יום שני, 22 ביולי 2019

פרופ׳ יעקב מלכין 2019-1926 - קווים לגישתו למקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כתר
כמה מילים על:
יעקב מלכין, יהדות ללא אל: יהדות כתרבות, תנ"ך כספרות, הוצאת כתר ויהדות חופשית, ירושלים
2003, 248 עמודים

בהקדמה לספרו כתב מלכין: ׳הספר מציע גישה חילונית ליהדות כתרבות, לתנ״ך כספרות ולאלוהים כגיבור ספרותי בספרות התנ״ך… הספר דן בספרות התנ״כית מנקודת המבט של ביקורת התרבות. ספרות התנ״ך מילאה תפקיד מכונן בכל תרבויות העם היהודי, ובייחוד בהתחדשותה של התרבות העברית בישראל במשך מאה ועשרים השנים האחרונות. כמו כל ספרות יפה בעולם מהווה גם ספרות התנ״ך עדות היסטורית למציאות חברתית, רוחנית ותרבותית של גיבוריה ויוצריה בעידן בו נוצרה ספרות זו. הארת היצירות התנ״כיות כיצירות ספרות בעיני הקורא המודרני וכעדות היסטורית למציאות רוחנית בעידן היווצר העם היהודי, אינה מותנה בהוכחת או בהפרכת האותנטיות הכרונולוגית והעובדתית של האירועים בעלילותיה׳ (עמ׳ 11).
 גישתו של מלכין לתנ״ך היא גישה יהודית חילונית, כלומר כגישתם של יהודים שמוצאים את עצמם חופשיים מחובת שמירת מצוות ההלכה ומחובת ההסכמה עם פרשנות דתית מסורתית ומקודשת של התנ״ך. לפי גישה זו, בני אדם הם יוצרי התנ״ך, האלוהים, הערכים המוסריים, והמצוות והחוקים שבו. פרשנות התנ״ך לדעתו צריכה להיות פרשנות פשט, כזאת שתופשט מכל פרשנות דרש ׳או ניתוח מדעי המפרק את היצירה לגורמים׳ (עמ׳ 156). מלכין טען שיש לכוון את הפרשנות למה שכתוב ביצירה ולא למה שכתוב ביצירות אחרות. ההצמדה של התנ״ך ליצירות מספרות המדרש מחד גיסא ומספרות המזרח הקדמון מאידך גיסא, גורמת לסילוף תכניו.
׳ספר בראשית ופרקי רומן האבות והאמהות שבו, מצטרפים לשלמות רציפה וייחודית בתולדות הספרות העולמית, אך אי אפשר לחוות יצירה זו אם אין מפרידים בין קריאתה כשלמות לבין הדיון בהיפותזות ובניתוח המחקרי למקורות היהויסטים, האלהיסטים והכהניים מהם שאבו העורכים את הטקסטים שצירפו ליצירתם׳ (עמ׳ 156). 
על גישתו ניתן ללמוד מהאופן שבו הוא מפרש את שתי הגרסאות לבריאה הפותחות את ספר בראשית. את בראשית א, א - ב, ג הוא רואה כשיר בריאה. גיבורו הספרותי הוא אלהים, שמעוצב בדמותו ובצלמו של האדם. אלהים בשיר הזה הוא זכר ונקבה גם יחד והוא ברא את האדם בדמותו. בריאת היקום והחיים בכדור הארץ מוצגת בטקסט כתהליך אבולוציוני המתחיל במפץ האנרגיה של האור בתוך התוהו ומגיע עד היווצרות החיים והאדם. האדם נברא זכר ונקבה, שניהם ראשוניים ושווים בהיווצרותם ושניהם נועדו להשתלט על העולם. 
בגירסה השניה של תיאור הבריאה, סיפור גן העדן, אלהים נמצא בתוך העולם ולא מחוצה לו, והאשה היא אחרון היצורים שנבראו בעולם. אך יצירתו האחרונה של האלהים קמה על יוצרה וסרבה לציית לחוק האחד והיחיד שהשליט האלהים בעולם, חוק שהחיות והזכר האנושי השלימו אתו - חוק איסור הדעת והמוסר! היא הפרה אותו וחצתה בכך את הגבול מחיתיות לאנושיות. חוה, כמו פרומתיאוס במיתולוגיה היוונית, מרדה בחוק הדרקוני של האלהים, ומשום כך אלהים קילל אותה ואת כל בנות חווה לעתיד לבוא בלידות כואבות ומייסרות, בהשתעבדות לגבר, ׳וגרוע מכל - בתשוקה ובאהבה שהיא אוהבת את הזכר המשעבד אותה ושולט בה בכל משטר פטריארכלי מאז ועד היום׳ (עמ׳ 165). 
אחרי שהשתלט האדם על הדעת התעורר החשש: ומה יהיה מעתה מותר האלהים על האדם? החשש הזה של אלהים שיחרר את האדם מגן העדן והוא התחיל לפתח ציוויליזציה ולהתחרות באלהים. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה