מנחם הרן: דברי הערכה וזכרונות

דברים שנאמרו על-ידי פרופ' אד גרינשטיין מאוניברסיטת בר-אילן בערב לזכרו של פרופ' מנחם הרן. האוניברסיטה העברית ז׳ בסיון תשע״ה (25.5.2015)

מנחם הרן תרפ״ה - תשע״ה

לא זכורה לי הפעם הראשונה שזכיתי לפגוש את מנחם הרן, האיש האדיב והנדיב שדאג למצוא לי בית הארחה אקדמי בירושלים בשנת שבתון בתחילת שנות התשעים וכך סלל את הדרך להצטרפותי לאקדמיה הישראלית. אך ייתכן שזה היה בתחילת שנות השמונים. מנחם הרן, שנסע בדרך כלל עם רעייתו האהובה רעיה, הגיע לניו-יורק, ושם בסמינר התיאולוגי היהודי היינו מתכבדים לערוך לו הרצאה או מפגש עם תלמידים וחוקרים. הוא היה קרוב מאוד לראש החוג למקרא שם, יוחנן מופס היקר, זכרונו לברכה, ואני כמי שעסק בצדדים המנהליים של החוג וששותף בניהול החוג על ידי יוחנן, זכיתי לסדר עבור מנחם, כמו לאורחים נוספים מהארץ, את הביקור אצלנו. מנחם יצר קשר מיוחד איתנו מתוך חברות ומתוך רצונו להפגיש אותנו עם חוקרים צעירים מהארץ שטרם היכרנו. כך למשל על סמך המלצתו של מנחם הבאנו את תלמידתו לשעבר החוקרת נילי שופק לבלות איתנו סמסטר ולהעביר אצלנו קורסים.

החל באמצע שנות השמונים, יותר מעשור לפני עלייתי, הייתי מגיע לירושלים כל קיץ. מנחם ורעיה בילו חלק מהקיץ בקלייר הול של אוניברסיטת קיימברידג' שבאנגלייה, אך בתקופה שהיו בירושלים הייתי נפגש עם מנחם — לעתים בארבע עיניים בהר הצופים ולעתים ביחד עם בנות זוגנו, רעיה ובוורלי - באחד מבתינו.

כמובן שאת מנחם הרן החוקר היכרתי כבר מזמן דרך מחקריו. כשלמדתי את נבואות הנביא עלום השם בגולה הבבלית, המכונה על ידינו ישעיהו השני, אצל שלום פאול בשנות השישים, קראנו את ספרונו החשוב של מנחם הרן, "בין ראשונות לחדשות". כשהגעתי לירושלים ללמוד בשנת תשל"א, קיבלתי הודעה מהסמינר התיאולוגי בניו יורק: אם תעלה שאלה לגבי איזה קורס באוניברסיטה העברית יזכה לקרדיט אקדמי בסמינר, צריך לקבל אישור מנציגו של פרופ' ח״א גינזברג בירושלים, הלוא הוא פרופ' מנחם הרן. התרשמנו שפרופ' הרן היה צריך להיות החוקר הרציני ביותר במוסד, אם רק הוא היה אמון על פרופ' גינזברג.

גם בתור תלמיד של פרופ' משה הלד, עליו השלום, שמעתי על פרופ' מנחם הרן. לדבריו של הלד, היו רק שלושה תלמידים רציניים של חקר המקרא באוניברסיטה העברית בתחילת שנות החמישים: היה משה גושן-גוטשטיין, היה מנחם הרן, והיה משה הלד. הלד כידוע נשלח על ידי מורו משה דוד קאסוטו ללמוד בארה”ב, ושם השתקע, אך מנחם הרן נשאר בארץ וזכה להקים חוגים לחקר המקרא באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת חיפה בנוסף לתרומותיו לקידום החוג למקרא בירושלים.

רוחב פועלו של מנחם הרן באקדמיה מצא את מקבילו בתחום המחקר. בהשראת מורו האגדי פרופ' יחזקאל קויפמן הוא היה לחלוץ ולחוקר מוביל בחקר הפולחן בתורה ובישראל הקדומה בכלל, אך במשך הקריירה שלו הרים תרומות רבות וחשובות לתחומים מגוונים, כמו הנבואה והשירה המקראית. רק לשם דוגמה, מי שיעיין בערך שמנחם כתב על "משל" באנציקלופדיה יודאיקה ובאנציקלופדיה המקראית יגלה דיון מקיף ומפורט, דיון שאופייני לכתיבתו של הרן בכלל.

כשנפגשנו, וכשסיפרתי לו על העניינים שהעסיקו אותי, הוא תמיד התייחס אלי בכבוד וגילה עניין בהם. לעתים קרובות גם גילה התמצאות בהם. כך באחת משיחותינו בסוף שנות השמונים סיפרתי לו שאני כותב ערך אנציקלופדי על הפילולוג הגדול מתחילת המאה העשרים, ארנולד אהרליך. מנחם גילה לי שאף הוא התייחס אליו באחד ממאמריו שבהם הוא סקר את תולדות חקר המקרא בקרב היהודים. כשסיפרתי לו על הדרך שבה הצליח אהרליך ללמוד ולכתוב עד השעות המאוחרות מבלי לנמנם — היה מניח את כפות רגליו בדלי מלא במים קרים — מייד סיפר לי מנחם שזוהי שיטה ידועה ששימשה גם אותו במהלך לימודיו באוניברסיטה. אכן, בצורה זו אפשר להסביר את הידע הרב מאוד שקנו להם, הן המלומד ארנולד אהרליך והן המלומד מנחם הרן.

מה שהרשים אותי במיוחד במאמריו של פרופ' הרן הוא הניסיון להתבונן בנושא מסוים מכל צדדיו. הוא הבין כבר בשלב מוקדם מאוד בדרכו המחקרית שכל תופעה הינה חלק ממערכת של תופעות ושעל מנת להבין את התופעה הנדונה צריך להבין את המערכת שהיא שייכת אליה בכללותה. מבלי להגדיר את עצמו סטרוקטורליסט ומבלי לנקוט את השיטות המסוימות של הסטרוקטורליזם ומונחיו, הרן הסתכל על המכלול והחל חוקר נושא על כל חלקיו ופניו. כך למשל למשך עשרות בשנים, חקר מנחם הרן את כל האספקטים של הפולחן המתואר בתורה ואף בתנ"ך—מהמבנה של המקדשים ועד לצורה של בגדי השרד, מהפר המוקרב את הפעמון בשולי מעיל הכהן. מחקר מופתי הוא מאמרו של הרן משנת 1960, "המערך הפולחני הפנימי ומשמעותו הסמלית". במאמר זה מתאר הרן את היחסים בין שורת הפעולות המבוצעות על ידי הכהן הגדול מידי יום, בינן ובין המבנה של המשכן, בינן ובין בגדי הכהן הגדול וכל זה ביחס לרעיון המרכזי של המשכן ושל התיאולוגיה המונחת ביסודו. כשאני לפני קרוב לארבעים שנה עיצבתי קורס על מתודולוגיות בחקר המקרא, שמתי את המאמר הזה לאחד מעמודי התווך של הקורס. את עיקרי המאמר אימצתי בפרק שפרסמתי על החוק המקראי בספר Back to the Sources בשנת 1984 ובאחרונה שילבתי את המאמר, שלהערכתי לא נס ליחו, בקריאת החובה של קורס שאני עומד להעביר בשנת הלימודים הבאה.

אותה שיטה כוליית מתארת את המחקר רב-המימדים שהספיק מנחם הרן להוציא לאור לפני מותו. מדובר כמובן בספר בן ארבעת הכרכים "האסופה המקראית". הוא תכנן שלושה כרכים והיה צריך להסתפק בארבעה.

מוסד ביאליק

המחקר המקיף, המפורט והיסודי (תרתי משמע) הזה מנסה לשחזר את תהליכי הכתיבה של ספרי התנ"ך ואת ההתהוות של ספר התנ"ך. מנחם היה מאפיין את המחקר הממושך הזה, שנפרש על כשלושה עשורים, עיון פאליאוגרפי. פאליאוגרפיה היא חקר הכתיבה העתיקה, והרן העריך, ולהערכתי בצדק, שלא נבין את המשמעות של האסופה המקראית עד שנבין את הדרכים שבהן היא נכתבה לרכיביה — מכתיבת הפפירוס הבודד ועד ליצירת מגילה ועד לסידור המגילות בספרייה ועד לצירוף המגילות לספר. במחקר הזה לא זו בלבד שהקדים הרן את המחקרים המאוחרים יותר של חוקרים כמו קארל וון דר טורן, וויליאם שנידווינד ודייויד קאר אלא שהשאיר לנו דיונים מדוקדקים ומעמיקים הטומנים בחובם עיונים פילולוגיים לרוב. כל חוקר מקרא יפיק תועלת בעיון ממוקד בספר בעזרת המפתחות המפורטים המלווים את ארבעת הכרכים.

אסיים בהבעת צערי על אובדנו של חבר; אך אביע את תודתי שזכיתי להכיר את החוקר הדגול שהיה לי נחמד ונדיב, שגילה לי ראש פתוח אם כי מלא בדעות, שהיה לי גם חבר. אני מאחל לרעיה שנים רבות בבריאות, ותנחומים לבני המשפחה ולחבריו הרבים של מנחם באקדמיה.

 יהי זכרו ברוך.