יום רביעי, 13 במאי 2015

קריאת רחוב בירושלים על שם פרופ׳ מאיר וייס

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

היום, יום רביעי, כ״ד באייר תשע״ה (13.5.2015) נערך טקס חנוכת רחוב על שם מאיר וייס בשכונת פסגת זאב בירושלים.
ראש העיר ירושלים, מר ניר ברקת אמר שזו זכות גדולה לבנות את ירושלים, העיר שהיתה במשך דורות משאת נפשו של עמנו, ושאחד מרחובותיה ייקרא על שם איש גדול: איש רבנות ואקדמיה מאוהבי ציון.

ראש עירית ירושלים, מר ניר ברקת

עוד הוא אמר, שהרב פרופ׳ מאיר וייס היה איש חינוך ומנהיג קהילה רב השפעה. אחרי שניצל ממוראות מחנה ברגן-בלזן הגיע ארצה ונטע את ביתו בירושלים. כל מי שנחשף לקורות חייו ולמפעלו החינוכי, האקדמי והרבני יכול להבין איזו נפש גדולה ומיוחדת היתה לו. עסק בחינוך ובמחקר, מונה לפרופ׳ מן המנין בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, זכה בפרסים שונים ובראשם פרס ישראל במקרא. שמו ינון כדוגמא ומופת לדורות. 


חברת מועצת העיר ירושלים, גברת יעל ענתבי
חברת מועצת העיר ירושלים, גברת יעל ענתבי, נציגת פסגת זאב, סיפרה בטקס על הכרותה עם פרופ׳ וייס ועל התרשמותה מאישיותו: מכתב ידו המופתי, מאופן התייחסותו למילים ומשמעותן בחקר המקרא, מרוחו הצעירה, מיחסו לאשתו שהיה מלא רוך ואהבה, ומיחסו לזולת שהיה איכפתי וקשוב. היא חתמה את דבריה בהבעת שמחה על קריאת רחוב על שמו בפסגת זאב. 
פרופ׳ יאיר זקוביץ, מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, סיפר על הכרותו עם פרופ׳ וייס, האיש שבא מגיא ההריגה לבנות את ביתו בירושלים. 
פרופ׳ יאיר זקוביץ, החוג למקרא, האוניברסיטה העברית
זקוביץ דיבר על דברי הנביא זכריה (ח, ד-ו): ‏כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם־בְּעֵינַי° יִפָּלֵא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.  הנבואה מתחילה בתמונה הקפואה של הזקנים והזקנות (המקום היחיד במקרא שבו נזכרות ׳זקנות׳!) היושבים ברחובות ירושלים, והיא הופכת לדינמית כשנכנסים אליה הילדים והילדות המשחקים בהם. הזקנים והילדים, שני הקצוות הגיליים של האוכלוסיה, הם החלשים שבחברה. בעתיד, אומר הנביא, הם יוכלו לחיות בירושלים בשלווה גמורה. זקוביץ חתם את דבריו בהבעת תקוה לשקט, שלוה ושלום בכלל וברחוב מאיר וייס בפרט. 
מר גבריאל (גבי) וייס, בנו של ר׳ מאיר, נשא דברים בשם המשפחה. ואלו דבריו:

