אמנות הפסיפס כמנוף לחוויה יצירתית-חינוכית בהוראת המקרא

 ד״ר שרה מלצר, מפקחת על הוראת האומנות במשרד החינוך (בגמלאות)

יצירת ׳פסיפס יוסף׳

הכנה קולקטיבית של פסיפס גדול ממדים בנושא מקראי מגלגלת את התכנים מהספר אל האבן. באופן זה מזומנת ללומדים לא רק התמקדות במשמעות הנרטיבית והרעיונית של הטקסט המקראי אלא גם התנסות בחוויה אמנותית-אסתטית שתוצרתה נשקפת לעיני-כל מעל קירות בית הספר או מוסד ציבורי בקהילה. התלמידים מחדשים בכך מסורת אמנותית עתיקת יומין החקוקה באבני הארץ ואתריה בד בבד עם תרומה לעיצוב האסתטי של חזות הסביבה שבה הם חיים ופועלים. 

אמנות הפסיפס מזמנת התוודעות למסורת אמנותית-תרבותית שהתפתחה באגן הים התיכון בימים קדומים. הפסיפסים שהתגלו בארץ ישראל מספקים לחוקרי התרבות עדות על עברם של תושבי הארץ והאזור מימי הבית השני, דרך שלהי התקופה הרומית וכלה בתקופה הביזאנטית בארץ-ישראל. עמידותו והשתמרותו של הפסיפס בתנאי האקלים של הארץ והקלות היחסית של אפשרויות הכנתו מזמנים פתרון אסתטי הולם לטיפוח סביבתי גם בימינו אלה, כמובן תוך התאמה לתפיסות עיצוב מודרניות ועכשוויות.

תהליך יצירת הפסיפס מבוסס על הרכבת שלמות מיחידות קטנות, והוא מאפשר השתתפות פעילה ביצירה של כלל תלמידי בית הספר ללא הבדלי גיל, מוצא רמות יכולת וכישרון. זה תהליך שיתופי שמזמן כר נרחב לחדוות יצירה ותחושה של הישג אישי וקבוצתי.

מפעל רב שנים זה זיכה אותי בפרס איכות החיים מטעם יו"ר הכנסת, בשנת 1994. 

למעלה ממאה פסיפסים גדולי ממדים נוצרו בהדרכתי במוסדות חינוך ותרבות ברחבי הארץ.הנה כמה מהם שעניינם המקרא.

הִנֵּה מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם־יָחַד (תהלים קלג 1)

הפסיפס "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים” (2003)  משתרע על שטח  של קיר בחזית הבניין  בבית ספר הקהילתי "תל-חי" בדרום תל-אביב. הקומפוזיציה מורכבת  מציורי דיוקן עצמי של התלמידים, ברובם עולים חדשים מרוסיה, אתיופיה, גרוזיה וצרפת. בין הציורים שזורים קטעי טקסט אורייני בנושא ערכים והתנהגות חברתית מהתנ"ך, מהמשנה והתלמוד ומההגות האוניברסאלית. במהלך היצירה  הגיעו התלמידים בשיתוף הוריהם אל שולחנות היצירה שהוכנו מראש, במחזוריות של כיתה-כיתה, וביצעו את העבודה מתחילתה ועד לסופה באווירה דמוקרטית  שיתופית ובחדוות העשייה, במהלך שבעה ימי יצירה מרוכזים בבית הספר. לאחר מכן עבר הפסיפס גימור מקצועי בסטודיו "שפת אבן" בטירת יהודה, הותקן על הקיר בחזית הבניין. כעבור חודש ימים נערך טקס הסרת הלוט ממנו.   

"יוסף מתוודע אל אחיו” (2 מטר×1.8מטר) תשס"ב - 2002

פרי יצירתם של שני מחזורי סטודנטים מתכנית “רביבים - תכנית מצטיינים להכשרת מורים למדעי היהדות“ באוניברסיטה העברית. הפסיפס הוכן בהדרכה האקדמית של ד"ר לאה מזור מהחוג למקרא ותכנית רביבים ובהדרכה אמנותית של ד"ר שרה מלצר. הפסיפס מוצב בקמפוס האוניברסיטה העברית בר הצופים, בניין רבין. על תהליך העיצוב והמשמעות ראו כאן. 

וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים (יחזקאל יא 17)   

                                 

פסיפס לכבודן של קהילות יהודי כורדיסטן יצירת 120 חברי הקהילה. מוצב בלב העיר ירושלים, 2005.

וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי (ישעיה יא)

  

פסיפס בבית הספר "חוגים" בחיפה. וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת… וְלֹא־לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא־לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ (ישעיה יא 3-1)

"פסיפס לשלום"  בעיריית עכו 1994

"פסיפס לשלום " מעטר קיר מרכזי בבניין של עיריית עכו (4 מטר×6 מטר) - פרי שיתוף פעולה בין מורים, מנהלים ותלמידים יהודים וערבים משני בתי ספר בעכו. בדימוי תמונת נוף פנורמית של העיר עכו ונמלה, ושמות התלמידים באות ערבית ועברית מעטרים אותה במסגרת אורנמנטלית רבת רושם וסמליות. בראש התמונה הפסוק מספר ישעיה:  לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה (ב 4). באות עברית וערבית כאחד.