תהליך הפתיחה הווירטואלית: הדמיית רוטציה, באדיבות סת' פרקר, אוניברסיטת קנטקי.
ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
תהליך שחזור טקסט של ספר תורה שנשרף, לבד מההשג הטכנולוגי האדיר, גם פורט על רגשות עמוקים בתודעה ההיסטורית היהודית. שריפת ספרי תורה היתה תופעה ידועה ברדיפות היהודים. והיא קדמה בהרבה לנאצים. שריפת כתבי הקודש של היהודים היתה נסיון להשמיד את רוחם ואמונתם. במסכת תענית (כו, ב) מסופר על שריפת התורה בשבעה עשר בתמוז. והשוו סיפורו של יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים כ, ב, ג). בתלמוד מופיע הסיפור המזעזע על רבי חנינא בן תרדיון ששרפו אותו עם ספר תורה: "מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו חבילי זמורות והציתו בהן את האור. והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על ליבו כדי שלא תצא נשמתו במהרה." וכששאלוהו תלמידיו מה הוא רואה אמר "גווילים נשרפים, ואותיות פורחות באוויר". דהיינו, האויב יכול לשרוף את החומר, את הגווילים שעליהם נכתבה התורה, אך לא להשמיד את הרוח ואת תוכנה האלוהי (בבלי, מסכת ע"ז, יח).
במקרה דנן, נסיבות שריפת התורה אינן ידועות בדיוק, והן עניין להשערה. הפירסום הדרמטי של הפענוח סמוך לערב תשעה באב הוא אולי מגמתי וייתכן אולי שנועד, בין השאר, לעורר את התחושה של ״עם ישראל חי״: עם ישראל היושב בארצו הצליח להציל מהגוויל השרוף של ספר תורה את הטקסט הקדום. אולי זה היה הגורם המרכזי להתרגשות הגדולה שאחזה בציבור. זה, וההשג המדעי שנשמע כלקוח ישירות מספר מדע בדיוני. בהבדל מכך, משמעות הטקסט המשוחזר לחקר הנוסח היא עניין לחוקרים.
ההבט המחקרי תובע מטבעו שקיפות. לפיכך יש לצפות עתה לפירסום מדעי מסודר של הנתונים כדי שיוכלו להיות פתוחים למחקר חופשי מכל ההבטים: המדעי, ההיסטורי, הפלאוגרפי והטקסטואלי.
דברים אלה נובעים מהסקרנות המחקרית וברור שאין בהם כדי להמעיט מגודל ההשג. הוא אדיר על פי כל קנה מידה, ומגיעה לכל העוסקים במלאכה ברכת ׳יישר כח׳ גדולה!
תהליך שחזור טקסט של ספר תורה שנשרף, לבד מההשג הטכנולוגי האדיר, גם פורט על רגשות עמוקים בתודעה ההיסטורית היהודית. שריפת ספרי תורה היתה תופעה ידועה ברדיפות היהודים. והיא קדמה בהרבה לנאצים. שריפת כתבי הקודש של היהודים היתה נסיון להשמיד את רוחם ואמונתם. במסכת תענית (כו, ב) מסופר על שריפת התורה בשבעה עשר בתמוז. והשוו סיפורו של יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים כ, ב, ג). בתלמוד מופיע הסיפור המזעזע על רבי חנינא בן תרדיון ששרפו אותו עם ספר תורה: "מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו חבילי זמורות והציתו בהן את האור. והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על ליבו כדי שלא תצא נשמתו במהרה." וכששאלוהו תלמידיו מה הוא רואה אמר "גווילים נשרפים, ואותיות פורחות באוויר". דהיינו, האויב יכול לשרוף את החומר, את הגווילים שעליהם נכתבה התורה, אך לא להשמיד את הרוח ואת תוכנה האלוהי (בבלי, מסכת ע"ז, יח).
במקרה דנן, נסיבות שריפת התורה אינן ידועות בדיוק, והן עניין להשערה. הפירסום הדרמטי של הפענוח סמוך לערב תשעה באב הוא אולי מגמתי וייתכן אולי שנועד, בין השאר, לעורר את התחושה של ״עם ישראל חי״: עם ישראל היושב בארצו הצליח להציל מהגוויל השרוף של ספר תורה את הטקסט הקדום. אולי זה היה הגורם המרכזי להתרגשות הגדולה שאחזה בציבור. זה, וההשג המדעי שנשמע כלקוח ישירות מספר מדע בדיוני. בהבדל מכך, משמעות הטקסט המשוחזר לחקר הנוסח היא עניין לחוקרים.
ההבט המחקרי תובע מטבעו שקיפות. לפיכך יש לצפות עתה לפירסום מדעי מסודר של הנתונים כדי שיוכלו להיות פתוחים למחקר חופשי מכל ההבטים: המדעי, ההיסטורי, הפלאוגרפי והטקסטואלי.
דברים אלה נובעים מהסקרנות המחקרית וברור שאין בהם כדי להמעיט מגודל ההשג. הוא אדיר על פי כל קנה מידה, ומגיעה לכל העוסקים במלאכה ברכת ׳יישר כח׳ גדולה!
תהליך הפתיחה הווירטואלית: הדמיית רוטציה וחתך, באדיבות סת' פרקר, אוניברסיטת קנטקי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.