מר גבריאל (גבי) וייס
כבוד ראש העיר ירושלים, מר ניר ברקת, חברי המועצה ומחלקת הטקסים בעיריית ירושלים, בני משפחה, אורחים יקרים - ערב טוב כולם. 
שמח אני על הזכות שנפלה בחלקי לומר כמה מלים בטקס קריאת רחוב על שמו של אבי. כבוד גדול שהרחוב הנקרא על שמו של אבי, מאיר וייס, הוא בירושלים, עיר הקודש של עם ישראל. אין לי ספק שאם אבא היה עומד פה אתנו היום, הוא היה מאד נרגש ונבוך מההחלטה לקרוא רחוב על שמו ובעיקר כשמדובר בירושלים עליה חלם עוד בהיותו בהונגריה. העיר בה דבק לאהבה עד ימיו אחרונים. 
אור לי״ב באייר תשנ״ח 7.5.1998 אבי נלקח לבית עולמו. לפני 17 שנה. 
ארועים קשים עברו עליו במהלך חייו. אם בתקופת השואה, בגטו, במחנה ריכוז ברגן בלזן, השכול שפקד אותו בזה אחר זה. בנו, אחי ד״ר רפאל, רפי, וייס, חוקר מקרא צעיר, שנפטר והוא בן 34 והותיר אחריו אישה ושני ילדים קטנים. 
נכדתו, ביתנו טלי, שנקטפה בדמי ימיה, והיא בת 17 שנים. 
לא עלי לדבר בשבחו של אבי, מה עוד שאינני חושב שהוא היה אוהב זאת, ובכל זאת, אני מבקש להאיר כמה תכונות אופייניות מהזוית שלי כבנו. כמו: כבוד והתייחסות רצינית ושווה לבני אדם, כמו למשל כאשר היה מכין הרצאה נדרשה לו אותה רצינות והשקעה בין אם זה תלמידים צעירים ובין אם אלו היו קולגות. פתיחות מחשבתית, קבלה, אנושיות, אהבת הזולת, עיניים טובות וחיוך כובש ואבהי. שמו של אבי, "מאיר" - מאיר פנים לכל אדם באשר הוא אדם. אבי היה יהודי וציוני גאה ואמיתי. על המצבה של אבי רשום: ״אציל במהלכיו, ענו בכל דרכיו, ישר במפעליו, מופלא במחקריו״. 
אשתף אתכם בדוגמא לדברי אלו. חברו של אבי שיתף אותו בקושי ובצער שעוברים עליו. בתו עמדה להינשא לבחור אתיופי. [זה לא היה היום אלא לפני 30 שנה]. תשובתו של אבי לכך הייתה: ״טיפש״ [במרכאות]. הדבר החשוב הוא אישיות האדם, אופיו, תכונותיו, ההערכה ההדדית ביניהם. אין כל משמעות לצבע העור. 
דוגמא נוספת: סמוך לחג הפסח פנה אל אבי אחד ממתפללי בית הכנסת ביודעו שאבי כיהן כרב קהילה בהונגריה וסיפר לו דילמה שהוא עומד בפניה. בנו, יש לו בעיות רפואיות והרופאים חייבו אותו לאכול מזון שמכיל חמץ. הוא פנה למספר רבנים שלא נתנו לו התר לכך. אבי, השיב לו חד-משמעית ובהחלטיות, שימלא את דרישת הרופאים ואל יסכן את בריאות בנו. וכך היה. הדבר היה לפני 50 שנה. 
כמי שנושא דברים בשם המשפחה, ברצוני להודות לראש העירייה, מר ניר ברקת, לחברי הוועדה שאישרה את הנצחת שמו של אבי ולכם אורחים יקרים שכיבדתם אותנו בבואכם.
טקס הסרת הלוט מעל השלט הנושא את שם הרחוב
רחוב מאיר וייס (טרם מסומן במפות של גוגל) נפגש עם רחוב יורי שטרן



מאיר וייס (1998-1908), יליד בודפשט, היה מוסמך לרבנות ושימש, בין השאר, כרבה של קהילת דברצן (Debrecen) בהונגריה.
בשנת 1944, אחרי שהנאצים כבשו את הונגריה, נשלחה משפחת וייס למחנה הריכוז ברגן-בלזן. 
התמונה משמאל צולמה בעת ביקורו של פרופ׳ וייס בשנות ה-90 בבית הכנסת בדברצן. הרב פרופ׳ וייס עומד במקום שבו עמד בעת כהונתו כרב הקהילה, עד הגירוש למחנה הריכוז. 
לאחר תלאות רבות הצליחה המשפחה לעלות לישראל בשנת 1945. בארץ עסק וייס בהוראה ובחינוך, וניהל את בתי הספר ׳יבנה׳ ברעננה ו׳מעלה׳ בירושלים.
את דרכו האקדמית התחיל באוניברסיטת בר-אילן וממנה עבר לאוניברסיטה העברית בירושלים. זכה בפרס ישראל במקרא בשנת 1990. 
וייס היה מהחוקרים הבולטים בעולם בתחום הגישה הספרותית למקרא. החזיק בשיטת ׳האינטרפרטציה הכוליית׳. 
ספריו: 
הסיפור על ראשיתו של איוב (תשכ"ט)
המקרא כדמותו: שיטת מחקר והסתכלות במקרא על-פי עיקרי מדע-הספרות החדש (תשכ״ב) מהדורה מעודכנת ומורחבת: המקרא כדמותו: שיטת האינטרפרטאציה הכוליית
מקראות ככוונתם: לקט מאמרים (תשמ"ח)
ספר עמוס (תשנ"ב)
אמונות ודעות במזמורי תהלים (תשס״א). 
עם רעייתו אילי
* צילומי פרופ׳ מאיר וייס מתפרסמים כאן באדיבות המשפחה.  
* על משנתו של פרופ׳ מאיר ראו: פרופ׳ ברוך יעקב שורץ, משנתו של רבי מאיר: האינטרפרטציה הכוּליית


.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה