יום ראשון, 22 באוגוסט 2021

פרופ׳ חוה עציוני-הלוי על פעילותה כמחברת רומנים תנ״כיים

פרופ׳ חוה עציוני-הלוי, מחברת רומנים תנ״כיים וחוקרת


ד״ר לאה מזור, על הרומנים התנ״כיים של חוה עציוני-הלוי.

 
פרופ׳ חוה עציוני-הלוי, איך הגעתי ליצירה הספרותית בתחום הנשים בתנ"ך

במקצועי אני סוציולוגית, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן, ובעבר כתבתי ספרים בסוציולוגיה פוליטית. אבל כעת אני כותבת רומנים תנ"כיים. ולפעמים שואלים אותי, ואני שואלת את עצמי, "מה גרם לך לעשות תפנית מוזרה כל כך בחיים?"

התשובה שלי היא שאחרי שכתבתי וערכתי כארבעה-עשר ספרים אקדמיים כבדים רציתי לכתוב ספרים קלים, קריאים בעלי עלילה מרתקת, שכיף לכתוב אותם וכיף לקרוא אותם. לכן המצאתי את עצמי מחדש, וברגע שפרשתי מהוראה, התחלתי לעסוק במה שכבר ישב בתוכי ורצה לצאת במשך שנים רבות.

למעשה אני לא "סופרת" במובן המקובל. אני מחברת רומנים תנ"כיים ולא הייתי מסוגלת לכתוב סיפורת על שום נושא אחר שבעולם. מדוע?


בילדותי הייתי דתיה ואחר כך "יצאתי בשאלה." בשלב מאוחר יותר חזרתי בתשובה, וכחלק מתהליך החזרה שלי בתשובה, התחלתי לקרוא בתנ"ך, וגיליתי שכול דמיון בינו לבין התנ"ך שלמדתי בבית הספר הוא מקרי בהחלט. מצאתי קובץ ספרים מדהים ביופיו, משובץ סיפורים ייחודיים על אנשים ונשים שחיו לפני אלפי שנים ובכל זאת דומים לנו במצוקות, בשאיפות, בסערות ובתשוקות שטלטלו את חייהם.

התחלתי להזדהות במיוחד עם הנשים שבמצוקות שבחייהן, ובמגוון הרחב של ההישגים שהשתוקקו אליהם וביכולתן להתמודד עם הקשיים בחייהן, דומות להפליא לנשים בנות ימינו.

רבות מן המצוקות בחייהן מקורן היה בנושאים כגון אהבה, קנאה, דחייה מצד גברים, מות יקיריהן ועוד. ולא פחות מאשר הגברים, הן השתוקקו למגוון רחב של הישגים, כולל ידידות, כבוד עצמי, מעמד רם ועוצמה.

בכך, נשים אלה קרובות אלינו במיוחד היום, בעידן שבו אנחנו מעלים על נס את הפלורליזם ואת זכותה של אישה – לא פחות מזו של גבר – להגשים את עצמה בדרכה היא.

כמו כן, כמתואר בתנ"ך, הנשים – לא פחות מן הגברים – חוו חיים מרתקים, מלאי אירועים דרמתיים ואף טראומתיים, בתחומים שונים ומגוונים. הגם שהן חיו לפני אלפי שנים, ביסודו של דבר אנחנו, הנשים של היום, עדיין דומות להן בפיתולים, בטראומות ובדרמות שבחיינו.

מה שמרגש אף יותר היא העובדה, שנשים אלו, שחיו בחברה הנשלטת על ידי גברים, שבה המצב החוקי של האישה לא היה מזהיר, הצליחו בכל זאת—בעזרת כוחן הנשי – להגיע להישגם מופלאים.

מכל הסיבות הללו התחלתי להזדהות עם נשים אלה עד כי הרגשתי שאני חלק מהן והן חלק ממני. כאילו נמחקו אלפי השנים המפרידות בינינו ואני יכולה לחוות את מה שחוו הן. כשאני באמצע כתיבת ספר, אפילו "על משכבי בלילות" (כדברי שיר השירים) אני חווה סצנות שבהן הגיבורות שלי מעורבות. וכשאני רואה נוף יפה בארץ אני מדמיינת את הגיבורות שלי בתוכו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.