פרופ׳ שרה יפת היא זוכת המדליה על שם בורקיט לשנת 2023 של האקדמיה הבריטית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ביום רביעי 21.7.2023 הגיעה לדוא״ל של פרופ׳ יפת הודעה מהאקדמיה הבריטית שהפתיעה אותה, והמבשרת לה שמועצת האקדמיה החליטה בישיבתה ביום האתמול להעניק לה את המדליה על שם בורקיט. Burkitt Medal for Biblical Studies of the British Academy

המדליה האת היא אות הוקרה יוקרתי לתרומה מחקרית יוצאת דופן. בחקר המקרא היא מוענקת בכל שנה אי-זוגית, ובחקר הברית החדשה - בכל שנה זוגית. את פרס מדליית הברונזה יזם חוקר הפשיטתא חבר האקדמיה הבריטית, פרופ׳ פרנסיס קרופורד בורקיט בשנת 1923. המדליה הראשונה הוענקה בשנת 1925, ובין מקבליה בחקר המקרא ניתן למצוא חוקרים חשובים כמו למשל פרופ׳ ג׳ון קולינס מאוניברסיטת ייל (2019), פרופ׳ טקמיצו מוראוקה מאוניברסיטת ליידן (2017) וחוקר המקרא האיטלקי, פרופ׳ יאן אלברטו סוגי׳ן (2007).

מדברי התודה של פרופ׳ יפת למעניקי הפרס

בהענקת המדלייה לפרופ׳ אמריטה שרה יפת מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים יש שני הבטים ייחודיים: זו הפעם הראשונה שהמדליה בחקר המקרא מוענקת לאדם מישראל - קודם לכן קיבלו את הפרס רק חוקרים מאירופה ומארצות-הברית - וכך הענקת הפרס ליפת היא גם אות להכרה בינלאומית באיכות המחקר המתבצע בארץ, וזו גם הפעם הראשונה שהמדליה מוענקת לחוקרת מקרא אשה.

הודעת האוניברסיטה העברית

החוקרים הראשונים בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים היו אנשים שקיבלו את הכשרתם המדעית באירופה. יפת, לעומת זאת, היא ישראלית שורשית. היא ילידת פתח תקווה (1934), שגדלה והתחנכה בארץ. היא התחילה את לימודיה בבית הספר פיק״א בפתח תקוה, המשיכה בגימנסיה העברית ׳הרצליה׳ בתל אביב (למדה במגמה ראלית) ואחר כך עברה ללמוד במכללה לחינוך על שם דוד ילין בירושלים וקיבלה ממנה תואר B.Ed (בוגר בחינוך). את התעודה קיבלה מידי דוד בן-גוריון(!). בסיום לימודיה עבדה, בין השאר, כמורה בבית הספר ׳גאולים׳ בירושלים. ואף שזה היה לפני כיובל שנים, תלמידיה מכתות ז-ח דאז עדיין זוכרים אותה כמורה מצטיינת ו…ספורטיבית שקפצה איתם בחבל בהפסקות. בשנת 1959 שבה ללימודים אקדמיים, ואת כולם עשתה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנה ג לתואר הראשון למדה על ספרות שיבת ציון אצל פרופ׳ י״א זליגמן, ועולם מסקרן נחשף לעיניה שמשך אותה בחבלי קסם. היא גילתה בספר דברי-הימים עולם חדש שאז כמעט ולא הכירו אותו. היא גם למדה אכדית ונמשכה לחקר החוק המקראי אך את עבודת הדוקטור שלה כתבה על דברי-הימים בהנחיית פרופ׳ זליגמן. בשנת 1973, בהיותה בגיל 39, היא קיבלה את תואר הדוקטור שלה (בציון ׳מעולה׳). ספרה, אמונות ודעות בספר דברי הימים ומקומן בעולם המחשבה המקראית, ראה אור בשנת 1977 ו-1996 (מהדורה אנגלית: 1989 ו-1997), ובקרוב עתיד לראות אור פירושה העברי לספר דברי-הימים בסדרה ׳מקרא לישראל׳, שמקיף 1200 עמודים בשני כרכים. פירוש זה יהיה אח לפירושה על עזרא-נחמיה שיצא בסדרה זו בשנת 2019. בשנת 2022 יצא לאור הכרך השלישי באסופת מאמריה הנושא את הכותרת: מחקרי מקרא. 

יפת היא מהחוקרים המובילים בעולם בחקר ספרות שיבת ציון ובחקר פרשנות ימי הביניים. בשנת תשס״ד (2004) היא קיבלה את פרס ישראל לחקר המקרא. היא היתה האשה הראשונה לזכות בפרס ישראל, וה׳אשה הראשונה׳, והרבה פעמים גם היחידה, למלא שלל תפקידים אקדמיים: האשה הראשונה שכיהנה בתפקיד ראש המכון למדעי היהדות, נשיאת האיגוד העולמי למדעי היהדות (עד 2009) ועוד ועוד. נקודה זו ראוייה לציון מיוחד משום שבראשית ימיה של האוניברסיטה היו רק שש נשים פרופסוריות. מאז בוא הפמיניזם לישראל בשנות השבעים של המאה העשרים התחיל שינוי משמעותי בתמונה הזאת אבל גם היום שיעור הנשים בעולם האקדמי עדיין נמוך משיעורן באוכלוסייה, ורק מיעוט מהן מגיע לתפקידי ניהול בכירים.

יפת התחילה את הקריירה האקדמית שלה בתקופה שבה היה המקרא בשיא מעמדו בחברה הישראלית. תלמידים רבים למדו בחוג, והם גדשו את אולם ׳מייזר׳ בגבעת-רם שבו למדו את המבוא למקרא. היום אנו חווים ירידה חריפה במספר הסטודנטים למקרא באקדמיה. יפת סבורה שיש לכך כמה סיבות עיקריות:

הירידה העולמית במעמדם של מדעי הרוח. ׳היום להיות אדם משכיל זה לא חשוב. העיקר להרוויח הרבה כסף׳, ומכאן ההעדפה ללימודי ההיי-טק, הרפואה והמשפטים;

הרצון אצל לא מעטים להתרחק מכל דבר שנשמע דתי;

השפה המקראית הקשה;

ההדרדרות במעמדו החברתי של המורה, עד כדי כך שכמעט בושה להיות מורה;

ולצערנו הרמה הירודה של חלק ממורי התנ״ך.

ספר קהלת קרוב לליבה של יפת. היא כתבה עליו מאמר חשוב הנושא את הכותרת: ׳חירות הרוח - משנת קהלת לדורות׳. וכששאלתי אותה איזה פסוק מקהלת מדבר אליה במיוחד היא ציטטה מיד את ׳אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה׳ (ז, י).

המדלייה של האקדמיה הבריטית היא עוד פרח בגילויי ההוקרה לפרופ׳ שרה יפת, אבל אין היא שוקטת על השמרים, וממשיכה לחקור במרץ, ביסודיות וביצירתיות כדרכה.

ואחתום את דברי בהתאמת מילות שירה של עדית פאנק לפרופ׳ שרה יפת:
הַיָּמִים שֶׁעוֹד נָכוֹנוּ לה
שֶׁיִּהְיוּ נְכוֹנִים, שֶׁיִּהְיוּ רְכוּנִים
שֶׁיִּהְיוּ מעליה כְּמוֹ כַּפּוֹת תְּמָרִים.