יום שלישי, 26 בפברואר 2019

יהושע כמשה, משה כיהושע


בדברים פרק לא מצוּוה יהושע, תלמידו של משה: "חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנוכי אהיה עמך" (פסוק כג), ודברים דומים שב ומצווה ה' ליהושע בראש ספרו: " ... כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לא ארפך ולא אעזבך. חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם" (א, ה-ו).
הבטחתו של ה' להיות עם יהושע כדרך שהיה עם משה עולה בקנה אחד עם ריבוי קווי המיתאר של דמות יהושע הגזורים על פי מידותיו של משה, בחינת "מעשה אבות/מנהיגים סימן לבנים/ממשיכיהם". כך, למשל, נס קריעת הירדן, החותם את מעשה יציאת מצרים ומבשר את הכניסה לארץ. בסיפור הנס הזה מהדהד מעשה קריעת ים סוף, הפותח את סיפור שחרורם של ישראל מעול המצרים. בסיום סיפור קריעת הירדן נאמר: "ביום ההוא גידל ה' את יהושע בעיני כל ישראל ויראו אותו כאשר יראו את משה כל ימי חייו" (יהושע ד, יד; השוו עוד ג, ז). דברים אלה מזכירים את האמור בעקבות קריעת ים סוף: "...וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו "(שמות יד, לא). גם בתיאור עצירת הירדן, שבמהלכה "מי הירדן ... [עמדו] נֵד אחד" (יהושע ג, יג), מהדהדים דברי שירת הים אודות מי ים סוף ש"נצבו כמו נד" (שמות טו, ו).
והרי לנו דוגמה אחרת: במעמד הסנה נראה "מלאך ה'" אל משה, וכשהוא סר לראות את הסנה הבוער באש הוא שומע את הקריאה: "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" (שמות ג, ה). דברים דומים אומר שר צבא ה' המתגלה ליהושע ערב המלחמה ביריחו: "של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא..." (יהושע ה, טו). ומעניין לציין כי הרבה כתבי יד עבריים של התנ"ך, כמו גם כמה מן התרגומים העתיקים, מנסחים את הפסוק בספר יהושע בצורת הרבים ("נעליך", "רגליך") כמו שהוא בספר שמות, ובכך מהדקים עוד יותר את הדמיון הגלוי שבין שני הפסוקים, שמטרתו, כאמור, להצביע על דמיונו של יהושע למשה רבו.

להפתעתנו נגלה כי במסורת המאוחרת, הבתר-מקראית, נמצא גם ניסיונות לדמות את משה ליהושע, ניסונות שמטרתם למנוע את גימוד דמותו של המורה ביחס לתלמידו. כך, למשל, מייחסת ספרות חז"ל גם למשה את נס העמדת השמש ממהלכה. לא רק יהושע ציווה "שמש בגבעון דום" (יהושע י, יב) אלא גם משה: "חמה עמדה למשה שתי פעמים. ראשונה – כשעשה מלחמה עם עמלק, ופעם שנייה – במלחמת סיחון ועוג" (מדרש שוחר טוב יט, ח; והשוו גם בבלי תענית ב ע"א). מסתבר כי לעיתים "מעשה בנים/תלמידים סימון להוריהם/מוריהם".

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, וילך (תשס"ב 2001)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה