יום חמישי, 25 בנובמבר 2021

מערת צדקיהו - שיר

שמעון בארי ברונר, משורר
בָּזֶה אַחַר זֶה הֵם נִגְּשׁוּ
שִׁפְלֵי רוּחַ
לְקַבֵּל אֶת מְנָתָם
סֻכַּרְתִּיִּים
וּמְנוּעֵי עָמָל
הֵם יוֹצְאִים אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
מִמַּעֲבֵה דִּירָתָם הַחֲשׁוּכָה
מִן הַמְּקָרֵר שֶׁדַּלְתּוֹ פְּתוּחָה לַאֲנָחָה
וְשַׂקִּיּוֹת הַנַּיְלוֹן הַזְּרוּקוֹת
מִן הָרִצְפָּה זְרוּעַת הַרֶמֶּס
פְּרוּשׁ כִיטִין
זְקֵנִים שֶׁגַּבָּם כְּפוּף
רְפֵי מַעֲרֶכֶת חִסּוּנִית
פּוֹרְטִים אֶת מַדְוֵי גּוּפָם
אֶת צָרְכֵיהֶם
אֶת מְנוֹת הַצֹּרִי הַגְּדוּשׁוֹת

מוֹדְדִים צְעָדִים רָפִים
עַל אָבְנֵי הַמִּדְרֶכֶת הַמְּרַחֲפוֹת
בַּדֶּרֶךְ אֶל הַוַּעֲדָה הַחוֹרֶצֶת
בּוּשָׁתָם לְעֵין כָּל
וַעֲדַת הָאֲנָחוֹת

עוֹמֵד בְּרָכְיָהוּ עַל הַדּוּכָן
זְקוּף קוֹמָה יְשַׁר מַבָּט
אַפּוֹ זָקוּר
אֲנִי
אֲנִי
אִם לֹא אֲנִי
שֶׁדָּאַג
שֶׁנָּתַן - זֶה שְׁמִי - יָהוּ
שֶׁמְּטַפֵּל
שֶׁמְּשַׁלֵּם
בִּזְכוּתִי
אֲנִי
אִם לֹא
אֲנִי
רַק אֲנִי
וַאֲנִי

וְהָעֵדִים הַדּוֹמְמִים
הִרְעִידוּ אֲבָרִים
פִּיהֶם פָּעֲרוּ לִרְוָחָה
חוֹשְׂפִים חֲנִיכַיִם
חַסְרֵי נִיבִים
וַאֲפִלּוּ לִסְגֹּר
לֹא זָכְרוּ
מוֹל הָעֶרֶץ
הַמִּתְהוֹלֵל
וּמַכְרִיז
עַל הָאוֹר שֶׁבַּקָּצֶה

גַּם הַמֶּלֶךְ הָאַחֲרוֹן שֶׁהֻמְלַךְ
עַל יְדֵי הַבָּבְלִי
הֵיטִיב הָרַע בְּעֵינֵי הָאֵל
בְּחֻלְשָׁתוֹ
עָשָׂה שְׁרִיר וּמָרַד
וְלֹא שָׁעָה לְיִרְמְיָה
שֶׁשְּׁלוֹם קְרִיאָתוֹ יָבַשׁ בִּגְרוֹנוֹ
עֵת נִבְקְעוּ חוֹמוֹת
אֶל הַמְּעָרָה נִמְלַט
וְהִתְחַבֵּא בְּצִפִּיָּה עַד בּוֹשׁ
עִם קְצֵה אוֹר נָץ
בְּמָחְשַׁכֵּיהַּ
עָט אֶל פִּתְחָהּ
לִרְאוֹת בְּמוֹת בָּנִים
שְׁחוּטִים
וְלֹא לִרְאוֹת
עוֹד

3/8/2004

פרולוג
עַל קָמְצָא וּבַר קָמְצָא חָרְבָה הָעִיר
עַל הִתְעַקְּשׁוּת שֶׁל יְחִידִים
שֶׁל עַם קְשֵׁה עֹרֶף
כְּיִשְׁמָעֵאל, כֵּן יִצְחַק אָחִיו הַצָּעִיר
וּבְעוֹד הֵם מְשַׁלְּבִים יָדַיִם
וְיוֹרְקִים בְּפַרְצוּף הָאֻמָּה
קוֹרְסִים עַד דַּךְ
הַזְּקֵנִים, הַחוֹלִים
וְחַסְרֵי הָאוֹנִים
אָבְדָה חֶמְלָה מִן הָאָרֶץ

5/8/2004

תגובה 1:

  1. ובעוד קורי השינה בעפעפיי.
    חזון//חזן שרעפיי קורי המערה ודוד ניצל.
    אין ספק אבדה חמלה מן הארץ.
    ישמעאל כועס כי גורש ובחרי-אף שופך חמתו על אחיו, על יצחק..
    אוי לו לכעס שרה בעיני עוברי אורח
    וגוי לה לשרה שצחקה לעיני האלוה.
    אוי לה להגר ברהב כי הרתה
    וגוי לה לשרה כי ביצחק יקרא לך זרע.
    אוי לו לאברהם של ולו יחיה לפניך
    וגוי לו לאב המון ששילחם בעודו חי.
    ישמעאל הוריש פראות ויד כל בו
    יצחק הוריש והיה כי תריד ופרקת עולו.
    אמנם אבדה חמלה מן הארץ...
    הי אבל לא לשכוח שבעליה צייץ
    "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶהבְּךָ אֶבְיוֹן" מחד,
    ומאידך, לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ".
    ורק בנו תלוי הדבר.
    לרצות את ישמעאל אפשר רק אם, אל תשלח ידך אל הנער היה מתקיים בו. ולא ביצחק.
    ומשאת הנעשה אין להשיב,
    האפס כי לעולם יציב.

    השבמחק