יום רביעי, 30 בנובמבר 2016

מלכּנו הראשון בלילוֹ האחרון

בלפור חקק, משורר
המשורר מקריא את שירו כאן
ויליאם בלייק, בעלת האוב
יָצָאתִי בְּעִקְבוֹת מַלְכִּי אֶל מַעְיַן 
עֵין דּוֹר, לְחַפֵּשׂ אַחַר עִקְבוֹתָיו בַּמַּיִם
אַחַר סִימָנֵי הַחֶרֶב וְהַחֲנִית
לְבַקֵּשׁ מִשָּׁם אֶת הַיִּדְעוֹנִית
שֶׁאֵלֶּיהָ יָצָא מִן הָרַחְצָה
שֶׁקִּבְּלָה מִמֶנּוּ רָבִיד עַל גְּרוֹנָהּ 
וְצָמִיד זָהֹב
כְּמַתְנַת אוֹב.


לְיַד הַפֶּטֶל הַקָּדוֹשׁ רָאִיתִי גִּדְרוֹת צֹאן
וְשׁוּרַת אֲבָנִים לְיַד בֵּיתָהּ.
אֲנִי יוֹדֵעַ בַּחֲלוֹמִי שֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ
 וְאֶת צְמִיד הַזָּהָב עַל יָדֶיהָ שֶׁנָּתַן לָהּ הַמֶּלֶךְ
נֵזֶר לְרֹאשׁוֹ אֶצְעָדָה עַל זְרוֹעוֹ
וְהִיא מַעֲבִירָה יָדֶיהָ עַל פָּנָיו
כְּטוֹוָה בַּפֶּלֶךְ.

כָּל הַלַּיְלָה טָוְְתָה גּוֹרָלוֹ בַּנּוּל
בְּתוֹךְ הַסְּבָךְ
רָאִיתִי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ שֶׁטָּווּ מִלָּה 
אַחַר מִלָּה פֶּרֶק קָשֶׁה בַּתַּנָּ"ךְ.
הֶעֱבִירָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עֲדִינוֹת עַל הַפָּנִים
לְבוּשָׁה שָׁנִי עִם עֲדָנִים.
בְּאַהֲבָתָהּ לַמֶּלֶךְ הֶעָצוּב
שֶׁעֵינָיו תָּעוּ
 נָתְנָה לוֹ פַּת לֶחֶם, מַטְעָמִים שֶׁנָּגְהוּ:
"וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו
וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא ".

בְּהַגִּיעוֹ סַהֲרוּרִי לְמַעְיַן יִזְרְעֵאל
נִטְהַר מַלְכֵּנוּ  יְחִידִי בַּמַּיִם טַהֲרַת הַמֵּת
לָבַשׁ מִתַּחַת לַשִּׁרְיוֹן אֶת תַּכְרִיכָיו
וְיָּצָא אֶל  הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן
שֶׁמִּמֶּנּוּ לֹא שָׁב.


מקורות: עין דור: שמואל א' כח, ז. חנית: שמ"א, יט, י. נזר ואצעדה: שמ"ב  א, י'. חרב: שמ"ב א, כב. צמיד ורביד: יחזקאל טז, יא. פת לחם: שמ"א כח, כב. מעיין יזרעאל: שמ"א כט, א.  שָני עם עדנים: שמ"ב  א,כד.

אין תגובות:

פרסום תגובה