יום שלישי, 18 בפברואר 2014

להוראת שמות ב 15-11: פערים והשלמתם

 עבי קלדרון, בית ספר רנה קאסין

אחת התכונות הבולטות ביותר של סיפור מקראי
עבי קלדרון
היא תופעת הפערים. הסיפור המקראי הוא רשת שיש בה יותר חורים מאשר חוטים. כמורה בבית ספר ממלכתי על-יסודי, ברצוני להציע תרגיל שיחדד את רגישות התלמידים לתופעה במטרה להעמיק את הבנתם בכתוב. ללימוד כמה שלבים:
א) מהו פער ספרותי וכיצד ניתן לגלות אותו.
ב) המורה ישקול במהלך הוראתו על אילו פערים כדאי להתעכב ומדוע.
ג) התלמידים ינסו לגלות את הפערים ולהשלים אותם כיד הדמיון הטובה עליהם.
ד) התלמידים ילמדו כיצד התמודדו פרשנים שונים עם הפערים.
ה) התלמידים יבינו כיצד זיהוי פערים והשלמתם תורמים להבנת הטקסט. 
העובדה שהמספר מגלה טפח ומכסה טפחיים, איננו יוצא בהכרזות גלויות על תפיסותיו ומגמותיו, ונמנע מלהביע את דעתו, מכריחה את הקורא ואת התלמיד להיות קורא פעיל וחרוץ, הנכון לטרוח ולחשוב, לחשוף ולגלות מה משמעות הכתוב. כך התלמיד יהיה מעורב יותר בטקסט, ויהיה עליו להכריע הכרעות מוסריות בקשר לדילמות בטקסט. 
השיטה תודגם בלימוד שמות ב 15-11, כאשר שאלת-העל היא מהי זכותו של אדם לקחת את החוק לידיו, והאם מותר להשתמש באלימות כדי להשיג צדק חברתי.

שלבי הלימוד:
א) קריאת הטקסט. 
ב) הסבר קצר על מהות פערים ספרותיים, והדגמה דרך השיר ‘יונתן הקטן’. (בעקבות המאמר של מנחם פרי ומאיר שטרנברג: "המלך במבט אירוני", הספרות 1, 1969-1968, עמודים 263-292). 
ג) התלמידים יוזמנו לחשוף פערים ספרותיים בטקסט. 
ד) הכנת דף פערים לפי הצעות התלמידים והמצוי בדברי פרשנים. 
ה) מיון הפערים: רקע, עלילה ודמויות.
ו) כל תלמיד ינסה למלא שני פערים, כשפתרון אחד מבוסס על הטקסט המקראי-פשט, והשני על הדמיון-דרש.
ז) בשיעור נתעכב על השאלה: האם הרג המצרי הוא רצח או הריגה, ונברר את ההבדלים בין הריגה לרצח. 
ח) חלוקת תמסיר עם דברי פרשנים על הסוגיה והצגת השאלה: אילו פרשנים סבורים שזהו רצח, ואילו שזוהי הריגה מוצדקת.
ט) שאלה לכתה: האם דברי הפרשנים שינו את עמדתכם הקודמת?
י) דיון: מהי זכותו של אדם לקחת את החוק לידיו, האם המטרה מקדשת את האמצעים, והאם מותר להשתמש באלימות כדי להשיג צדק חברתי. 
ישנה סוגה שלמה של סרטים שנקראת סרטי וויג'ילנטה (לקיחת החוק לידיים) שעוסקת בנושא זה, למשל  סרטו של פרנסואה טריפו "הכלה לבשה שחורים", סרטיו האחרונים של קוונטין טרנטינו, הסדרה המפורסמת ביותר שזכתה לחיקויים אין ספור "הארי המזוהם" בכיכובו של קלינט איסטווד, והסרט הדני הנפלא "בעולם טוב יותר" שמציג את הדילמה המיוצגת על ידי הפילוסופיה הנוצרית שמי שמכה אותך על לחי אחת יש להגיש לו את הלחי השנייה, בניגוד לתפיסה היהודית של "הבא להרגך השכם להורגו". המסקנה של הסרט היא שאלימות מובילה לאלימות קשה יותר. מומלץ לצפות באחד הסרטים ולקיים עליו דיון.

