אהבת נעמי-רות מודל לאהבה לסבית ולהורות אחרת?

עדי אביטל-רוזין, ׳כי אל אשר תלכי אלך׳: הצעה לקריאה מחודשת ביחסי רות ונעמי, עריכה: רחל ניניו, הוצאת אופיר ביכורים, יהוד תשע״ב 2012 

ספרה של עדי אביטל-רוזין

׳כי אל אשר תלכי אלך׳ הוא ספר הביכורים של עדי אביטל-רוזין,

מורה ומשוררת, בעלת תואר שני במסלול המחקרי בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בפתח ספרה היא שואלת: מי היא רות המואביה, אישה נוכרייה וגיורת, שהוקדשה לה מגילה שלמה בתרבות היהודית? מה יש במעשיה של רות, אשר מצדיק את טביעת חותמה על התרבות היהודית ואת החשבתה לאחת מאמות האומה, מעבר להיותה אמו של עובד, סבו של דוד המלך? מחקרה, היא טוענת, אינו ׳עוד ניתוח הטקסט דרך פריזמה שמרנית הנוחה למתווי תכנית הלימודים בתנ״ך, אלא קריאה חתרנית׳ חדשנית במגילה (עמ׳ 14), שרואה ביחסי רות ונעמי מודל לאהבת נשים לסבית. ׳הורגלנו לחשוב שהקשר האמיתי בין רות לנעמי היה קשר שבין כלה לחמותה. רקמנו במוחנו דמיונות בדבר מראה החיצוני של נעמי כאישה זקנה, באה בימים וחרושת קמטים, בעוד את רות העדפנו לדמיין כאישה צעירה, צחה ונעימת סבר. ליחסי השתיים הוענקה אינטרפרציה אחת: נעמי פורשת את כנפיה על רות, חומלת עליה ונוהגת בה כבבתה. רות, לעומתה, נתפסת כאישה זרה, שאיבדה את דרכה בחזרה אל תרבותה ומבקשת חסות. מסתבר כי הדבר הקל והפשוט ביותר הוא לתת לטקסט המקראי אינטרפרטציה המתאימה לאורח החיים המקובל על בעלי הכוח והשליטה המוסדית… לא כן היא דעתי׳ (עמ׳ 16).

׳אמנם בית הספר כמוסד מחנך וכשלוחה של משרד החינוך, הפועל מטעם המדינה ומשרת את צרכיה, מעדיף שנתרגם את הקשר שהתקיים בין רות המואבייה ונעמי בהתאם לאינטרפרטציה שלו. הוא אינו מעודד חשיבה ביקורתית או נקיטת עמדה פרשנית אחרת על יחסי רות ונעמי. אך אני סבורה שהקשר העבות אשר התנהל בין רות ונעמי כלל גם אהבה רומנטית. על בסיס סברה זו מושתת המחקר שלי׳ (עמ׳ 16). הקשר שהתפתח בין רות ונעמי הוביל מקשר משפחתי עמוק וחם לקשר רומנטי עצום וגדול. רב הונא דיבר על ׳נשים מסוללות׳ (לסביות), ולטעמה של אביטל-רוזין הוא דיבר על רות ונעמי בלי לנקוב בשמותיהן. 

הספר מתחיל בדיון ב׳נשים מסוללות׳ ומושמעת בו הטענה שמעולם לא היה קיים איסור הלכתי על מגע מיני בין נשים ועל הומוסקסואליות שהייתה נהוגה עוד משחר התרבות האנושית. מכאן הוא עובר לייצוגים אחרים להיקשרות נשית במקרא: מודל שרה והגר, מודל פנינה וחנה ומודל רחל ולאה. מדבר על נבדלותו של מודל רות ונעמי משאר הייצוגים להיקשרות נשית. הקשר ביניהן היה קשר לסבי והכרזתה של רות ׳כי אל אשר תלכי אלך׳ היתה הצהרה של ברית נישואין. הקשר בין השתיים הוביל למודל של הורות אחרת. הניתוח הספרותי-רעיוני הזה נחתם בהצהרה כי ׳הקיום הלסבי הוא התקפה על זכות הגישה הגברית, ובשל כך היה נכון מבחינתם של חכמינו להצניע את עובדת היותן של רות ונעמי נאהבות, ולהעדיף לרומם את דמותן כאמות האומה היהודית בלבד׳ (עמ׳ 126).
אביטל-רוזין משיקה קווי דמיון והשוואה בין היחסים בין רות ונעמי לבין המצב התרבותי כיום תוך התייחסות למעמד האשה בו. בסוף הספר יש רשימה ביבליוגרפית של חמישה עמודים, רובה באנגלית.