פרופ‘ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית
סיפור הבריאה בספר בראשית לא התכוון להיות חלק מתיאוריה מדעית הניתנת לאישוש או להפרכה אלא חלק מתפיסה דתית המבקשת לכונן משמעות ודפוסי מחשבה. כוונת תיאור הבריאה היא לתאר תפיסה עקרונית הקובעת את היחס בין הבורא לנברא שעניינה הוא שאין בנמצא דבר ניטרלי מסוג טבע אלא השמים והארץ וכל אשר בם נבראו בחסד אלוהים וברצונו.
המילה טבע נכנסה לשפה העברית רק במאה השלוש עשרה בתרגומים של משפחת התיבונים לספרו של הרמב"ם מורה נבוכים שהתייחס לפיסיקה האריסטוטלית. לטבע אין טובע ואילו לבריאה יש בורא, דהיינו אלה האוחזים בפיזיקה או בטבע כישות בפני עצמה, המתייחסת לכל מה שהאדם לא ברא או יצר אינם מחויבים לכוח מטפיזי שמעבר לטבע וליחסי גומלין עמו. אחת ההבחנות בין מדעי הטבע, העוסקים בכל מה שהאדם לא ברא, לבין מדעי הרוח, העוסקים במכלול יצירת הרוח האנושית בין עבודת אלוהים לעבודת האדמה, היא ההבחנה בין נשלט לשולט. האדם נשלט על ידי הטבע ומחזוריו, או על ידי המיוחס לבריאה האלוהית, שכן אין לו כוח השפעה או שליטה עליהם. איש לא ירהיב עוז לטעון שהוא אחראי על הזריחה והשקיעה, הגאות והשפל, מחזור עונות השנה, הפריחה וההבשלה, על ענני הגשם והחמסינים, על מחזורי היבולים או על מעוף החסידות בין היבשות עם חילוף העונות. לעומת זאת האדם הוא זה המכונן את כל מה שאין בטבע ומעולם לא היה: הוא זה השולט על מרחב היצירה האנושי–תרבות וספרות, זיכרון ותודעה, אמנות ושירה, ספרות ויצירה, פילוסופיה ומתמטיקה, דת, מיתוס ופולקלור. סיפור הבריאה בספר בראשית מבקש לקבוע שאלוהים הוא זה שיצר את כל מה שנשגב מיכולת היצירה האנושית המכונה בפינו יקום או טבע או כדור הארץ והחלל, והוא אף זה שאחראי על היצירה האנושית התלויה ב"כ"ב אותיות יסוד ובעשר ספירות בלימה, בספר מִספר וסיפור" כדברי ספר יצירה. סיפור הבריאה כולל יסוד אחד בלבד המשותף לאל ולאדם והוא מנין ימי השבוע המכונים בשם ונמנים במחזוריות מספרית קבועה. התפישה המושתתת על חלוקה נצחית של מחזורי הזמן שראשיתם יום ראשון, יום שני ואחריתם בשבת, יסודה בסיפור הבריאה בספר בראשית הבא ללמד את ההבחנה בין קודש לחול ובין עמל ושעבוד-לעבודה לבין שביתה מעבודה וחירות לקחת חלק במחזור מקראי קודש . חלוקת מועדי ה' והשבת בראשם היא אלוהית כנלמד מסיפור שבוע הבריאה, אולם שמירתם מופקדת בידי האדם השומר את מחזורי המועדים במשמרת הקודש, המסדר את סדר הימים ומחזור המועדים על פי ההנחיה האלוהית הנשמרת בברית ותכליתה לעגן את מקראי הקודש ומועדי הדרור בחוק נצחי נשגב הממסגר את סיפור הבריאה. לא את המדע, המבוסס על סיבות והוכחות, על כמות, מבנה, מרחב ותצפית, תבנית, חישוב ושינוי, ולא סיבות מדעיות, המתייחסות למוחש הניתנות לאישוש והפרכה, יש לחפש בסיפורי בראשית, אלא דווקא את ההבחנות המופשטות בעלות המשמעות העמוקה ואת המחשבה המופלאה בהפשטתה ובצמצומה הבאה להגן על החירות ועל הדרור, על הדעת האמת והצדק באמצעות הקשר בין מחזורי הבריאה הנצחיים שנבראו בידי האל למחזורי מקראי קודש שהם מועדי דרור שהאדם הצטווה לשמור.
המילה טבע נכנסה לשפה העברית רק במאה השלוש עשרה בתרגומים של משפחת התיבונים לספרו של הרמב"ם מורה נבוכים שהתייחס לפיסיקה האריסטוטלית. לטבע אין טובע ואילו לבריאה יש בורא, דהיינו אלה האוחזים בפיזיקה או בטבע כישות בפני עצמה, המתייחסת לכל מה שהאדם לא ברא או יצר אינם מחויבים לכוח מטפיזי שמעבר לטבע וליחסי גומלין עמו. אחת ההבחנות בין מדעי הטבע, העוסקים בכל מה שהאדם לא ברא, לבין מדעי הרוח, העוסקים במכלול יצירת הרוח האנושית בין עבודת אלוהים לעבודת האדמה, היא ההבחנה בין נשלט לשולט. האדם נשלט על ידי הטבע ומחזוריו, או על ידי המיוחס לבריאה האלוהית, שכן אין לו כוח השפעה או שליטה עליהם. איש לא ירהיב עוז לטעון שהוא אחראי על הזריחה והשקיעה, הגאות והשפל, מחזור עונות השנה, הפריחה וההבשלה, על ענני הגשם והחמסינים, על מחזורי היבולים או על מעוף החסידות בין היבשות עם חילוף העונות. לעומת זאת האדם הוא זה המכונן את כל מה שאין בטבע ומעולם לא היה: הוא זה השולט על מרחב היצירה האנושי–תרבות וספרות, זיכרון ותודעה, אמנות ושירה, ספרות ויצירה, פילוסופיה ומתמטיקה, דת, מיתוס ופולקלור. סיפור הבריאה בספר בראשית מבקש לקבוע שאלוהים הוא זה שיצר את כל מה שנשגב מיכולת היצירה האנושית המכונה בפינו יקום או טבע או כדור הארץ והחלל, והוא אף זה שאחראי על היצירה האנושית התלויה ב"כ"ב אותיות יסוד ובעשר ספירות בלימה, בספר מִספר וסיפור" כדברי ספר יצירה. סיפור הבריאה כולל יסוד אחד בלבד המשותף לאל ולאדם והוא מנין ימי השבוע המכונים בשם ונמנים במחזוריות מספרית קבועה. התפישה המושתתת על חלוקה נצחית של מחזורי הזמן שראשיתם יום ראשון, יום שני ואחריתם בשבת, יסודה בסיפור הבריאה בספר בראשית הבא ללמד את ההבחנה בין קודש לחול ובין עמל ושעבוד-לעבודה לבין שביתה מעבודה וחירות לקחת חלק במחזור מקראי קודש . חלוקת מועדי ה' והשבת בראשם היא אלוהית כנלמד מסיפור שבוע הבריאה, אולם שמירתם מופקדת בידי האדם השומר את מחזורי המועדים במשמרת הקודש, המסדר את סדר הימים ומחזור המועדים על פי ההנחיה האלוהית הנשמרת בברית ותכליתה לעגן את מקראי הקודש ומועדי הדרור בחוק נצחי נשגב הממסגר את סיפור הבריאה. לא את המדע, המבוסס על סיבות והוכחות, על כמות, מבנה, מרחב ותצפית, תבנית, חישוב ושינוי, ולא סיבות מדעיות, המתייחסות למוחש הניתנות לאישוש והפרכה, יש לחפש בסיפורי בראשית, אלא דווקא את ההבחנות המופשטות בעלות המשמעות העמוקה ואת המחשבה המופלאה בהפשטתה ובצמצומה הבאה להגן על החירות ועל הדרור, על הדעת האמת והצדק באמצעות הקשר בין מחזורי הבריאה הנצחיים שנבראו בידי האל למחזורי מקראי קודש שהם מועדי דרור שהאדם הצטווה לשמור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.