שאלות ופערים ספרותיים שהתגלו על ידי התלמידים והפרשנים בשמות ב 15-11:
1) פסוק 11: "ויהי בימים ההם" מתי בדיוק?
2) "ויגדל משה" בן כמה הוא היה?
3) כיצד עברה על משה תקופת ילדותו והתבגרותו בארמון פרעה?
4) מהן הסיבות שמשה החליט לזנוח את מעמדו הרם בארמון ולצאת אל אחיו?
5) האם החלטתו של משה לעזוב את בית פרעה ולצאת אל אחיו הייתה ספונטנית או באה לאחר לבטים ומלחמות פנימיות?
6) "ויצא אל אחיו" האם המילה "אחיו" היא נקודת מבטו של המספר או של משה או של שניהם?
7) האם משה מכיר את משפחתו המורחבת?
8) כיצד ידע משה שהעבדים הם אחיו?
9) האם בת פרעה, אמו או אחותו מספרות למשה על מוצאו העברי?
10) האם משה רואה את עצמו כמצרי? כעברי? כבן תערובת?
11) האם משה מכיר חוקים ומנהגים עבריים?
12) האם משה מאמין באל אחד או בהרבה אלים? 
13) האם משה פגש בארמון פרעה עברים נוספים?
14) האם פרעה מנחש שמשה הוא עברי?
15) מה מעמדו של משה בחצר פרעה בעיני פרעה, אחיו החורגים והחרטומים? האם הוא נחשב ל"אחד משלנו", או זר שיש לבוז לו או להישמר מפניו?
16) האם משה שמע על פקודת פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"? והאם קיים קשר בין פקודה זו לבין הריגת המצרי? 
17) האם משה יודע כיצד ניצל ממוות?
18) מה זה "סבלותם" וכיצד זה בא לידי ביטוי בצורה מעשית?
19) האם משה שמע על סבל העברים לפני שחזה אותו במו עיניו?
20) האם המצרי היה אחד הנוגשים?
21) מהי הסיבה שבגללה מכה המצרי את העברי?
22) האם מכות המצרי גרמו לפציעתו או למותו של העברי?
23) האם ומתי מותר להשליט צדק באמצעות כוח?
24) האם משה היה פועל באופן דומה אילו גדל כעבד ולא בחצרו של פרעה?
25) האם תגובתו האלימה של משה היא תוצאה של חינוך מצרי?
26) האם כשמשה הורג את המצרי נחה עליו רוח אלוהים, או שהוא פועל בזעם בלתי ניתן לשליטה, האם יש כאן מחאה חברתית או הזדהות לאומית או שילוב של כמה גורמים יחד?
27) האם אלוהים נמצא מאחורי הקלעים של הריגת המצרי? (על ידי הריגת המצרי נשרפים כל הגשרים עם המצרים, ומשה עשוי לפעול לטובת אחיו העברים).
28) מהן האפשרויות שעמדו לפני משה כשהוא ראה איש מצרי מכה איש עברי?
29) האם הריגת המצרי מוכיחה שמשה עדיין איננו בשל להנהיג את העם או שאולי להיפך?
30) כיצד משה הרג את המצרי? בקרב פנים אל פנים? (משה הוא אדם חזק), או שמשה הערים על המצרי והתגנב אליו מאחור? (המצרי הניח שמשה שייך לצד שלו, כי משה היה לבוש ונראה כמו מצרי).
31) האם משה והמצרי היו מצוידים בנשק? 
32) כמה זמן נמשך המאבק בין משה למצרי?
33) היכן בדיוק התרחש כל הסיפור וכיצד נראה המקום?
34) כיצד נראו הנפשות הפועלות בעלילה? 
35) האם העברי המוכה, שמשה נקם את נקמתו, הוא זה שהלשין על מעשהו של משה ומדוע, או שמא היה שם אדם נוסף שמשה לא ראה?
36) האם משה הרגיש רגשי אשמה וחרטה כשהרג וקבר את המצרי?
37) פסוק 12: "וירא כי אין איש". האם הכוונה אין איש שיוכל להציל את העברי או אין איש שיוכל להעיד נגד משה?
38) "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" האם זהו רצח מתוכנן מראש או הריגה מוצדקת?
39) האם סיבת פחדו של משה היא שגם למצרי ממשפחת המלוכה אין חסינות מפני החוק או הידיעה שבהיותו עברי לא תחול עליו חסינות על מעשה רצח של איש מצרי?
40) מהי דעתו של המספר על מעשיו של משה?
41) מדוע משה יוצא ביום השני אל אחיו? האם הוא רוצה לחזק את רגש ההזדהות עם אחיו או שאולי מתחילה להתגבש אצלו תכנית למרד עבדים?
42) מדוע רבו שני העברים?
43) בפסוק 13 המלה "רשע" היא נקודת המבט של משה או של המספר או של שניהם?
44) כיצד משה יודע מי משני הנצים הוא הרשע? האם זה ברור מאליו או שלמשה יש חוש צדק פנימי שבאמצעותו הוא מבחין מי רשע ומי צודק?
45) האם העברים ידעו מיהו משה?
46) האם דברי העברי "מי שמך שר ושופט" מוצדקים?
47) כיצד חש משה למשמע דברי העברי שהופך מנאשם למאשים? (האם משה ציפה לגמול על כך שהציל עברי ממכות המצרי?).
48) האם אין זה מוזר שפרעה רוצה להרוג נסיך שגדל בביתו על כך שהרג פקיד בדרגה נמוכה בהיררכיה המצרית? האם יש כאן מידה כנגד מידה או שפרעה חושש שזהו תחילתו של מרד עבדים? 

דף פרשנות: הריגת המצרי על ידי משה רצח או הריגה מוצדקת?
דברי סנגוריה
-- "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו...ויך את המצרי" (פס’ 12-11). החזרה על השורש נכה מרמזת על מידה כנגד מידה.
-- "וירא כי אין איש" (פס’ 12) לאור יש’ נט 16-15: "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא ה' וירא בעיניו כי אין משפט וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרעו וצדקתו היא סמכתהו".
-- "ורבנן אמרי: ראה שאין תוחלת (תקווה) עתידה יוצאת ממנו (מן המצרי) ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות" (ויקרא רבה, עמ' תשמה). המלים "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" מתפרשות במדרש כהתבוננות רוחנית שזכה לה משה בכוח רוח הקודש או הנבואה.
-- "בין מפקחי העבודה היו כאלה פראיים ביותר ומשתוללים... אחד מהם, התקיף מכולם, שדברי התוכחות (של משה) לא הביאו אותו לוויתור כלשהוא, היה מכה כל מי שלא ביצע את פקודותיו חיש מהר ובנשימה אחת מענהו עד מוות... בשל כך הרגו משה, ובעיניו היה זה דבר מצווה: אכן, מצווה הייתה להשמיד איש החי על השמדת בני אדם" (פילון האלכסנדרוני, חיי משה, א, 33-34). 
לגישתו של פילון הגדלת רשעותו של המצרי, העובדה שהיה מכה אנשים למוות, הקביעה כי הוא הוזהר, הוכח על מעשהו אך ללא הועיל, כל אלה הם בבירור ניסיונות למציאת צד של זכות במשה והצדקתו המוחלטת.
-- "הרודף אחר חברו להרגו... הרי כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד הרודף ואפילו בנפשו של הרודף" (רמב"ם: דין רודף, הלכות רוצח, פרק א הלכה ה).
-- "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (אבות ב משנה ה).
-- אם משה באמת רצח את המצרי, כיצד יתכן שאלוהים ימנה אותו לשליחות? ("אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו, אומרין לו: חזור לאחוריך". יומא כב ב).
מניעים אפשריים לדברי הסנגוריה:
אחת הסיבות העומדות מאחורי מסורות ההצדקה היא בעיית דמותו של משה, נותן התורה, אבי הנביאים, מייסד דת ישראל, העניו מכל אדם. אין ספק כי במסגרת הטיפול בדמות זו ומתוך חרדה לכבודה ולמעמדה צריכים היו להסביר מה שעשוי היה להיראות לבני דורות מאוחרים בהקשרים היסטוריים וחברתיים מסוימים כפוגם: הצגת משה כמי שהורג בחום לבו אדם אחר, מדעתו ותוך נקיטת אמצעי התגוננות והסתרה.
הסיבה השנייה היא שהדורות הקדומים ראו את סיפורי המקרא כדגם שיש לפעול לפיו, וסיפור משה הרואה נוגש נוכרי מלקה את אחד מאחיו והורג אותו עשוי היה לעודד רבים לנסות ולעשות כמותו, בחינת מעשה אבות סימן לבניהם.

דברי גינוי
-- "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם” (בראשית ט 6).
-- “לא תרצח” (שמות כ 13; דברים ה 17).
-- “ומכה אדם יומת” (ויקרא כד 21).
-- “… אמר לו: אתה הרגת את כל בכורי מצרים, ואני אמות בשביל מצרי אחד? אמר לו הקב"ה: ואתה דומה לי ממית ומחיה? כלום יכול אתה להחיות כמוני?" (מדרש פטירת משה).
לסיום, אם נתבונן במכלול כולו (שמות ב 22-11), נגלה שיש כאן כוונת מכוון, אין זה מקרי שמשה מעורב בשלושה ספורים המכסים את כל טווח האפשרויות: מצרי-עברי, עברי-עברי, מדינים-מדינים. המסקנה המתבקשת היא שחוש הצדק של משה איננו אישי או לאומי אלא אוניברסאלי.  

בבליוגרפיה
מקראות גדולות.
מ”ד קאסוטו, פירוש על ספר שמות, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ח
נ’ ליבוביץ, עיונים חדשים בספר שמות: בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים, ירושלים תשמ"ט
M. Greenberg, Understanding Exodus, New York 1965.
N. M. Sarna, Exploring Exodus, Schoken Books, New York 1986.
B. S. Childs, The Book of Exodus, Westminster John Knox Press, 1974.
B. Jacob, Exodus, Ktav Publishing House, New Jersy, 1992.
T. E. Fretheim, Exodus, John Knox Press, Louisville Kentucky, 1991. 














אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה