יום חמישי, 24 בנובמבר 2016

עושים את המוות: ארגונים חברתיים המקדמים תפיסות והסדרים חלופיים בנושא מוות בישראל

ד״ר זהר גזית, האוניברסיטה העברית

זהר גזית, עושים את המוות: ארגונים חברתיים המקדמים תפיסות והסדרים חלופיים בנושא מוות בישראל, הוצאת רסלינג, 2016, 220 עמודים
הוצאת רסלינג
המוות אינו רק אירוע ביולוגי נתון, אלא גם זירה של מלחמת תרבות על המשמעויות הנקשרות בו ועל האופן שבו יש לארגן אותו. עקב השאיפה למזער את ההפרעה הנגרמת בגינו של המוות לסדר החברתי, גורמי הכוח והשליטה מפתחים מודלים תרבותיים שנועדו לעצב את אופני העיסוק הלגיטימיים בנושא. ציות להם משמר את ההבניה ואת המיסוד של מה שמכונה בספרות המחקר "מוות טוב". מנגד, יש ארגונים חברתיים המאתגרים תפיסות והסדרים הגמוניים. שלושה מהם, הפועלים בחברה הישראלית כיום, עומדים במוקד ספר זה: "בשביל החיים" הפועל לשינוי ההדרה החברתית של משפחות שבהן אירעה התאבדות, לצד העלאת העיסוק באובדנות על סדר היום הציבורי; "ליל"ך" אשר תומך באי הארכת חייהם של חולים סופניים שזהו רצונם, ומאתגר את סמכותם הבלעדית של גורמי הרפואה לנהל את קץ החיים; ו"מנוחה נכונה" אשר מקדם קבורות אזרחיות, בסבסוד המדינה, ובכך מערער על המונופול של חברות קדישא בתפעול בתי הקברות ליהודים ובעריכת טקסים.  
התנהלות הארגונים חורגת מהמקובל ולפיכך ניתן לראות בה ביטוי של "מוות רע". עולה מכך קושי המתלווה לפעילותם: מחד גיסא, פעילות פומבית בנושאים נעדרי לגיטימציה עלולה להוביל לסנקציות חברתיות. מאידך גיסא, הגבלת הפעילות לשולי החברה תקשה על קידום שינוי חברתי רחב. בהינתן בעייתיות זו, עולות שאלות המחקר: איך מצדיקים הפעילים פעילות שנויה במחלוקת? כיצד הם מבססים את הארגון שהם חברים בו כגוף לגיטימי לעסוק במוות? ואיך הם מקדמים את מטרותיהם אל מול הסדרי המוות ההגמוניים? 
הנתונים נאספו במגוון שיטות מחקר איכותניות: ראיונות עומק עם הפעילים; תצפיות במפגשי הארגונים ובפעילויותיהם הציבוריות; וארטיפקטים תרבותיים, כגון ביטאונים וכתבות בתקשורת. 
את פעילי הארגונים אני מגדיר "יזמי מוות חלופי" – שחקנים חברתיים המפיצים תפיסות והסדרים חדשניים בנוגע למוות. באמצעות "ניתוח מסגור" (framing analysis) הוסברו מאמציהם של הפעילים למסגר פרשנויות חלופיות של מוות כדי להניע תומכים לפעילות ולהשפיע על השיח הציבורי. הניתוח מעלה כי תנועת מטוטלת מאפיינת את שלושת הארגונים – בין הפצת מסרים חתרניים להפצת מסרים קונפורמיים, בין הדגשת התנגדות לגורמי הגמוניה לשיתופי פעולה עמם. טיעונִי הוא כי הדבר מבטא אסטרטגיה של אימוץ סמלים רווחים תרבותית כדי לקדם חלופה. החיבור הסלקטיבי בין תחומי העיסוק השנויים במחלוקת למאפיינים הגמוניים של עיסוק במוות מנטרל היבטים מרתיעים ומציג דימוי נורמטיבי של הפעילות. זאת ועוד, המעבר המתמיד בין הקטגוריות של מוות טוב ומוות רע מערער על הגבולות התרבותיים בין המקובל לבלתי מקובל. 
ספרות המחקר הסוציולוגית והאנתרופולוגית בתחום המוות תתקשה להסביר את התנהלות פעילי הארגונים, מכיוון שעל-פי-רוב מוצגת בה דיכוטומיה – מוות הוא "טוב" או "רע". אני מציע הבחנה פחות חותכת באמצעות הצגת "מוות חלופי", המשלב מאפיינים מקובלים ומאפיינים שנויים במחלוקת של התייחסות למוות. לצד התרומה התיאורטית, מחקר זה מציע הסתכלות כוללנית ראשונה מסוגה: הניתוח האינטגרטיבי מבליט דגשים בתחום העיסוק של כל אחד משלושת הארגונים ומשרטט תמונה רחבה באשר לניסיונות שינוי תפיסות והֶסדרים תרבותיים. כמו כן, הפעילות בתחום המוות מאירה מזווית מקורית מאפיינים כלליים בחברה הישראלית, כגון התנהלות שחקנים חברתיים ומאבקי כוח בין גורמי הגמוניה לגורמים מאתגרים. 

ד״ר זהר גזית
תוכן העניינים
רקע תיאורטי, חברתי ותרבותי 
לצאת מהארון ולהיכנס לארון הקבורה: להעמיד את המוות במרכז החיים
למה מי מת? דגש על החיים בארגונים שעוסקים במוות
בדרך (עוקפת) כל הארץ: התבססות מובחנת מההגמוניה
׳וידעתי גם אני...׳: ביסוס מומחיות לעסוק במוות
למות כהלכה: ארגוני המוות החלופי ומוקדי המוות ההגמוני
רואים את הסוף: דיון מסכם

אין תגובות:

פרסום תגובה