אלי יונה, משורר
".... עלה (טיטוס) ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו מאה שנים... וכשמת פצעוּ את מוחו ומצאו בו כציפור דרור משקל שני סלעים." (מתוך מסכת גיטין נו, ב)
"משל למחשבה טורדנית המנקרת במוחו של אדם ואינו נותנת לו מנוח." (אבן שושן)
יתושו של טיטוס
מִזֶּה שֶׁבַע שָׁנִים
אֲנִי כָּלוּא
בְּרֹאשׁ אֶחָד,
סָב בּוֹ־בַּמָּקוֹם
כְּעָלֶה יָבֵשׁ
בִּמְעַרְבֹּלֶת מַיִם.
כָּל תְּעָלוֹת הַמֹּחַ
מוֹבִילוֹת
לְאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה,
כָּל דַּרְכֵי הַמַּחְשָׁבָה
חַסְרוֹת מוֹצָא.
שֶׁבַע שָׁנִים אֲנִי
כָּלוּא בּוֹ וְאֵין לִי קָצֶה
שֶׁל חוּט כְּמוֹ
לַנְּמָלָה הַדֶּדַלִית.
הֵד עַצְמִי HEADעַצְמִי!
גַּלֵּי הֶדֶף מְרַסְּקִים!
גַּם אִם יֵשׁ לִי כְּנָפַיִם
הֵן מְנֻוָּנוֹת מִדַּי,
צָפוּף פֹּה,
אֲנִי לֹא לְבַד,
מַלְאָכִים וּשְׂטָנִים
נֶאֱבָקִים עַל הַשְּׁלִיטָה
בֵּין קוֹצִים
בּוֹרוֹת
מוֹקְשִׁים
וְגִדְרוֹת תַּיִל,
עַד שֶׁקּוֹלִי,
קוֹל הַשְּׁפִיּוּת,
נִשְׁמָע לוֹ
כְּזִמְזוּם רָחוֹק
קָרוֹב
לְזֶה הָרֹאשׁ,
שֶׁהֶחְרִיב עָרִים וּמִשְׁפָּחוֹת
חִלֵּל מִקְדָּשִׁים וְנָשִׁים
וְנִשְׁאַר שָׁלֵם
כְּמוֹ אֵיל נִגּוּחַ.
כְּבָר שֶׁבַע שָׁנִים,
שֶׁבַע שָׁנִים רָעוֹת מְאֹד,
שֶׁאֲנִי כָּלוּא
בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלִּי!
Translated by Prof. Eitan Medini
 |
Titus Augustus Denarius |
".... עלה (טיטוס) ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו מאה שנים... וכשמת פצעוּ את מוחו ומצאו בו כציפור דרור משקל שני סלעים." (מתוך מסכת גיטין נו, ב)
"משל למחשבה טורדנית המנקרת במוחו של אדם ואינו נותנת לו מנוח." (אבן שושן)
יתושו של טיטוס
מִזֶּה שֶׁבַע שָׁנִים
אֲנִי כָּלוּא
בְּרֹאשׁ אֶחָד,
סָב בּוֹ־בַּמָּקוֹם
כְּעָלֶה יָבֵשׁ
בִּמְעַרְבֹּלֶת מַיִם.
כָּל תְּעָלוֹת הַמֹּחַ
מוֹבִילוֹת
לְאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה,
כָּל דַּרְכֵי הַמַּחְשָׁבָה
חַסְרוֹת מוֹצָא.
שֶׁבַע שָׁנִים אֲנִי
כָּלוּא בּוֹ וְאֵין לִי קָצֶה
שֶׁל חוּט כְּמוֹ
לַנְּמָלָה הַדֶּדַלִית.
הֵד עַצְמִי HEADעַצְמִי!
גַּלֵּי הֶדֶף מְרַסְּקִים!
גַּם אִם יֵשׁ לִי כְּנָפַיִם
הֵן מְנֻוָּנוֹת מִדַּי,
צָפוּף פֹּה,
אֲנִי לֹא לְבַד,
מַלְאָכִים וּשְׂטָנִים
נֶאֱבָקִים עַל הַשְּׁלִיטָה
בֵּין קוֹצִים
בּוֹרוֹת
מוֹקְשִׁים
וְגִדְרוֹת תַּיִל,
עַד שֶׁקּוֹלִי,
קוֹל הַשְּׁפִיּוּת,
נִשְׁמָע לוֹ
כְּזִמְזוּם רָחוֹק
קָרוֹב
לְזֶה הָרֹאשׁ,
שֶׁהֶחְרִיב עָרִים וּמִשְׁפָּחוֹת
חִלֵּל מִקְדָּשִׁים וְנָשִׁים
וְנִשְׁאַר שָׁלֵם
כְּמוֹ אֵיל נִגּוּחַ.
כְּבָר שֶׁבַע שָׁנִים,
שֶׁבַע שָׁנִים רָעוֹת מְאֹד,
שֶׁאֲנִי כָּלוּא
בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלִּי!
The gnat of Titus
Translated by Prof. Eitan Medini
For the last seven years
I am caged
In one head,
Turning around in the same space,
As a dry leaf
In a water turbulence.
All the brain’s channels
Leading
To the same spot,
All the thought’s roads
Are dead ended.
Seven years
I am caged in it
And I haven’t a thread’s edge
As Daedalus ant.
Self ego self ECHO!
Crushing echo’s waves!
Even have I had wings
They are too withered,
It’s crowded here,
I am not alone,
Angels and demons
Struggling for the control
Between thrones
Holes
Mines
Barbed wire,
Till my voice
The sanity’s voice,
Sound as distant buzz
Near –
This head
Which destroyed families and cities,
Desecrated Temples and women
And remained intact
As a battering ram.
It’s already seven years,
Very bad seven years,
I am caged
Within my head!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה