יום שישי, 12 בדצמבר 2014

יוסף ואחיו

אסתר ויתקון זילבר, משוררת, ציירת, מרצה לספרות עברית

כְּתֹנֶת הַפַּסִּים – אַהֲבַת אָבִיו וְרִגְשֵׁי אַשְׁמָתוֹ –
חנה קרומר, חלום חלמתי

זוֹהֶרֶת עַל גֵּווֹ הַדַּק,
מִתְאַמֵּץ בְּכֹל מְאוֹדוֹ,
לְטַפֵּס בְּחוֹמַת אֶחָיו הַבְּצוּרָה
שְׁקוּעִים בְּעִנְיָנָם לְאוֹר הַיָּרֵחַ.

חֲבוּרָה מְלֻכֶּדֶת רְחוֹקָה וּמִזֵּרָהּ זָרוּת,
מֵאָז הִפְרִידָם אֲבִיהֶם
בְּמַעֲבַר הַיַּבּוֹק,
בְּטֶרֶם פְּגִישָׁה עִם עשיו,
הֵם בַּחֲזִית, הוּא וְרָחֵל מֵאָחוֹר,
מְסַלְּקִים הֵם עֵינֵיהֶם מִמֶּנּוּ.
מִשְׁתּוֹקֵק לְקִרְבָתָם, לִהְיוֹת אֶחָד עִמָּם.

עִם פְּנֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת הֶעָזוֹת,
עִם גּוּפָם הַשְּׁרִירִי אַדִּירֵי כֹּחַ,
עִם נַפְשָׁם הַנְּחוּשָׁה,
שֶׁיְּקָרְבוּהוּ,
שֶׁיְּחַבְּקוּהו,

ב
אֲנִי הָאַחֵר, הַמְּיֻחָס, הַמְּפֻנָּק,
הַמְּנֻדֶּה,
הַבּוֹדֵד .
לְפָחוֹת יְכַבְּדוּנִי בְּשֶׁל חֲלוֹמוֹתַי...

ג
הוּא עוֹמֵד, מִשְׁתַּדֵּל לְהִזְדַּקֵּף,
וּמְסַפֵּר חֲלוֹמוֹ,
הַיָּרֵחַ זוֹהֵר בְּפָנָיו ,
עֵינָיו בכּוֹכְבֵי יָהּ,
אֶחָיו שׁוֹמְעִים,
מִשְׁתָּאִים,מְפַקְפְּקִים, נֶחְרָדִים.
לְחַבֵּק אֶת אֲחִיהֶם הַיָּפֶה הַזֶּה,
עַד שֶׁפָּנָיו יִתְמַעֲכוּ לַתּוֹךְ כֻּתְנָתָם הַמְּיֻזַּעַת, הַמְּחֻסְפֶּסֶת,
וּפִיו הַמָּתוֹק יִסָּכֵר לָעַד,
גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ יִהְיוּ לְאֶחָד עִמָּם,
לָעוֹלָמִים, בְּלִי דִּבָּה , בְּלִי יָהֳרָה, בְּלִי אַפְלָיָה דּוֹקֶרֶת.

אֲבָל הֵם לֹא מְעִיזִים לָגַעַת בַּנַּעַר הַזּוֹהֵר,
וְהוּא עוֹמֵד וּמוֹסִיף וּמְסַפֵּר,
אֶת אֶחָיו מְבַקֵּש....
לְהַבְקִיעַ דֶּרֶךְ אֶל חֵיק נַפְשָׁם.
וְהֵם בְּתַאֲוָתָם מִתְעַוְּתִים,
לְלַטְּפוֹ, לְחַבְּקוֹ, לִמְחֹץ אוֹתוֹ.
מַפְנִים רֹאשָׁם מְגַחֲכִים, רוֹק מָרִיר בַּזָּוִית פִּיהֶם...

מתפרסם כאן באדיבות המשוררת. 



אין תגובות:

פרסום תגובה