהרה.